הסדרת סוגיות דת ומדינה

התיקונים מאפשרים מינוי ממונה ללא השכלה כלל, וכן מורידים את איכות הניסיון התעסוקתי והניהולי הנדרש לתפקיד. בכך יביאו להחלשה ניכרת של איכות כוח האדם הניהולי במועצה הדתית.

מבין 29 עיריות שנבדקו, ב-11 עיריות לא הייתה כל אכיפה של החוקים • מבין 18 העיריות הגדולות האוכפות את החוק הטילה תל אביב את מספר הקנסות הגבוה ביותר – ממוצע של כ-530 בשנה.

בתקופה מתוחה שבה נקרע העם בין קנאות לפשרה, בין הכרעה לדיאלוג ובין התנגדות להסכמות, מעניין להתבונן בהר הבית, נקודה קדושה במיוחד לכל הדתות במרחב הפיזי בירושלים וכן נקודת זמן עתיקה בהיסטוריה היהודית, ולמתוח קווים לזמננו בפרויקט המשלב כנס וחומרים לקריאה.

אפשרויות הקבורה הרוויה הביאו לעלייה עקבית בשיעור הנקברים בשיטה זו: כשליש מבין כלל הנקברים ב-2022 ובירושלים אף יותר ממחצית. זאת משום שניתנה חינם על חשבון הביטוח הלאומי או במחיר מוזל. עידוד קבורת שדה תפגע במגמה זו ותבטא את העדפת המתים על חשבון צורכי החיים.

35% מהנישואין בחו"ל הם של יהודים שהיו יכולים להינשא ברבנות אך בחרו שלא לעשות זאת • 19.8% מהעובדים הבוגרים עבדו בשנה האחרונה בשבת • 63% מכלל המתגיירים הן נשים • 4.3% מהיהודים נקברים בקבורה אזרחית • 77% מתקציב מוסדות הדת במדינה מתחלק בין המשרד לשירותי דת, המועצות הדתיות וחברה קדישא.

חוק חג המצות שאושר בשנות ה-80 התברר כאות מתה בספר החוקים. חוק החמץ שעבר בשבוע שעבר צפוי לגורל דומה מעצם היותו הצהרה שרק מסמנת לחילונים את גבולות הציבור הדתי.

אין כיום פקחי חמץ מוסמכים בקרב עובדי הממשלה ויחידות הסמך שלה, ואילו רק 15 רשויות מקומיות מעסיקות פקחים האוכפים את חוק חג המצות. מאז נחקק החוק ב-1986 הוגשו רק שני כתבי אישום על הפרתו.

התיקון לחוק זכויות החולה יאסור הכנסת חמץ לבתי חולים בפסח. הוא בעייתי בפרט נוכח חלופות רבות המאפשרות התחשבות במקפידים על הפסח ופוגעות פחות בחברה החילונית והערבית.

בזמן שהחוק הישראלי נעשה יותר דתי, המציאות הממשית במדינת ישראל נעשית יותר חילונית. מבחינה פוליטית המצב הזה נוח לשני הצדדים, אבל ההתנגדות הרבנית לכל פשרה צפויה לגבות מחיר ממשי מהציבור הדתי.

אם הייתה תחבורה ציבורית בשבת כמה מהציבור היהודי היו משתמשים בה, מהו האמון במוסדות הדת השונים, האם ישנה העדפה ברורה לקבורה דתית וכמה מהנשים נוהגות לטבול במקווה.

פעילות מסחר ותרבות בשבת: 98% מבתי הקולנוע בארץ פועלים בשבת, בדומה למחצית מהיכלי התרבות והתיאטראות וכרבע בלבד מהקניונים ומרכזי הקניות. וגם, הפערים בין החוק למציאות, לצד נתונים על תחבורה ציבורית בשבת, היתרים לעבודה בשבת ואכיפה.

