האם יציאת הקרן הנורבגית מסמנת גל בריחת הון מישראל?
החלטת קרן העושר הנורבגית, מהמשקיעות הגדולות בעולם, לצמצם את השקעותיה בישראל היא תמרור אזהרה: ככל שהמלחמה תימשך, ישראל עלולה להתמודד עם בריחה גוברת של משקיעים זרים ופגיעה בהיקפי היצוא, מה שעלול לגרום לפגיעה בצינור החמצן של צמיחת המשק הישראלי
Photo by Canva + REUTERS
ההודעה של קרן העושר הנורבגית, מהגדולות בעולם בשווי של קרוב ל-2 טריליון דולר, טלטלה את השיח הציבורי-כלכלי בישראל. ב-12.8.25 הקרן הודיעה על יציאה מ-11 חברות מקומיות, ויום קודם לכן (11.8.25) על הפסקת ההתקשרות עם מנהלי השקעות חיצוניים בישראל. בכך הקרן אותתה כי המשך ההחזקה בכ-50 חברות ישראליות יהיה מותנה בעמידתן בקריטריונים האתיים שלה. יתרה מכך, משרד האוצר הנורבגי, אליו היא מחויבת בדיווח, הורה על בדיקה מקיפה של כלל החזקותיה בישראל, והמלצותיו צפויות להתפרסם בקרוב. על פי דיווחים בתקשורת הנורבגית, הדיווח הראשוני למשרד האוצר נמסר כבר בימים שלאחר ההודעה. לחץ ציבורי על הקרן הנורבגית אינו חדש; כבר שנים מופעלים עליה לחצים להימנע מהשקעות בחברות הפועלות בשטחים או מעורבות בפעילות צבאית, אך נראה כי ההתמשכות של המלחמה בעזה והביקורת הגוברת על ישראל במישור הבינלאומי הביאו את התהליך לשיאו.
כך, כבר בימים הראשונים שלאחר ההודעה מכרה הקרן את אחזקותיה בשלוש חברות: בזק, פז ומנועי בית שמש. לפי ההודעה, היא צפויה הייתה למכור אחזקותיה בשמונה חברות נוספות בתקופה הקרובה. אולם, פחות מעשרה ימים לאחר ההצהרה הראשונית, הקרן הרחיבה את המהלך: לפי פרסומים ברויטרס ובפייננשל טיימס, היא צמצמה בפועל את תיק ההשקעות הישראלי מכ-61 חברות לכ-38 בלבד, והיקף השקעותיה בישראל ירד לכ-1.86 מיליארד דולר, לעומת כ-2.1 מיליארד דולר בסוף יוני 2025. במילים אחרות, הקרן החלה ליישם בפועל גל שני של יציאות, מבלי להמתין למסקנות הבדיקה המקיפה. זהו לא עוד איתות, אלא מהלך של התנתקות הדרגתית דה-פקטו מהשוק הישראלי.
אמנם ההיקף הכספי של המכירה הנוכחית עדיין אינו מהווה איום מיידי על יציבותה של הבורסה המקומית. מדובר בכמה מאות מיליוני דולרים, סכום קטן ביחס למחזור המסחר היומי בבורסה בתל אביב, שעמד במחצית הראשונה של 2025 על כ-3 מיליארד ש"ח בממוצע (כ-870 מיליון דולר ליום). אולם לגבי אותן חברות, מדובר בהיקף משמעותי ביותר. יתרה מכך, עצם האיתות ממשקיע מוסדי בהיקף עולמי כה גדול שמעביר מסר שישראל אינה עומדת בסטנדרט המצופה בהיבטים של סביבה-חברה-ממשל תאגידי (ESG), בדגש על פגיעה בזכויות אדם בעזה, הוא בעל השלכות אסטרטגיות ועלול להוביל לגל של עזיבות מצד משקיעים זרים נוספים.
המהלך הנורבגי משתלב במגמות רחבות יותר בכלכלה הישראלית. מדו"חInvestors Report 2024 של IVC-GNY-KPMG, שפורסם במרץ 2025, עולה כי גיוסי קרנות הון סיכון בישראל בשנת 2024 הסתכמו ב-1.15 מיליארד דולר בלבד — ירידה של כ-40% לעומת 2023, הרמה הנמוכה ביותר בעשור האחרון. הדו"ח מציין גם ירידה חדה ב"dry powder" (הון פנוי להשקעות חדשות), שהצטמק לכ-922 מיליון דולר בלבד, מתוכו כ-415 מיליון דולר יועד להשקעות חדשות. בכך למעשה המשיכה מגמה של ירידה חדה שהחלה כבר בתחילת 2023, על רקע אי-הוודאות הפוליטית סביב הרפורמה המשפטית.
