סקרי קורונה

דוח מיוחד: 69% ממובטלי הקורונה חיים על חשבון משפחתם הקרובה

| מאת:

כ-250 אלף איש אינם מקבלי אף קצבה מהמדינה, רובם מגיעים מאוכלוסיות חלשות יחסית. רובם הגדול הצהירו כי הם מעוניינים לעבוד, וחלק גדול מהם מחפשים עבודה באופן אקטיבי, אך רבים ממתינים למשרה שתתאים לציפיותיהם. הנתונים מעלים חשש שבהעדר פתרון אחר הם ייאלצו בקרוב לעבור להסתמך על הבטחת הכנסה או ייכנסו לחובות

flash 90

רקע

מטרת הסקר הינה לספק למקבלי ההחלטות בממשלה, במגזר העסקי ובחברה האזרחית תמונת מצב עדכנית לגבי המאפיינים וההעדפות של האנשים שאינם עובדים כיום בגלל המשבר (אינם עובדים אך עבדו טרום המשבר, השתחררו משירות צבאי במהלכו או סטודנטים שסיימו לימודים במהלכו), לרבות מידע לגבי מקורות המימון שלהם, הסיבות לכך שלא חזרו לעבודה ועוד. 

מידע ייחודי זה, אשר לא קיים בנתוני הלמ"ס, יאפשר בין היתר למקבלי ההחלטות בממשלה לזהות את האוכלוסיות שנותרו ללא מקורות מימון למחייתן ועלולות להידרדר למעגל מקבלי הבטחת הכנסה או בעלי חוב, וכן את היקפן. בנוסף, דוח זה יכול לספק תשובות לפחות לחלק מסימני השאלה שקיימים כיום בשוק העבודה, ובפרט לשאלה מדוע חלק מהאנשים שאינם עובדים טרם חזרו  למעגל התעסוקה, למרות ההיקף הגבוה יחסית של משרות פנויות במשק.

אנו תקווה כי נתוני הסקר יסייעו לגיבוש מדיניות מתאימה.

עיקרי הממצאים ותובנות מרכזיות

  • שיעור מקבלי דמי אבטלה, בקרב מי שאינם עובדים בשל משבר הקורונה, ירד בתחילת 2022 ל- 16%, לעומת 71% בדצמבר 2020.  שיעורם נמוך במיוחד (10%) בקרב בני 18 עד 44.

    נזכיר שמדובר באנשים שעבדו עד ערב המשבר או שסיימו לימודים או שירות צבאי במהלכו. כלומר, זוהי אוכלוסייה שאלמלא המשבר הייתה בסבירות גבוהה נשארת בתעסוקה או נכנסת למעגל התעסוקה.

  • שיעור אלו שאינם מקבלי אף קצבה מהמדינהבקרב מי שאינם עובדים בשל משבר הקורונה. (לא דמי אבטלה ולא קצבאות אחרות) עמד בתחילת 2022 על 69%, ומספרם מוערך בכ-250 אלף איש. מדובר באוכלוסיות חלשות יחסית – הם צעירים יותר, עם ייצוג יתר של נשים, ערבים וחרדים; ובאים ממשקי בית בעלי הכנסות נמוכות.החלוקה לרמת הכנסה נעשתה על פי מצב משק הבית טרום המשבר (כשעוד היו בתעסוקה). נתונים אלו מעלים חשש שבהעדר פתרון אחר הם ייאלצו בקרוב לעבור להסתמך על הבטחת הכנסה או ייכנסו לחובות.

    אמנם, נכון לתחילת ינואר 2022 רק 4% מאוכלוסייה זו מקבלים הבטחת הכנסה, אך סביר להניח שככל שתתארך התקופה בה אנשים אלו יוותרו ללא דמי אבטלה או קצבה אחרת, יגדל שיעור מקבלי הבטחת הכנסה.

  • רוב (69%) המשיבים שאינם מקבלי קצבה כלשהי מהמדינה, מסתמכים בעיקר על המשפחה הקרובה שלהם (בני זוג או הורים) כמקור המימון העיקרי שלהם – כאשר צעירים, בגילאי 18-24, מסתמכים בעיקר על ההורים ובגילאים מאוחרים יותר בעיקר על בן/ת זוג. כ-21% מהם מתבססים על פתיחת חסכונות, אוברדראפט או הלוואות.

