הממשלה ה-34: קווים לדמותה

| מאת:

ב-14 במאי 2015, יותר מחמישה חודשים לאחר פיזור הכנסת ה-19, הושבעה הממשלה ה-34 של מדינת ישראל, ממשלת נתניהו הרביעית. הממשלה החדשה נשענת על קואליציה צרה של חמש סיעות המחזיקות יחד ב-61 מושבים: הליכוד (30 מושבים), כולנו (10), הבית היהודי (8), ש"ס (7) ויהדות התורה (6). לאחר שבוטלו המגבלות שהוטלו על גודל הממשלה, ולאור החלטתו של גלעד ארדן לא להצטרף כחבר בממשלה, היא מונה עם השבעתה 21 שרים. ל-11 מתוך השרים תהיה זו הכהונה הראשונה בתפקיד שר. לרשימת השרים המלאה ראו בחירות ומפלגות.

תהליך הרכבת הממשלה ומאזן הכוחות הפנים-קואליציוני

שיטת הבחירות הארצית-היחסית והחברה המגוונת מרובת השסעים יוצרים בישראל מערכת רב-מפלגתית. כל הכְּנָסות שכיהנו במהלך ההיסטוריה כללו עשר מפלגות לפחות, ומעולם לא אחזה מפלגה יחידה ברוב של מושבים בכנסת. מצב זה הביא לכך שכל הממשלות שכיהנו בישראל היו ממשלות קואליציוניות. מהבחינה הזו, הממשלה החדשה אינה מביאה עמה, כמובן, חידוש. היא נסמכת על קואליציה צרה בת חמש סיעות האוחזות ברוב מינימלי של 61 מושבים.

בניגוד לציפיות שנוצרו לאחר היוודע תוצאות הבחירות, תהליך הרכבת הממשלה היה מורכב ונמשך עד לדקה ה-90. לא פחות מ-157 ימים, מעל חמישה חודשים, חלפו בין התפזרות הכנסת לבין השבעת הממשלה החדשה. הסיעות הראשונות שחתמו הסכם קואליציוני עם הליכוד היו כולנו ויהדות התורה. השיחות עם שלוש הסיעות האחרות התמהמהו, ובצעד מפתיע הכריז שר החוץ ומנהיג ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שהמפלגה לא תצטרף לקואליציה. החלטה זו טרפה את הקלפים הפוליטיים והגבירה את עמדת המיקוח של ש"ס ושל הבית היהודי. האחרונה הצליחה למנף את המצב ולקבל לידיה שלושה תפקידי שר, תפקיד סגן שר ואת תפקיד היו"ר של ועדת חוקה, הישגים מרשימים ביותר עבור סיעה בת שמונה מושבים.

הממשלה הנכנסת, כמו שלוש קודמותיה, תתבסס על סיעת שלטון שתימצא בעמדת מיעוט בקואליציה. כלומר, לליכוד יהיה גרעין שליטה של פחות מ-50% (30 מתוך 61 מושבים). יחד עם זאת, ההחלטה להסיר את המגבלה על מספר השרים איפשרה לראש הממשלה למנות מלבדו עוד 12 שרים מהליכוד, באופן כזה שסביב שולחן הממשלה יש לליכוד רוב מוצק.

מאפייני השרים

כאמור, הממשלה ה-34 כוללת 11 שרים שזו תהיה להם הכהונה הראשונה בתפקיד שר. שבעה מתוך 11 אותם שרים הם חברי הליכוד, שניים מכולנו, אחד מש"ס ואחת מהבית היהודי.

מגדר

בחירות 2015 הכניסו לכנסת מספר שיא של נשים: 29. למרות מספר השיא הזה הממשלה החדשה תכלול רק 3 נשים, שרה אחת פחות בהשוואה לממשלה היוצאת אשר כללה מספר שיא של 4 שרות. כל שלוש השרות הן חדשות: מירי רגב, גילה גמליאל ואיילת שקד. שיעור זה של נשים מכלל חברי הממשלה מדרג את מדינת ישראל במקום נמוך מאוד בהשוואה למדינות העולם: המקום ה-108.

גיל

בממשלה הקודמת כיהנו בעת השבעתה רק חמישה שרים שהיו צעירים מגיל 50. נפתלי בנט בן ה-41 היה הצעיר ביניהם, וממוצע הגיל עמד על 58 שנים. הממשלה החדשה צעירה יותר באופן משמעותי וממוצע הגיל בה עומד על 54. שמונה מבין השרים צעירים מגיל 50, והפעם איילת שקד בת ה-39 מאכלסת את משבצת השרה הצעירה ביותר. לעומת זאת, רק חמישה שרים מבוגרים מגיל 60, כאשר המבוגרים ביותר הם בני בגין (72) וחיים כץ (67).

ניסיון פוליטי, מוצא עדתי ודתיוּת

השר היחידי שאינו מכהן במקביל כחבר כנסת הוא אבי גבאי, מינוי של כולנו לתפקיד השר להגנת הסביבה. בניגוד לממשלה הקודמת, בה כיהנו שבעה שרים שלא היה להם ניסיון פרלמנטרי קודם, הפעם יש רק אחד כזה (מלבד גבאי): יואב גלנט. למרבית השרים, אפילו לחדשים ביניהם, יש ניסיון פרלמנטרי לא מבוטל. לדוד אזולאי ניסיון של 19 שנים כחבר כנסת ולחיים כץ ותק של 16 שנים. פוליטיקאים מנוסים אחרים הם בנימין נתניהו וסילבן שלום (23 שנים כחברי כנסת), ישראל כץ (17 שנים) ובני בגין (15 שנים).

בממשלה הקודמת רק שלושה מתוך 22 השרים (סילבן שלום, מאיר כהן ועמיר פרץ) היו ממוצא מזרחי. הממשלה החדשה מאוזנת יותר מבחינת רקע עדתי. 11 מחבריה ממוצא אשכנזי, שמונה ממוצא מזרחי ושניים ממשפחות "מעורבות". כמעט כרגיל, הממשלה אינה כוללת שר שאינו יהודי. רק שני שרים כאלה כיהנו בעבר בתפקידי שר: סאלח טריף (2001) וראלב מג'אדלה (2007). הממשלה הנכנסת, בניגוד לקודמתה, תכלול שני נציגים מהמגזר החרדי-ספרדי (דרעי ואזולאי). לעומת זאת שלושה שרים משתייכים למגזר הדתי-לאומי: זאב אלקין, אורי אריאל ונפתלי בנט.