רשת ביטחון לעצמאים בעיתות משבר

משבר מגפת הקורונה ומלחמת חרבות ברזל השפיעו רבות על העובדים בישראל, ובעיקר על העצמאים, שדיווחו על פגיעה כלכלית חמורה יותר בממוצע, ובעיקר במשקי הבית בעלי ההכנסה הנמוכה. המדינה נאלצה ליצור מנגנוני סיוע לעצמאים שנפגעו, אבל מנגנונים אלו נתקלו בשורה של אתגרים וכשלים שבאו לידי ביטוי בסיוע איטי ומוגבל מבחינת האפקטיביות שלו. כתוצאה מכך, האפקטיביות של המענקים בתקופת מגפת הקורונה בהפחתת העוני בקרב עצמאים הייתה נמוכה לעומת האפקטיביות של המענקים שניתנו לשכירים. יתר על כן, היעדר מנגנון מוסדר יוצר גם בהווה אי־ודאות בקרב העצמאים ומביא בכך לפגיעה נוספת בהם, והוא אף עלול לגרום ליעילות נמוכה יותר של ההוצאה הממשלתית.

שתי הסיבות העיקריות לכך שהעצמאים אינם נהנים בשגרה מהגנה סוציאלית באבטלה הן החשש שמנגנון מעין זה יוצר לעצמאים תמריצים שליליים לעבודה, יותר משהוא יוצר לשכירים, ושהוא עלול לגרום אצלם ללקיחת סיכונים לא־מידתית. עם זאת, כאשר מדובר במשבר כלכלי חיצוני, החששות האמורים מופחתים במידה ניכרת, והפגיעה עקב אי־קיום מנגנון פיצוי היא חמורה. ברמה הבינלאומית, משבר מגפת הקורונה הדגיש אצל קובעי המדיניות את הצורך בהרחבת רשתות הביטחון לעצמאים. סקירה בינלאומית מעלה כי בלגיה, ספרד ואיטליה יצרו תשתית קבועה למנגנוני סיוע לעצמאים בעיתות משבר כלקח ממשבר זה.

לאור שילוב הממצאים בין הניתוח התאורטי, הסקירה הבינלאומית והניסיון המצטבר בישראל אנו ממליצים להקים גם בישראל תשתית קבועה לרשת ביטחון סוציאלית לעצמאים בשעת משבר, ולצד זה גם מציעים קווים מנחים למדיניות כזו לצורך מענה יעיל, אפקטיבי ומדויק.