  • רוב האנשים שאינם עובדים (82%) הצהירו כי הם מעוניינים לעבוד. רובם מחפשים עבודה באופן אקטיבי (כ-63% מכלל המשיבים), אך חלקם הגדול ממתינים למשרה שתתאים לציפיותיהם (42% מהמשיבים), ורק 21% לא ממתינים למשרה כזו. 19% אמנם מעוניינים לעבוד אך לא מחפשים עבודה באופן אקטיבי.

  • כמחצית האנשים שאינם עובדים ומעוניינים לעבוד, רוצים לעבור לתחום אחר מזה שעבדו בו קודם.

  • רק מיעוט מכלל הלא עובדים (18%) הצהירו כי אינם מעוניינים כלל לחזור לעבוד. מתוכם, הרוב (58% מהם) לאו דווקא ישתכנעו לחזור לעבוד גם אם יציעו להם עבודה שתואמת את ציפיותיהם. כמחציתם (48%) מאופיינים בהכנסה נמוכה יחסית –  עד 10,000 ₪ בחודש למשק בית.

  • מה ימשוך את האנשים שאינם עובדים לחזור לעבוד? כמובן שכר גבוה (60% ציינו זאת).
    יחד עם זאת, שיעור דומה (54%) ציינו שעות גמישות כגורם שימשוך אותם לעבוד. 46% ציינו קבלה לתפקיד מעניין כגורם שימשוך אותם לעבוד.

    לסיכום, למרות שרבים נותרו ללא דמי אבטלה ו/או קצבאות והם נאלצים להסתמך על משפחה וחסכונות, הם אינם ממהרים לחזור לתעסוקה וממתינים להצעות עבודה אטרקטיביות, לתפקידים מעניינים, לשעות גמישות, או מעוניינים לשנות תפקיד או תחום תעסוקתי.

על המדגם

הסקר נערך בין סוף דצמבר 2021 לתחילת ינואר 2022התשובות נאספו ע"י חברת "אייפאנל" בתאריכים 30.12.21 – 10.1.22, בעיצומן של עליית הגל החמישי והתפשטות זן האומיקרון. הסקר נערך בקרב מדגם מייצג של אוכלוסיית "האנשים שאינם עובדים בעקבות המשבר", דהיינו אנשים שבמועד המענה על הסקר לא עבדו (מובטלים או מחוץ לכוח העבודה), אך עבדו ערב משבר הקורונה או שהיו אמורים להיכנס לשוק העבודה במהלך המשבר (למשל חיילים משוחררים או סטודנטים שסיימו לימודים/הכשרה מקצועית).

הסקר כלל 301 משיבים המהווים מדגם מייצג של אוכלוסייה זו, אשר כוללת כ-395 אלף איש נכון לסוף 2021.כאן ולאורך המסמך ההשוואה היא לנתוני למ"ס נכון לחודש אוקטובר 2021. אמנם בחודשיים שלאחר מכן חלה עלייה בתעסוקה, אך בעקבות התפרצות גל האומיקרון זו נפגעה (טרם התקבלו נתונים רשמיים על ינואר). על כן ההשוואה לנתוני אוקטובר נראית סבירה והיא אמורה לשקף גם את סדר הגודל כיום.

41% מהמדגם הם עובדים שפוטרו ממקום עבודתם, 28% מהם התפטרו, 12% מהם בעלי עסקים ועצמאים שסגרו את העסק, ו-19% מהם סיימו שירות צבאי, הכשרה מקצועית או לימודים אקדמיים במהלך המשבר אך אינם עובדים.נתונים אלה דומים להתפלגות האנשים שאינם עובדים לפי נתוני סקר כוח אדם של הלמ"ס לחודש אוקטובר 2021 (ללא מי שסיימו הכשרה/שירות צבאי משום שאין מידע עליהם בסקרי הלמ"ס). זאת, פרט לקיומו של ייצוג גבוה מעט של העצמאים שסגרו את העסק בסקר המכון לעומת ההתפלגות בנתוני הלמ"ס.