בעקבות הטיוטה של תקנות בעניין בחירות של רבני ערים שפרסם לאחרונה המשרד לשירותי דת - הערות בנוגע לשלושה נושאים עקרוניים הקשורים בתקנות: הרכב האספה הבוחרת את רב העיר, משך הכהונה של הרבנים ומינוי ממלא מקום למשרת רב שלא אוישה

מתנגדי מתווה הכשרות ומתווה הגיור שמוביל השר מתן כהנא מציגים את שניהם כמתכון להחלשת הרבנות הראשית ולסלילת הדרך לכניסת הרפורמים לזירות הכשרות והגיור. דיון ציבורי כזה מתעלם מהדקויות ומההבדל העקרוני בין שני המתווים

לרבים מעסקי ייצור המזון בישראל אין צורך ממשי בתעודת כשרות מטעם הרבנות - ל-79% יש שתי תעודות כשרות ול-9% יש שלוש תעודות כשרות. העלויות העודפות המתגלגלות לצרכן נאמדות בכ-7 עד 8 מיליון ₪ בשנה לפחות

ההסכמים הקואליציוניים של יש עתיד עם כמה מהמפלגות כללו התחייבויות לתחבורה ציבורית בשבת, ביטול חוק המרכולים ונישואים אזרחיים, אך לדבר מכל אלו אין סיכוי של ממש להתרחש. המציאות מלמדת שהשינוי בתחומים אלו לא מתרחש בכנסת, אלא מבעבע מהשטח

בעקבות סירובם העיקש של הפוליטיקאים לתת מענה לסוגיה ולאחר שבפסקי דין קודמים הכיר בית המשפט בגיור לא-אורתודוקסי המתקיים בחו"ל לעניין הזכות לשבות, עתה הוא מכיר בגיור כזה גם כשהוא מתקיים בישראל. אולם גם אם מבקשים להותיר על כנה את ההכרה הרחבה בגיורים, יש לאסדר את הנושא ולפקח על הגורמים הקובעים מי יהיה אזרח ישראלי

פסיקתו של בג"ץ כי גיור רפורמי וקונסרבטיבי שנערך בישראל יקנה את הזכות לשבות, היא האחרונה בנתיב שבו פסע בית המשפט שנים ארוכות ומספרת גם את סיפור יחסי דת ומדינה בישראל. אמנם חשיבותה המעשית אינה רבה, אבל זוהי עוד לבנה בהכרה בזרמים הלא אורתודוקסיים

בשנים האחרונות וביתר שאת בצל משבר הקורונה, הפוליטיקה הישראלית הפכה לפוליטיקה דתית, ובמקום לנהל מאבקים פוליטיים על תיקון המציאות, אנחנו מתדרדרים במהירות למלחמות קודש חורכות כל

לרבנות יש מונופול בשוק הכשרות, באמצעותו היא מאלצת את צרכני שירותי הכשרות לציית לסטנדרט ההלכתי המחמיר ביותר ולשאת במשמעויות כלכליות והקולינאריות של הסטנדרט הזה, ונלחמת מלחמת חורמה בכל אפשרות לפתיחות השוק לתחרות

נחישותה של הרבנות לחסום בפני נשים את האפשרות לזכות בהכרה רשמית בידע ההלכתי שלהן, היא עוול שפוגע בנשים וטעות שמעצימה את אי הרלוונטיות של הרבנות

תזכיר החוק שמקדם שר הפנים אריה דרעי לביצור מונופול הרבנות על סוגיית הגיור, מאיים להעכיר את היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות, ובטווח הרחוק יסגור את הדלת בפני מאות אלפי עולי ברה"מ שחיים כיום בישראל

כחלק מההסכמים הקואליציוניים, עוברת ראשות הוועדה למינוי דיינים לאחריות המשרד והשר לשירותי דת, ובכך משלימה את חזרת מערך בתי הדין לידי המשרד. מדובר בצעד שיבלום את ההתקדמות המשמעותית שנעשתה בהתנהלות בתי הדין בשנים האחרונות, ויפגע קודם כל בציבור