מנגד, נתונים ראשוניים לשנת 2025 מצביעים על התאוששות מסוימת בהיקף גיוסי ההון של חברות ההיי-טק. נוסף, בתחילת השנה הודיעה ענקית השבבים NVIDIA על כוונתה להקים בישראל מרכז מחקר ופיתוח מתקדם בתחום הבינה המלאכותית, בהיקף השקעה כולל של למעלה מ-500 מיליון דולר. ולפני כחודש דווח על עסקת ענק נוספת: חברת CyberArk נמכרה ל-Palo Alto Networks תמורת כ-25 מיליארד דולר — אחת העסקאות הגדולות בתולדות ההיי-טק הישראלי. מגמות והצהרות אלה ממחישות כי החדשנות הישראלית עדיין מהווה מוקד משיכה לחברות גלובליות, בעיקר אמריקאיות. עם זאת, האקלים הבינלאומי השלילי נגד ישראל, המשולב במלחמה המתמשכת בעזה והדיווחים על רעב בקרב האוכלוסייה הפלסטינית, פוגע הן במעמדה הבינלאומי והן באיתנותה הכלכלית. כל עוד לא תיווצר בישראל סביבה יציבה יותר מבחינה פוליטית וביטחונית, קיים סיכון ממשי להתעצמות המגמה של בריחת הון מישראל.
חשוב לחדד שלא מדובר באיום סרק, החל משנת 2024 נכנסה בהדרגה לתוקף חובת דיווח על פי דירקטיבת ה- CSRD, לפיה חברות אירופאיות חייבות לדווח בצורה מובנית על האופן שבו הן מנהלות סיכונים והשפעות הקשורות להיבטי ESG. בהקשר הישראלי מדובר באיום כפול: לא רק חשש מיציאה של השקעות בחברות ישראליות שאינן עומדות בסטנדרט הנדרש של פליטות גזי חממה (E), אלא גם חברות שאינן עומדות בסטנדרט של אחריות חברתית (S), הכולל בתוכו היבטים של תנאי העסקה, זכויות עובדים וכן התייחסות להשפעת פעילות החברה על הקהילה המקומית, לרבות בריאות, ביטחון, זכויות אדם ועוד. למעשה חובת הדיווח המסודרת והמפוקחת על פי תקנות ה- CSRD מאפשרות למשקיעים ברחבי העולם ולארגונים לא ממשלתיים לדרוש מהחברות להוכיח כי הן פועלות באופן אתי בהתאם לדרישות הדירקטיבה, לרבות התייחסות לקשרים עסקיים ופעילות באזורי סיכון ובמדינות הנמצאות בסכסוך. כך, יותר ויותר חברות הפועלות בשווקים הבינלאומיים או חברות ציבוריות, עלולות להיפגע מחובת הדיווח בשל יציאת משקיעים זרים, שמעוניינים לעמוד בכללי הדירקטיבה האירופאית בהיבטי ה- S ולהפסיד עסקאות עם חברות שאינן מעוניינות לעבוד עם ספקים שאינם עומדים בכללי האתיקה הנדרשת עליה הן מחוייבות לדווח. יישום הדירקטיבה אמנם החל בשנת 2024, אולם עד כה חל על חברות גדולות בלבד, כאשר החל משנת הכספים 2026 תחול חובת הדיווח גם על חברות קטנות ובינוניות הנסחרות בבורסה, והחל מ- 2028 גם על חברות שמחוץ לאיחוד האירופי שיש להן פעילות משמעותית באירופה – כלומר, ככל שהמלחמה תימשך, ישראל עלולה למצוא את עצמה מבודדת מהעולם, עם בריחת משקיעים זרים, בעיקר אירופאים ולא רק. חשוב להבין שאירופה היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של ישראל, היעד העיקרי ליצוא הישראלי וגם המקור העיקרי ליבוא. יתרה מכך, אירופה היא גם מקור משמעותי ביותר עבור ישראל להשקעות זרות (FDI). בהינתן שצמיחת המשק הישראלי מבוססת בעיקרה על יצוא, ובפרט יצוא היי-טק, הרי שפגיעה בנכונות של העולם לסחור ולהשקיע בישראל תהווה פגיעה אנושה בצינור החמצן של המשק הישראלי.
אם מנוע הצמיחה המרכזי של המשק הישראלי יאבד את צינור החמצן העיקרי שלו, המשק הישראלי עלול להיכנס להאטה כלכלית ואולי אף למיתון, ומכאן לירידה בהכנסות המדינה ממסים ולירידה ברמת החיים של אזרחי ישראל. אם כדור השלג הזה ימשיך להתגלגל, קשה מאוד יהיה לעצור אותו.
פורסם לראשונה ב"ישראל היום"