1. מקורות הכנסה של מי שאינו עובד

א. קבלת קצבאות - כיום

מהסקר עולה כי נכון לתחילת ינואר 2022, רוב האנשים שאינם עובדים בעקבות המשברכיום אינם עובדים, אך עבדו טרם המשבר או סיימו שירות צבאי/לימודים/הכשרה מקצועית במהלך המשבר והיו צפויים להיכנס לתעסוקה., 69% מהם, אינם מקבלים כלל העברה כספית מהמדינה, לא בצורה של דמי אבטלה ולא כל קיצבה מסוג אחר. נתון זה משקף אומדן של  כ-250 אלף איש שיצאו ממעגל התעסוקה בעקבות המשבר, ונכון לינואר 2022 אינם מקבלים כל סיוע כלכלי מהמדינה. לאפיון אוכלוסיה זו של אותם 250 אלף – ראו חלק 2.

כ- 16% מהמשיבים מקבלי דמי אבטלה, ו-11% נוספים מקבלים קצבאות אחרות שאינן דמי אבטלה או הבטחת הכנסה – כגון קצבת זקנה, נכות, דמי לידה וכדומה.

למרות שרק 4% מהמשיבים ציינו שהם מקבלים הבטחת הכנסה, עולה החשש כי ככל שתתארך התקופה בה ישנם מאות אלפי אנשים שאינם עובדים ולא זכאים לדמי אבטלה או קצבה אחרת, יותר ויותר מהם יעברו להתבסס על הבטחת הכנסה.

*דמי לידה, ביטוח נכות, אובדן כושר עבודה, קצבת זקנה וכדומה

נכון לינואר 2022 שיעור אלו שאינם מקבלים כלל קצבה או דמי אבטלה פוחת עם הגיל: שיעור זה הוא הגבוה ביותר (85%) בקרב הלא עובדים הצעירים בני 18-24 והוא הולך ופוחת עד 39% בקרב המבוגרים בני 55-64.

שיעור מקבלי דמי אבטלה הן בקרב בני 45-54 והן בקרב בני 55-64 הינו כ-30% – כמעט כפול בהשוואה לכלל המדגם, נתון זה נובע כנראה מתנאי הזכאות שעדיין מאפשרים לחלקם לקבל דמי אבטלה אוטומטית.הסקר נערך בסוף דצמבר ותחילת ינואר. על כן, למרות תום תקופת הזכאות האוטומטית בסוף דצמבר, ייתכן כי מרבית הנשאלים ענו על מצבם בדצמבר טרם תום התקופה. זאת לעומת שיעורים של 9-10% המקבלים דמי אבטלה בקרב לא עובדים צעירים בני 18-34.

נוסף על דמי האבטלה, שיעור המבוגרים בני 55-64 המקבלים קצבה אחרת  (נכות, דמי לידה, זיקנה וכד') עומד על 29%. שיעור זה יכול להעיד על שיעור גבוה יחסית של פורשים לפנסיה מוקדמת, ובקרב גילאי 62+ ייתכן שגם מדובר בנשים המקבלות קצבת זיקנה.

ממצאים אלו מתיישבים עם סקירת המכון הישראלי לדמוקרטיה,דפנה אבירם ניצן ורועי קנת פורטל, "מי הם האנשים שנותרו מחוץ למעגל התעסוקה?" המכון הישראלי לדמוקרטיה, פברואר 2022. לפיה בני 45 ומעלה היוו את עיקר הגידול שחל במהלך המשבר במספר האנשים שאינם עובדים. סביר להניח כי בהעדר מקור פרנסה חלופי, חזרו הצעירים לשוק העבודה בשיעורים גבוהים יותר.

*דמי לידה, ביטוח נכות, אובדן כושר עבודה, קצבת זקנה וכדומה

ב. מקבלי דמי אבטלה – כיום ולאורך המשברלאור שינוי שאלוני הסקר לאורך זמן, לא ניתן לעשות השוואה אחורה עבור מקבלי קצבאות באופן כללי אלא רק עבור מקבלי דמי אבטלה. מסיבה דומה הושמטו מניתוח זה העצמאים שהעסק שלהם נסגר.

מסקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שנערכו במהלך המשבר, ניתן לראות בברור כי שיעור מקבלי דמי האבטלה מסך האנשים שאינם עובדים בשל המשבר הולך ויורד לאורך המשבר: מ-73%-71% בסקרי 2020, ל- 53% באפריל 2021, 42% באוגוסט 2021, 28% בנובמבר 2021 וכאמור, עד לשיעור הנמוך של 16% בלבד בסקר הנוכחי. 