רפורמה בשירותי הדת והמועצות הדתיות, קידום שקיפות מלאה בשוק הכשרות והקמת מערך הכשרה והשתלמויות שיטתי ומסודר לדיינים

אכיפת איסור הכנסת החמץ לבתי החולים דרשה הפעלת סמכויות ביטחוניות מצד המאבטחים, שהוסמכו לשמור על הסדר הציבורי. זהו מעשה כלאיים לא חוקי שאינו יכול להיחשב כפשרה סבירה, ועלול להיות פתח להמשך השימוש בסמכויות אכיפה לצרכים בריאותיים. טוב עשה בג"ץ שבלם זאת

ההתנהלות הקלוקלת של בתי הדין הרבניים והעומדים בראש המערכת, הכוללת קיום מגעים עם גורמים פוליטיים, מעלה את הצורך בהפרדה בין התפקיד הסמי-פוליטי של הרב הראשי לישראל לתפקיד נשיא בית הדין הגדול, וכן בין דיינים מכהנים לפוליטיקאים

רבנים לא צריכים להיות ספונים בבית המדרש ולהתנתק מהמציאות. יש למטען היהודי ערכי שהם מביאים איתם ולהם אפשרות לתרום רבות כיועצים טובים בזירה הציבורית הישראלית. אבל כניסתם לבריכת הבוץ של הפוליטיקה מטילה רפש עליהם, על דמותם כרבנים ועל היהדות שהם מתיימרים לייצג והיא רעה להם וליהדות שאת שמה הם נושאים

דבריו של הרב הראשי יצחק יוסף משקפים את עומק המתח שנפער בעידן המודרני בין שני פניה של הזהות היהודית - הלאומי והדתי

התבטאותו של הרב הראשי יצחק יוסף נגד העולים מחבר העמים הם לא הבעיה, אלא רק סימפטום להתנכלות היום-יומית שעוברת האוכלוסייה הזו על ידי הרבנות הראשית בכל שלב בחייהם

לאחריותה של מדינת ישראל ליהדות התפוצות יש ביטוי כבר במגילת העצמאות, אך הקשר בין היהודים בישראל לבין יהדות התפוצות לא יכול להתמצות בהקשר המוסדי של מדינת ישראל. הוא חייב להיות קשר אמיתי וחם בין יהודים כאן ושם

בהיעדר הכרעה של המערכת הפוליטית בשאלות דת ומדינה – בית המשפט, ארגוני חברה אזרחית ורשויות מקומיות לקחו בעשור האחרון את המושכות לידיים. התוצאה - שינויים משמעותיים בסוגיות הבוערות של דת ומדינה, והיד עוד נטויה

להחלטת מספר עיריות על הפעלת מערך תחבורה ציבורית בשבת ישנם אמנם יתרונות, אך היא מהווה צעד נוסף לעבר הפקעת סוגיות דת ומדינה לידי הרשויות המקומיות וברמה הארצית, זה יוצר בלגן אחד גדול. כדי לפתור אותו, יש לרענן את הסטטוס קוו ולהגיע לאיזון הנדרש בין רווחת התושבים לשמירה על השבת

אירוע ההתרמה של עמותת "עזרה למרפא" והדרת הזמרות מהבמה, הפגישו בין שני עולמות ערכיים: האחד דתי, השני ליברלי. בהיעדר תשתית חוקית שתסייע בפתרון הסוגיה, על שני הצדדים לכבד את בחירתו הערכית של האחר, ולפעול על פי אמות מידותיהם וצו מצפונם

המאבק על שאלות דת ומדינה בבחירות האחרונות המחיש את הצורך בשינוי הסטטוס קוו. על הפוליטיקאים שייכנסו לחדר המשא המתן בדרך להקמת ממשלה מוטלת החובה לשים לנגד עיניהם את האינטרס הממלכתי, ולהגיע לפתרונות בהסכמה

