כיבוש עזה: הסכנה הכלכלית
ההחלטה על כיבוש רצועת עזה איננה "עוד" שלב במלחמה שנמשכת כבר כמעט שנתיים. התגברות החרמות הבינלאומיים, עלייה ביוקר המחיה ופגיעה בשירותים לאזרח הן רק חלק מההשלכות שלה. את ההחלטה הזו, שתמומן על ידי משלם המסים הישראלי השחוק ממילא, חובה היה לקבל לאחר דיון אסטרטגי, מקצועי ושקוף לציבור
Photo by Jamal Awad/Flash90
מדינת ישראל ניצבת כיום בפני אתגרים קיומיים בממדים שלא הכרנו. אין כמעט תחום בחיים שאינו מאוים, וכל זאת בעת שדרגת הבידוד הבינלאומי של מדינת ישראל הולכת וגוברת והשסע הפנימי שקורע את החברה הישראלית מבפנים הולך ומעמיק. על רקע זה, כיבוש רצועת עזה על 2.2 מיליון תושביה אינו "רק" עוד צעד נוסף במערכה ארוכה ועקובת דם; הוא עלול להוות תפנית עם השלכות הרות גורל על אזרחי מדינת ישראל, על הסולידריות והלכידות החברתית ועל העם היהודי בתפוצות. כל זה לצד המחיר הגבוה של סיכון חיי החיילים והחטופים שלנו.
הערכה מלאה ואומדן כלכלי מבוסס של השלכות כיבוש רצועת עזה, מחייבים ניתוח מקיף של קשרי הגומלין שבין התחומים השונים וכל הערכה מתבססת על הנחות רבות לגבי פעולות ישראל ברצועה. למרות החשיבות הקרדינלית של ההשלכות הכלכליות, נראה שהדיון בקרב מקבלי ההחלטות התעלם מהמחיר הכלכלי וגם לא תבע מהדרג המקצועי לעשות עבודה בנושא. במאמר זה נתמקד בתחום הכלכלי שהוא תחום התמחותנו המקצועית, וזאת על מנת לעודד דיון ושקיפות כלפי הציבור שישא בנטל הכלכלי הכבד, בהכבדת המסים ובפגיעה נוספת בשירותים שמספקת הממשלה.
אמנת ז'נבה משנת 1949 מטילה על כוח כובש את האחריות להחזיר את הסדר על כנו ולדאוג לצרכיה ההומניטריים של האוכלוסייה שבשליטתו. המשמעות היא שאם ישראל תשלוט באופן ישיר בכל רצועת עזה היא תדרש לשאת, לפחות חלקית, בעלות של שיקום הרצועה ובעלות אספקת שירותים בסיסיים לאוכלסיית עזה.
לפי הערכה של הבנק העולמי, האו"ם והאיחוד האירופי (מפברואר השנה), אומדן עלות השיקום של המבנים, התשתיות והכלכלה מוערך בכ–53 מיליארד דולר (שהם כ–180 מיליארד שקל), מדובר בסכום עתק. בחצי השנה שעברה מאז האומדן, יצאה ישראל למבצע "מרכבות גדעון", הנזק וההרס בעזה גדלו באופן ניכר, כך שבפועל מדובר בסכום גדול עוד יותר. לאור ההתנגדות הבינלאומית למדיניות ההשתלטות על עזה, סביר להניח שלפחות חלק מעלות שיקום ההריסות יפול על כתפי משלם המסים הישראלי. מדובר נטל חסר תקדים על כלכלת ישראל שגם כך נושאת בנטל הכבד של המלחמה בשנתיים האחרונות.
וזוהי רק ההתחלה. ישראל תצטרך לשאת גם בעלויות השוטפות של מתן שירותים אזרחיים לאוכלוסייה בעזה בכל התחומים לרבות אספקת מזון, שירותי בריאות, חינוך, תעסוקה, סעד, תשתיות ועוד. ההערכה המינימלית לעלות השנתית עומדת על 10 מיליארד שקל בשנה. שהייה ממושכת ברצועה תחייב גם הקמת ממשל צבאי ואזרחי שמערכת הביטחון העריכה בעבר את עלותו השנתית ביותר מ–20 מיליארד שקל.
לכל אלה יש להוסיף את העלות של גיוס מילואים גדול ועלות אמצעי הלחימה העצימה שכרוכה בכיבוש הרצועה, כך שמדובר בהוצאות חד־פעמיות אדירות וכן בהוצאות שנתיות גבוהות המצטרפות לתקציב הביטחון הגדול ממילא.
אבל זה לא הכול. הנטל על המגזר העסקי וענף ההייטק בפרט יהיה עצום, גם בגלל גיוס נרחב של כוח אדם מיומן שהוא עמוד התווך של המשק הישראלי, וגם בגלל ההשלכות הבינלאומיות: ביטול הסכמי סחר, מגבלות על ייצוא לישראל שיגרמו לעליית מחירים, מגבלות על יבוא מישראל ועד לסנקציות שירחיקו משקיעים זרים. כל אלה צפויים להביא לעליה בפרמיית הסיכון של ישראל, לפגיעה נוספת בדירוג האשראי של המדינה, ולעלייה בריבית.