ירידה מהירה זו אמנם מתואמת עם ביטול הזכאות לדמי חל"ת והתאוששות המשק, אשר הובילה לצמצום אבסולוטי של מספר האנשים שאינם עובדים לאורך תקופה זו, אולם זהו מצב זה הוא בעייתי לאורך זמן, אשר עלול לדחוף את הלא עובדים שיישארו ללא תעסוקה לעבר קבלת קצבאות אחרות, ובראשן הבטחת הכנסה.

עיקר הירידה בשיעור מקבלי דמי האבטלה מוסברת ע"י ירידה בשיעורם בקרב האוכלוסייה הצעירה יותר (גילאי 18 – 44): ירידה דרסטית מ-69% ביולי 2020 ו-77% בדצמבר 2020, ל-10% בלבד בינואר 2022. שיעור מקבלי דמי האבטלה ירד גם בקרב האוכלוסיות המבוגרות יותר, בגילאי 45 - 64, אך הירידה הייתה מתונה יחסית למגמה בקרב הצעירים: ירד מ-84% ביולי 2020 עד ל-31% בינואר 2022.

ג. מקור המימון העיקרי

נכון לינואר 2022, מקור המימון העיקריהמשיבים כאן נשאלו על מקור המימון העיקרי שלהם, בניגוד לשאלות הקודמות ששאלו על מימון כלשהו, למשל הכנסות מקצבאות וכד'. על כן ישנם מעט הבדלים בין הנתונים בפסקאות הבאות לבין הנתונים לעיל, למשל בקשר לדמי אבטלה. של מי שאינם עובדים בגלל המשבר הוא הסתמכות על עזרה מהמשפחה הקרובה. כ-56% דיווחו כי מקור המימון העיקרי שלהם הוא הכנסות מהמשפחה הקרובה, מתוכם 30% מסתמכים בעיקר על הכנסות בן/בת זוג ועוד 25% מסתמכים בעיקר על ההורים. עוד כרבע (23%) מסתמכים בעיקר על קצבאות כגורם מימון עיקרי, מתוכם 11% על דמי אבטלה, 2% על פנסיה או קצבת זקנה, 2% על הבטחת הכנסה ועוד 7% על קצבאות אחרות. 12% מסתמכים על פתיחת חסכונות קיימים ועוד 4% מסתמכים על הלוואות או כניסה לאוברדראפט.

לעומת זאת, בקרב אלו מהם שאין להם כל קצבה מהמדינה, ישנה הסתמכות רבה יותר על משפחה קרובה - 69% מהם מסתמכים על משפחה קרובה כגורם מימון עיקרי (לעומת 27% בלבד בקרב מי שכן מקבלים קצבה כלשהי), מהם 37% על הכנסות בן/בת זוג ועוד (לעומת 16% בלבד בקרב מי שמקבלים קצבאות) ו-32% על הכנסות מההורים (לעומת 11% בקרב מי שמקבלים קצבאות). בנוסף, 15% ממי שאינם מקבלים קצבה מסתמכים על פתיחת חסכונות אישיים (לעומת 5% בלבד בקרב מי שמקבלים קצבה).

6% ממי שאינם מקבלים קצבאות דיווחו כי מקור המימון העיקרי שלהם הוא כניסה לחוב דרך לקיחת הלוואות או כניסה לאוברדראפט, וזאת לעומת שיעור אפסי שדיווחו כך מבין אלו המקבלים קצבאות.

בתמונת ראי, רוב בקרב אלו המקבלים קצבאות מסתמכים עליהן כמקור המימון העיקרי – 64% מהם דיווחו כי קצבה כלשהי היא מקור המימון העיקרי שלהם, מהם 32% מסתמכים בעיקר על דמי אבטלה, 7% בעיקר על פנסיה או קצבת זקנה, 5% על הבטחת הכנסה ועוד 21% על קצבאות אחרות (נכות, דמי לידה וכדומה).