בכל הקשור להחלטות בסוגיות דת ומדינה שמתקבלות כאן אבל משפיעות על חיי חייהם של יהודים בתפוצות, כמו הכרה בטקסים לא אורתודוכסיים, מדינת ישראל חייבת לקבל החלטות בשיתוף ראשי הקהילות היהודיות

תקופת החגים המחישה את הביקוש הטבעי למסורת. כדי לאפשר ליהדות לפרוח, המדינה צריכה להרפות ולאפשר לישראלים לבחור את הגוון היהודי שלהם

60% מכלל הציבור היהודי מתכוון לצום ביום כיפור, לעומת 27% שלא מתכוון לצום בכלל. 5% מהציבור מתכוונים לשתות אבל להימנע מאכילה. 7% טרם החליטו אם לצום

כדרכן של מערכות בחירות הן חידדו עד הקצנה את המתחים העזים גם כך הקיימים בשגרה בסוגיות הללו, והוכיחו שגם אחרי שבעים שנה, בישראל יש מאבק עז על אופיה של המדינה: ליבראלית ורחוקה מזהותה הדתית או מדינת כמעט הלכה

הפתרון למצוקת מסורבות הגט נמצא בידיהם של הרבנים, ובאומץ שלהם לעשות שימוש בכלים הלכתיים חדשים, שייטלו את הכוח מידי הבעלים וישחררו לחופשי מאות נשים

רוב הציבור תומך בתחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת; על אף המשברים הקואליציוניים על רקע סוגיות דת ומדינה- זה לא הנושא שיכריע את הבחירות

חשוב לנצל את תשעה באב להתבוננות במשמעות החורבן והגלות בעידן שהוא כבר עידן של ריבונות, ולהבין שניסיון להשליט נורמות דתיות על ציבור שברובו לא מזדהה איתן, רק ירבה מחלוקת ושנאה, וסופו שיחליש את ה"יחד" הלאומי במקום לחזקו

תשעה באב הוא הזדמנות לקרוא לרוב בחברה הישראלית, הדומם בדרך כלל, לצאת נגד הקיצוניות ולהשמיע קול סביר, שמצביע על כך שאנחנו בסך הכל חיים ביחד, ולא נמצאים על סף מלחמת אחים - בכלל, וגם בתקופת הבחירות

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. בעוד הוויכוח על אופייה היהודי נמשך מאז הקמתה, מנגד, ולמרות קיומם של חוקים המתבססים על הדת שחלים על כלל אוכלוסיית המדינה, זוהי גם מדינה חופשית, בה ברוב הזמן רוב מוחלט של האזרחים חיים את חייהם על פי בחירתם, ללא כפייה דתית

בישראל חיים כ-400,000 אזרחים כישראלים-יהודים לכל דבר, אך אינם מוכרים מבחינת הלכתית כיהודים. שאלת מיהו יהודי היא אולי השאלה הסבוכה ביותר מבין סוגיות דת ומדינה, ויש לה השפעות מרחיקות לכת על עתידה ואופייה של מדינת ישראל

האם גיור משמעותו הצטרפות לעם היהודי, או לדת? הרבנות הראשית מכתיבה הליכים נוקשים ומסורבלים לעולים המעוניינים להתגייר, אך כיצד זה משרת את האינטרסים של העם היהודי בעידן הנוכחי?

אירוויזיון במוצאי שבת? מאסר של שנה. תחבורה ציבורית בשבת? אל תחשבו על זה אפילו. עיתונות חופשית בשטחי יהודה ושומרון? רק דרך דובר מטעם לשכת ראש הממשלה. משנתם של ממשיכי דרכו של הרב כהנא - שנמצאים בדרכם לכנסת בעקבות האיחוד במפלגות הימין - אינה מתמקדת רק באוכלוסייה הערבית בישראל - אלא נוגעת בהיבטים רבים ורחבים הרבה יותר בחייו של כל אחד מאתנו