זאת ועוד, מרכיב חשוב במחיר הכלכלי של המלחמה והתכנית לכיבוש עזה, נובע מהעלות הכבירה של הבידוד הגובר על מדינת ישראל. צריך לזכור שעד לראשית שנת 2023 ישראל היתה יעד מועדף למשקיעים, לתיירים, למדענים ולשיתופי פעולה בינלאומיים בין מוסדות אקדמאיים, מוסדות תרבות וספורט. היינו דוגמא ומופת לחדשנות, למחקר ופיתוח, לטכנולוגיה, נערכנו לגידול בקצב העליה לישראל ורשויות הדירוג העלו באופן עקבי את הדירוג של כלכלת ישראל. ההפיכה המשפטית שהחלה בתחילת 2023 וממשיכה עד היום, יחד עם המלחמה, מאיימות לשנות זאת.
דוגמה לעלות הבידוד הכלכלי ראינו רק בשבוע שעבר, כאשר קרן העושר הנורווגית, קרן העושר הגדולה בעולם, הודיעה שמכרה את אחזקותיה בחלק ניכר מ–61 החברות הישראליות בהן השקיעה, וכי היא בוחנת את אחזקותיה בשאר החברות הישראלית בהן היא משקיעה. כעת ישנה סכנה שקרנות השקעה נוספות ילכו בעקבותיה.
בנוסף, מתרבות הקריאות באירופה ובארה”ב להטיל על ישראל חרם מדעי ואקדמי שעלול להוביל לפגיעה בשיתופי הפעולה ומימון המחקרים שהם חיוניים להייטק הישראלי. פגיעה בהייטק תפגע קשות במשק כולו, וזאת מאחר שהוא מהווה את קטר הצמיחה של המשק בשנים האחרונות ואחראי ליותר ממחצית מהייצוא הישראלי ולכרבע מתקבולי המסים הישירים.
בפועל, החרם המדעי "השקט" כבר קיים. חוקרים ישראלים מתקשים להשיג שיתופי פעולה עם עמיתיהם בחו"ל, קשה יותר לגייס פרופסורים אורחים, לגייס קרנות מחקר, ואפילו חילופי סטודנטים קוצצו. אנו כבר עדים לחרמות גם בתחום התרבות והספורט. כל זה מגביר את הבידוד של מדינת ישראל וגם מזין את האנטישמיות הגואה. תופעות אלה מעוררות דאגה רבה, אך למרבה הצער הן לא מקבלות התייחסות הולמת מצד הממשלה.
לתרחיש הבלהות הזה, שבו כלכלת ישראל סופגת מהלומות מכיוונים שונים, צפויות להיות השלכות חמורות עבור הציבור. המשמעות תהיה הגדלת החוב והריבית על החוב, ירידה בצמיחה הכלכלית, עלית יוקר המחיה, ופגיעה קשה ברמת החיים. בנוסף, נטל המס יגדל, ויכביד בעיקר על מיעוט בציבור שממילא נושא כבר עכשיו בעיקר הנטל הכלכלי ובימי המילואים. לרבים מהם יש אלטרנטיבות תעסוקה אטרקטיביות בחו"ל, וקיימת סכנה של בריחת מוחות ופגיעה בעליה לישראל מן התפוצות.
ההשקעה בשירותים ציבוריים אזרחיים, שגם כך נמוכה אצלנו מכל שאר מדינות ה–OECD, תצנח, וכולנו נרגיש את זה: ירידה בתקציב החינוך שיכולה לבוא לידי ביטוי בצמצום שעות הלימוד, המתנה לא נגמרת לטיפולים רפואיים ובדיקות בבתי החולים, העדר השקעה בתשתיות ובכבישים ועוד.
לאור העלויות הגבוהות קשה להבין כיצד לא מתקיים על כך דיון אסטרטגי מעמיק ומקצועי הכולל עבודת מטה כלכלית מקיפה והצגת הנתונים לציבור. צריך לזכור מדינת ישראל עדיין לא החלה לממן חלק גדול מהוצאות המלחמה, וזה עוד לפני כיבוש רצועת עזה. החלטה כזו חייבת להתקבל מתוך שקיפות מלאה, הערכת עלות–תועלת מקיפה, ושקלול כל הסיכונים הכלכליים והמדיניים.
הנהגה אחראית שהשיקול הכלכלי יהיה חלק בלתי נפרד מההכרעה המדינית–ביטחונית. בהעדרו, התוצאה עלולה להיות פגיעה קשה בחוסנה הכלכלי של מדינת ישראל וברווחת אזרחיה. בנפשנו הדבר.
פורסם לראשונה ב"ידיעות אחרונות".
פרופ' קרנית פלוג עמיתה בכירה במכון הישראלי לדמוקרטיה, נשיאת האגודה הישראלית לכלכלה ונגידת בנק ישראל בשנים 2013–2018.
פרופ’ יעקב פרנקל, חתן פרס ישראל לכלכלה, יו"ר מכון פרנקל–צוקרמן לכלכלה גלובלית באוניברסיטת תל אביב ונגיד בנק ישראל בשנים 1991–2000.