בפילוח על פי גיל, באופן לא מפתיע הצעירים שאינם עובדים מסתמכים הרבה יותר על ההורים מאשר קבוצות הגיל האחרות: כך כמחצית (51%) מהלא עובדים בני 18-24 מסתמכים על ההורים כמקור המימון העיקרי שלהם (לעומת 23% בקרב בני 25-34 ו-11% בקרב בני 35 ומעלה). לעומת זאת רק 9% מהצעירים מסתמכים על הכנסות בן/בת זוג, וזאת לעומת 44% מבני 25-34 ו-36% מבני 35 ומעלה.

מעבר לכך, באופן מדאיג דווקא הצעירים אשר לרוב אין להם חסכונות רבים מסתמכים באופן ניכר יותר על פתיחת חסכונות: כחמישית (21%) מהלא עובדים בני 18-24 מסתמכים בעיקר על פתיחת חסכונות כמקור מימון עיקרי, וזאת לעומת 8% בלבד מבני 35 ומעלה.

מכיוון שבקרב הצעירים יש שיעור נמוך של זכאים  לדמי אבטלה, כך גם שיעור נמוך מהם מסתמכים על דמי אבטלה כמקור מימון עיקרי: כ-6%-7 בקרב קבוצות הגיל הצעירות (בני 18-34) מסתמכים על קבלת דמי אבטלה כמקור מימון עיקרי, וזאת לעומת 17% בקרב בני 35 ומעלה.

2. אפיון מי שאינם עובדים ואינם מקבלים כל קצבה או דמי אבטלה, אשר מספרם נאמד בכ-250 אלף איש

נכון לינואר 2022, קבוצת האנשים שאינם עובדים בעקבות המשבר, ואינם מקבלים כל קצבה או דמי אבטלה, מאופיינת בהיותה צעירה יותר מאשר אלו המקבלים קצבאות, ומאשר כלל האוכלוסיה העובדת טרום המשברנתוני כלל העובדים מתייחסים למצב טרום המשבר – על בסיס סקר כוח אדם שנת 2017.: 35% מאלו שאינם עובדים ואינם מקבלים קצבאות הם בני פחות מ-25 – לעומת 14% בקרב המקבלים קצבאות ו-15% בקרב כלל העובדים; ועוד 29% מהם בני 25-34, לעומת 17% בקרב המקבלים קצבאות ו-26% בקרב כלל העובדים.

כלומר רוב (64%) ממי שאינם עובדים ואינם מקבלים קצבאות הם מתחת לגיל 35, לעומת 31% מקרב הלא עובדים שכן מקבלים קצבה ו-41% מקרב כלל העובדים טרום המשבר.

בקרב הלא עובדים שאין להם קצבאות ישנו ייצוג יתר של האוכלוסיה הערבית – ערבים מהווים 27% מהם לעומת 11% בקרב מקבלי הקצבאות ו-15% מתוך כלל העובדים; ושל האוכלוסיה החרדית – חרדים מהווים 8% מתוך מי שאינו עובד ואין לו קצבה, לעומת 3% בקרב מקבלי הקצבאות ו-5% מתוך כלל העובדים.

ישנו גם ייצוג יתר של נשים, המהוות 56% מתוך מי שאינו עובד ואין לו קצבה לעומת 41% בקרב מקבלי קצבאות ו-47% מתוך כלל העובדים.

נראה שהאוכלוסיות שטרום המשבר היו עם הכנסה נמוכה יחסית הן אלו שאינן עובדות נכון להיום (ינואר 2022), ובפרט גם אינן מקבלות כל קצבה: בעלי הכנסות חודשיות של עד 5,000 ₪ למשק בית (טרום המשבר) מהווים 17% בקרב אלו שאינם עובדים כיום ואין להם קצבאות, לעומת 14% בקרב מקבלי קצבאות ו-4% בקרב כלל העובדים טרום המשבר.נתוני טרום המשבר לכלל העובדים מתוך סקר הוצאות והכנסות שנת 2019. בנוסף בעלי הכנסות חודשיות של 5-10 אלף ₪ מהווים 25% בקרב הלא עובדים (בין אם מקבלים קצבאות או לא) לעומת 18% בקרב כלל העובדים.

כלומר סך הכול 42% בקרב הלא עובדים שאין להם קצבה הם ממשקי בית שהכנסתם החודשית הייתה נמוכה (פחות מ-10,000 ₪) טרום המשבר, לעומת 39% ממקבלי הקצבאות שבאים ממשקי בית אלו ולעומת 22% בקרב כלל העובדים.