קרוב לשליש מחברי הכנסת הבאה צפויים להיות דתיים, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על הדתה בשורות הכנסת. אם יירתמו הפוליטיקאים הדתיים הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי-ציוני בחברה להסדרת נושאי דת ומדינה בכנסת הקרובה – תהיה זו הצלחה

גם הממשלה היוצאת, ממשלת ישראל ה-34, סבלה מבעיות של ממשלות קודמות: משברים קואליציוניים, מריבות, ויכוחים וסכסוכים בנושא דת ומדינה, אבל ברגע שיוצאים לבחירות – מי בכלל זוכר על מה התווכחו? אז כמה פעמים הלכנו לבחירות בגלל ענייני דת ומדינה?

בעוד שרוב בוחרי המפלגות החרדיות אומרים שסוגיות דת ומדינה הן החשובות לו ביותר, מצביעי שאר המפלגות - חילונים ודתיים לאומיים כאחד - כמעט ואינם מייחסים לנושא חשיבות בבואם לקלפי. כדי להביא לשינוי במונופול החרדים בנושאי דת ומדינה, על הציבור לדרוש מנבחריו לשים את נושאי הדת והמדינה בראש מעייניהם, כבר במערכת הבחירות הנוכחית

מערכת היחסים הסבוכה שבין דת ומדינה הייתה מאז ומתמיד איום ממשי על יציבותן של ממשלות ישראל. גם בתום שבעה עשורים מיום הקמתה, נראה שבמדינת ישראל עדיין לא נמצאה הנוסחה שתאפשר להפחית את המתחים המתמשכים בסוגיות כמו גיור, שבת ושוויון בנטל

בעוד הפוליטיקה מצריכה מהעוסקים בה להתפשר ולהגמיש את עקרונותיהם מעת לעת, הדת וההלכה אינן מאפשרות גמישות שכזו. לכן, מעבר של רב מפסיקות הלכה לעמידה בראש מפלגה עלולה להיות טעות אסטרטגית שיכולה להתברר כמכשול בפני יכולתה של המפלגה להוביל במדינת ישראל

פסיקת בית המשפט העליון בעניין מוריה שלי נגד צה"ל, לפיה אין סתירה בין ההלכה לשירות צבאי לבנות, בעייתית ומסוכנת. אם יש מספיק רבנים הסבורים ששירות צבאי אסור על פי ההלכה, דרישתה של החיילת לפטור לגיטימית. שום שופט עליון ככל שיהיה, אינו יכול להגיד לה כי "אין סתירה אינהרנטית" בין רצונה לשמור את ההלכה לבין השירות הצבאי

סוגיות דת ומדינה היו תפוח האדמה הלוהט של הכנסת היוצאת, וסביר שיהיו כאלה גם במערכת הבחירות הקרובה. מאבקי השבת הם רק דוגמה אחת למה שעלול להתחולל בישראל אם לא יוסדרו הנושאים הללו, ויפה שעה אחת קודם. על הציבור הישראלי להפנים שסוגיות דת ומדינה הן מהותיות לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ולדרוש הסדרתן בחוק מנבחרי הציבור שלהם

מדוע לא הגענו עד היום לפשרות קונסטרוקטיביות בעיצוב סטטוס קוו חדש?
מדוע בית המשפט העליון מכריע שוב ושוב בנושאי דת ומדינה? ומה מצופה ממפלגת הימין החדש במפה הפוליטית בסוגיות של דת ומדינה?
פרופ׳ ידידיה שטרן והרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל. על כשל השוק הדמוקרטי בכל הקשור לנושאי דת ומדינה. בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

מאישור מתווה הגז, דרך פרשת אלאור אזריה, ביקור הנשיא טראמפ בישראל, ועד סוגיות דת ומדינה שגרמו לא פעם למשברים והביאו חלק מהפוליטיקאים לשבור את הכלים- הכנסת היוצאת ידעה עליות וירידות רבות, עד ההכרזה על הקדמת הבחירות לאפריל 2019. חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה בסקירה על האירועים הבולטים במהלך כהונת הכנסת ה-20, שהחזיקה מעמד כמעט קדנציה שלמה