לא נמצאו הבדלים גדולים בין האוכלוסיות בפילוח לפי רמת השכלה.

המקצועות מהם מגיעים מי שאינם עובדים ואין להם קצבה הם בשיעור הגבוה ביותר אנשים במקצועות חצי מקצועיים או לא מקצועיים (18%),החלוקה לעיסוקים בסקר הוצגה כדלקמן: מקצועות הרפואה ופרה-רפואה – רופא, אחות, רוקח וצוות רפואי אחר; מקצועות החינוך והוראה – מורה, גננת, מנהל ביה"ס וכדומה; מקצועות חופשיים – מנהל בכיר, רואה חשבון, בנקאי, יועץ מס, סוכן ביטוח, כלכלן, אנליסט, עורך דין, אקדמיה, אדריכל, מעצב פנים וכדומה; מקצועות בתחום הטכנולוגי מקצועי – מכונאי, טכנאי, חשמלאי, מהנדס, הנדסאי וכדומה; מקצועות ההיי-טק – מתכנת, מהנדס תוכנה, פיתוח אתרים וכדומה; מקצועות בילוי, תיירות תרבות ואומנות – מלצר, טבח, דייל, פקיד קבלה במלון, מדריך טיולים, מוסיקאי, שחקן, אומן, קומיקאי, מנהל אירועים, מפיק וכדומה; מקצועות הטיפול – עובד סוציאלי, מטפל, עובד סיעודי וכדומה; מקצועות בניין/חקלאות – פועל בניין, מפקח עבודה בבניין, מנהל עבודה, חקלאי, נהג טרקטור, דייג וכדומה; מקצועות בתעשייה – מפעיל מכונות, פועל ייצור, עובדים מקצועי ולא מקצועיים בתעשייה; עבודה חצי-מקצועית או לא מקצועית – נהג, אופה, ספר, קופאי, מאבטח, מזכיר/ה, פקיד, עובד אדמיניסטרציה, שירות לקוחות, מכירות, מוכר בחנות, סבל, מנקה, מתדלק בתחנת דלק וכדומה; אחר. מקצועות הבילוי התיירות והתרבות (14%) ומקצועות החינוך וההוראה (14%).

3. האם מעוניינים לחזור לעבוד

נכון לינואר 2022, מרבית האנשים שאינם עובדים בגלל המשבר,כיום אינם עובדים, אך עבדו טרם המשבר או סיימו שירות צבאי/לימודים/הכשרה מקצועית במהלך המשבר והיו צפויים להיכנס לתעסוקה. כ-82% מהם, ציינו בסקר כי הם מעוניינים לעבוד, מהם 63% המחפשים עבודה באופן אקטיבי, כלומר מוגדרים מובטלים, ועוד 19% שאינם מחפשים. זאת לעומת 18% שאינם מעוניינים לעבוד.

מי שפוטרו מעוניינים ברוב מוחלט לחזור לעבוד – 95% מהם ציינו שהם מעוניינים לעבוד (מתוכם 78% מחפשים עבודה ו-17% שאינם מחפשים) ורק 5% מהם אינם מעוניינים לעבוד.

מנגד, רק כמחצית ממי שהתפטרו ביוזמתם (49%) מעוניינים לעבוד ומחפשים עבודה באופן אקטיבי, כשליש מהם (34%) אינם מעוניינים כלל לחזור לעבוד, ועוד 17% מהם מעוניינים לעבוד אך לא מחפשים עבודה.

רוב אלו שנכנסו לשוק העבודה במהלך המשבר (אם בגלל שסיימו לימודים, ההכשרה או השתחררו משירות צבאי לאחר פרוץ המשבר) מעוניינים לעבוד (82%), מהם כ-57% מעוניינים ובאמת מחפשים עבודה באופן אקטיבי בשוק העבודה, ועוד 25% שמעוניינים אך אינם מחפשים. 18% מהם דיווחו כי אינם מעוניינים כלל לעבוד כיום, וזאת למרות שסיימו את הכשרתם או את השירות הצבאי שלהם.