הגיעה העת להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט של נושאי דת ומדינה בבחירות הקרובות, כדי להבטיח שנחייה במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא חרדית ודמוקרטית

כשהמדינה היא זו שקובעת את הסטנדרט ההלכתי של שירותי הדת, הדרך לפוליטיזציה של היהדות היא בלתי נמנעת. הקטנת מעורבות המדינה בנושאים אלו תתרום לצמצום החיכוך שבין יהדות לפוליטיקה, תשפר את תדמית הרבנות הראשית ותחזק את היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות

רוב שומרי הכשרות לא מסתפקים בהשגחה פרטית ומעוניינים בתעודת הכשר של הרבנות או בד"ץ; רוב מהיהודים בישראל תומכים בהרחבת חופש הפעולה של הזרמים הלא אורתודוקסיים ורק 38% מהיהודים בישראל מקפידים על כשרות מחוץ לבית

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק להסדרת שירותי השגחה על הכשרות: "החוק יצור בעיות חדשות שיפגעו בצרכני הכשרות- יש לפתוח את שוק הכשרות כולו תוך הקפדה על שקיפות ואיכות"

היחסים בין דת ומדינה בישראל היו, ותמיד יהיו, מסובכים. גם למעלה מ-70 שנה להיווסדו, אנו מוצאים את הסטטוס קוו בישראל מאותגר שוב ושוב ומהווה בעיקר כלי ניגוח בידי המפלגות החרדיות למניעת רפורמות שונות

בכמה סוגיות מרכזיות, יחסי דת ומדינה הפכו ליחסי דת ועיר. כך, בעיקר בסוגיות הנוגעות לשמירת השבת בפרהסיה הציבורית, אבל גם בסוגיות נוספות כמו טיב הכשרות, דרך רישום הנישואין, הפרדה בין גברים ונשים במרחב הציבורי, תקצוב שירותי דת ועוד. בכל הסוגיות הללו, ההשפעה של הרשות המקומית על הנעשה בעיר משמעותית, ולעתים רבה יותר מאשר השפעתם של חוקי המדינה

החתונה המתוקשרת של העיתונאית לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי עוררה מחדש את שאלת הנישואים המעורבים, בין יהודים ולא יהודים, ואת האפשרות שהנה, גם בישראל, כמו בארה"ב ובשאר התפוצות, יתחיל תהליך התבוללות

במסורת היהודית מקובל כי תהליך התשובה עשוי שלבים: ראשיתו בהכרת החטא, הבנת הכשל ההתנהגותי; המשכו בנטילת אחריות, שמשמעה חרטה; וסופו בקבלה לעתיד. זהו מסע פסיכולוגי שראוי ליישמו גם בהקשר הכלל ישראלי

עוד שבוע עד הבחירות, ובהינתן גודלו של הגוף הבוחר, זה מספיק זמן להשפיע. זו ההזדמנות לכל אלו שמצווחים על עוולותיה של הרבנות הראשית השכם והערב לשנס מותניים ולהתערב ולהשפיעו על הרכב המועצה, שיכול להיות פתוח ורלבנטי יותר, או קפוא, ולא רלבנטי או אפילו מזיק

צריך להודות: לא רק החרד"לים הקצינו. במידה רבה, הקצנתם היא תגובה להקצנה הליברלית של העשורים האחרונים. אבל טעות להילחם בהקצנה באמצעות הקצנה נגדית. אם החרד"לים יצליחו במאבק גורף כנגד המודרנה הליברלית, הם יסיגו לאחור את כלל המגזר הדתי-לאומי, ואולי גם את החברה הישראלית כולה