כרבע (26%) מהעצמאים שהעסק שלהם נסגר בגלל המשבר כלל אינם מעוניינים לחזור לעבוד כיום; יתר ה- 74% מדווחים כי מעוניינים לחזור לעבוד, מהם 55% שמחפשים עבודה באופן אקטיבי ו-18% שמעוניינים אך אינם מחפשים עבודה.

מניתוח האנשים שאינם מעוניינים כלל לחזור לעבוד עולה כי בעוד בקרב השכירים שהתפטרו כשליש (34%) לא מעוניינים לעבוד, בקרב העצמאים שהעסק שלהם נסגר כרבע (26%) אינם מעוניינים לעבוד ואילו בקרב השכירים שפוטרו כ-5% אינם מעוניינים לעבוד. כלומר, נראה כי בממד זה העצמאים שהעסק שלהם נסגר קרובים יותר במאפייניהם דווקא למתפטרים, ולא לאוכלוסיית המפוטרים.

שיעור האנשים המעוניינים לעבוד מתוך אוכלוסייה זו הינו דומה בהשוואה בין מקבלי קצבה או דמי אבטלה (84%) לבין אלו שאינם מקבלים כל קצבה (81%).

נכון לינואר 2022, מחצית (50%) מאוכלוסיית הלא עובדים שמעוניינים לעבוד, רוצים לחזור לעבוד בתחום אחר מזה שעבדו בו קודם – מתוכם 32% בתחום אחר לחלוטין ועוד 18% בתחום אחר שקרוב לתחום הקודם. 46% מהמשיבים מעוניינים לחזור לעבוד באותו תחום שעבדו  בו קודם, רובם (36%) לאותו תחום ואותו תפקיד ועוד 11% לאותו תחום אך לתפקיד אחר.

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בנושא זה בין מקבלי קצבאות או דמי אבטלה, לאלו שאינם מקבלים קצבה כלשהי.

נתונים אלה מתיישבים עם נתוני סקר המכון הישראלי לדמוקרטיה מאוגוסט 2021 שבחנו את החזרה בפועל של "מובטלי הקורונה" שיצאו וחזרו לתעסוקה – משם עלה כי בפועל כמחצית ממובטלי הקורונה (52%) חזרו לאותו מקום עבודה ואותו תפקיד שהיו בו לפני כן (ו-48% החליפו מקום עבודה, תפקיד או שניהם).דפנה אבירם ניצן וירדן קידר, "מדוע מובטלי הקורונה לא חוזרים לשוק העבודה?", המכון הישראלי לדמוקרטיה, נובמבר 2021

הסיבות הבולטות ביותר לכך שנכון לינואר 2022 אלו שמעוניינים לעבוד (בין אם הם מחפשים או לא מחפשים עבודה) טרם חזרו לעבודה קשורות לכך שהם לא מצאו משרה שתואמת את ציפיותיהם: אם בגלל שלא מצאו משרות שמתאימות לכישוריהם (42%), לציפיות השכר שלהם (32%) או לציפיותיהם לגבי איזון עבודה/חיים אישיים (26%).ניתן היה לענות תשובות מרובות בשאלה זו.

בצירוף כלל האפשרויות, בסך הכול כ-52% מאלו המעוניינים לעבוד (שהם 42% מכלל המדגם) ציינו כי הם ממתינים למשרה שתעמוד בציפיותיהם, בין אם משרה שתתאים לכישורים, לציפיות השכר או לציפיות בקשר לאיזון עבודה חיים. רק 25% מהמעוניינים לעבוד (21% מכלל המדגם) מחפשים עבודה וגם אינם ממתינים דווקא למשרה שתעמוד בציפיותיהם.

37% דיווחו כי טרם התקבלו לעבודה אליה הם מועמדים, ורק 13% דיווחו כי הם לא חזרו לעבוד כי נמצאים בהכשרה, לימודים או בעיצומו של שינוי מקצועי. 

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין כלל אוכלוסיית הלא עובדים לבין אלו מהם שאינם מקבלים קצבאות.

רוב האנשים שאינם עובדים (60% מהם) ציינו כי קבלת שכר גבוה היא הגורם שיעלה את הרצון שלהם לחזור לעבוד.ניתן היה לענות תשובות מרובות בשאלה זו. למעלה ממחציתם (54%) ציינו כי שעות גמישות יעלו את הרצון שלהם לחזור לעבוד – כלומר שגם תפקיד שיהיה בשכר פחות אטרקטיבי, ייתכן שאם יהיה בשעות גמישות יותר ישכנע אותם לחזור לעבוד.

גם עבודה בתפקיד מעניין זכה לאחוזים גבוהים יחסית (46%)  שציינו שישכנע אותם לחזור לעבוד. בנוסף 40% ציינו את היכולת לעבוד מהבית כגורם משכנע, 32% ציינו עצמאות בתפקיד ו-27% ציינו תפקיד עם שליחות או משמעות. לגבי יתר הגורמים 20% או פחות ציינו שישכנעו אותם לחזור לעבוד.

לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין כלל אוכלוסיית הלא עובדים לבין אלו מהם שאינם מקבלים קצבאות.

4. אפיון מי שלא מעוניינים לעבוד

נראה כי מי שאינם מעוניינים לעבוד כלל באים ממשקי בית עם הכנסות נמוכות יחסית (טרום המשבר): 28% ממי שאינם מעוניינים לעבוד הם ממשקי בית עם הכנסות חודשיות של עד 5,000 ₪, לעומת 14% בקרב יתר הלא עובדים ו-4% בקרב כלל העובדים טרום המשבר.נתוני טרום המשבר לכלל העובדים מתוך סקר הוצאות והכנסות שנת 2019. בנוסף עוד 20% מקרב מי שאינם עובדים באים ממשקי בית עם הכנסות חודשיות של 5-10 אלף ₪, לעומת כ-25% בקרב יתר הלא עובדים ו-18% קרב כלל העובדים טרום המשבר.

כלומר, כמחצית (48%) ממי שאינם מעוניינים לעבוד באים ממשקי בית עם הכנסות נמוכות (עד 10,000 ₪ בחודש למשק בית), וזאת לעומת כ-40% בקרב יתר הלא עובדים ו-22% בקרב כלל העובדים.

עם זאת אלו המעוניינים לעבוד אך אינם מחפשים עבודה, או שמחפשים וממתינים למשרה המתאימה לציפיותיהם מאופיינים ברמות הכנסה גבוהות יותר – כ-40% בקרב שתי הקבוצות מגיעים ממשקי בית עם רמות הכנסה חודשיות של 15,000 ₪ ומעלה, לעומת ג-22% בקרב יתר הלא עובדים.

לא נמצאו הבדלים גדולים ברמות ההשכלה בין כלל סוגי הלא עובדים ובהשוואה לכלל העובדים טרום המשבר.

מתוך ה-18% מהמדגם שאינם עובדים וגם לא מעוניינים לעבוד, הרוב (58% מהם) לא סבורים או לא יודעים אם ישתכנעו לחזור לעבוד בגלל הצעת עבודה שתואמת את ציפיותיהם: כרבע מהם (26%) השיבו כי הצעת עבודה שכזו לא תשכנע אותם לחזור לעבוד (13% בטוחים שלא ואחוז דומה חושבים שלא). עוד כשליש (32%) אינם יודעים אם הצעת משרה שתואמת את ציפיותיהם תגרום להם לחזור לעבוד.

לעומתם, רק 42% מהאנשים שאינם עובדים ולא מעוניינים לעבוד השיבו כי אם יציעו להם משרה שתואמת את ציפיותיהם הדבר ישכנע אותם לחזור לעבוד (12% בטוחים שהדבר ישכנע אותם ועוד 30% שחושבים כך).

תמונה דומה יחסית עולה מניתוח תשובותיהם של אלו שאינם מקבלים כל קצבה מהמדינה, וזאת על אף שאין להם לא הכנסה מעבודה ולא קצבה ממשלתית: שיעור אלו שהשיבו שאינם יודעים אם יחזרו לעבודה, במידה ויקבלו הצעה שתואמת את ציפיותיהם, היה גבוה מעט יותר בקרב מי שלא מקבל קצבה כלשהיא  (40% לעומת 32% בקרב הקבוצה הכללית), בעוד אלו שהשיבו שלא יחזרו לשוק העבודה גם אם תוצע להם משרה כזו היה נמוך רק במעט (20% לעומת 26% בקבוצה הכללית).