חוק הלאום, שהוא חוק מיותר ובעייתי כשלעצמו, שובר בנוסח העדכני שלו שיא נוסף כשהוא מוותר למעשה על יהדות התפוצות. עם אישור החוק, גם במסמך חוקתי, ישראל הולכת ומוותרת על יהדות התפוצות. ישראל המסורתית והלאומנית של השנים האחרונות היא כבר פחות בית ליהודים רבים בעולם

על פי חוק לרבנות הראשית יש מונופול מוחלט על נישואין וגירושין של יהודים בישראל. למי שאינם רוצים בנישואין ברבנות, או שמסיבה הלכתית לא יכולים להינשא נישואין דתיים ('פסולי חיתון') אין דרך להינשא בגבולות מדינת ישראל

תת אלוף עופר וינטר איננו "סתם" קצין דתי חובש כיפה. שמו של וינטר נקשר עם אג'נדה ברורה של תפיסת הדת כחלק ממורשת קרב המכניסה לצה"ל, במילים פשוטות, יותר דת ממה שהוא מוכן לספוג. אג'נדה שניתן להתווכח האם היא ראויה או לא, אך כך או כך, היא חורגת מגבולות הממלכתיות שצה"ל מבקש לסמן עבורו

יגדיר כל אחד את זהותו כרצונו ואם חפצה נפשו בגיור, יעשה זאת בהליך על פי בחירתו. כיוון שהגיור משנה סטטוס משפטי של אדם, אין להפקיד אותו בידי פורום פרטי, גם אם כוונותיו נאצלות. נמצאת המדינה מפקידה את הסמכות לקבוע מי רשאי להגר לישראל ולקבל אזרחות מקומית בידי גופים פרטיים, על פי שיקול דעתם. נדרשת, אם כן, הסדרה בחוק של דרכי הגיור המוכר בישראל.

הביקוש לכשרות בישראל גדול. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה

המתגיירים הקדומים הצטרפו בתודעתם אל היהדות במובנה הכפול, שהוא אחד: דת-לאום. כיום, לעומת זאת, רבים תופסים את היהדות כלאום או כתרבות. אם ניתן להיות יהודי חילוני, מדוע קיום מצוות ההלכה – אורתודוקסית או אחרת – הוא מדד רלוונטי להצטרפות ליהדות ומדוע יש להפקיד את מפתחות הלאום בידי רבנים?

חקיקה מורכבת ומסורבלת גרמה לכך שהמועצות הדתיות נשלטות תמיד על ידי הגורם הפוליטי השולט במשרד לשירותי דת

המועצות הדתיות הוקמו עוד טרם קמה המדינה, ומאז הן מעניקות שירותי כשרות, קבורה, רישום נישואין ועוד. למעשה קיימים כשלים משמעותיים בהיבטים רבים של התנהלות המועצות הדתיות. המבנה הקיים של מתן שירותי דת באמצעות מועצות דתיות פשט את הרגל. ברור לכל כי הצידוק האמיתי היחיד להמשך קיומן הוא זה הפוליטי. איזה איש שררה ירצה לוותר על כר נרחב למינויים של מאות מקורבים בפונקציות שונות ומשונות? 

כדאי להקדיש מחשבה להשפעה של התבטאויות "נגד גיוס נשים", דווקא על הנשים העומדות לפני גיוס. אלו שאת המוטיבציה שלהן לוקחים בצה״ל כמובנת מאליה ולא חוששים מהיום בו תאמרנה ״עד כאן. לא בכל מחיר״.

לא משנה מתי תתרחש, למערכת הבחירות הקרובה יכולה להיות השפעה מכרעת על דמותה הערכית של המדינה. אם הפרהסיה והסדרי דת ומדינה בישראל ינועו לצלילי החליל החרדי, רוב אזרחי ישראל ימצאו את עצמם חיים במדינה שאינם מזדהים עם דמותה היהודית

בשבועות האחרונים הגיע לשיא מאבק של שורת רבנים מהמיעוט החרד"לי נגד שירות נשים בצבא. במאבק הזה הרבנים 'לא לוקחים שבויים'. השפה חריפה והמתלהמת, וקריאות נחרצות ולא מותירות מקום לספק באזני המאזינים כי מדובר בסוגיה חמורה מאין כמוה.  עיון בדברי הרבנים מגלה שהצעקות נגד גיוס נשים לצבא הן רק מתלה לקידום אג'נדה עקרונית וכללית יותר, לפיה תפקידה של האישה בבית

במסגרת הקמפיין נגד פקודת השירות המשותף ירו רבנים ידועים בציונות הדתית כמעט לכל כיוון. מה לא שמענו? שמתרחשת פגיעה במבצעיות הצבא, שנשים לא יוכלו ללדת, שחיילים דתיים נאלצים לפעול בניגוד לאמונתם ונפשם נפגעת. הגיע הזמן שהרוב הדתי השפוי ישמיע את קולו, הגיע הזמן שנשמע גם מהרבנים המתונים ומאנשי הרוח הרבים בחברה הדתית ובחברה הישראלית. אחרי הכל, זה צבא העם ולא צבא הקיצונים 

הרב אבינר קרא לא לשרת ביחידות שמשרתות בהן נשים, והרב אליהו הרהיב לקרוא לראש הממשלה לפטר את הרמטכ"ל בשל הרחבת השירות המשותף, והארץ רעדה. אבל ההתבטאות הזו, כמו עוד התבטאויות קשות, קיצוניות ולפעמים הזויות של רבנים ציוניים מדי פעם, מחדדת את השאלה - את מי מעניינים הרבנים? 

על פי התפיסה הנוצרית, שאמנם לא תמיד עומדת במבחן המציאות, צריך להפריד בין דת ומדינה. האפיפיור גלסיוס ה-I ניסח זאת במכתב 'שתי החרבות' שלו, בו הוא מציע הפרדה בין חרבו של האל, אותה אוחזים כהני הדת, וחרבו של הקיסר, אותה אוחז השלטון במדינה. לעומת הנצרות, היהדות שואפת להסדיר את מלא המציאות ולהתוותה בכלים משפטיים-הלכתיים את הנהגותיו של הפרט כמו גם את חיי המדינה

בדיקתו ה"הלכתית" של אריה דרעי, האם ניתן לאלץ את חבר הכנסת יהודה גליק להצבעה על חוק המרכולים - שעות ספורות לאחר ששכל את אשתו, היא שפל חדש בפרקטיקות של שר הפנים המכהן. דרעי טען שזה למען מניעת חילול שבת, אך חוק המרכולים שלשמו המטרה מקדשת את כל האמצעים לא קשור בכלום לשמירת שבת. לעתים, כשפוליטיקאים דתיים פועלים 'לשם שמים' אין להם אלוהים

חוק המרכולים של דרעי הוא בלוף. במצב בו מאות אלפי יהודים עובדים בשבת, חלק ניכר מהם באופן לא חוקי, גם אם החוק הזה יעבור הוא לא ישנה כלום. הוא יהיה עוד חוק שגם אותו לא יאכפו, והמסחר והפעילות הכלכלית בשבת ימשיכו לפרוח. כפייה כוחנית של עוד חוק חסר תוחלת תשיג בדיוק את ההפך

79% מהחילונים בארץ סבורים כי הדתיים כובשים את מדינת ישראל ממש עוד רגע. אין ספק כי אלו פירות הביאושים של קמפיין 'ההדתה' הצובע כל סממן יהודי במרחב הציבורי, בצבא ובמערכת החינוך בצבעים שחורים ומאיימים

לפני כעשרים שנה פרש הרב טאו מישיבת מרכז הרב יחד והקים את ישיבת 'הר המור'. הישיבה חרטה על דגלה את המאבק הלא מתפשר בתרבות המערב וכל מופע שלה בציבוריות הציונית דתית והישראלית. הגטואיזציה הרוחנית, האינטלקטואלית והיומיומית מבית מדרשם של הרב טאו ותלמידיו, זרה לרוח היהודית בכלל ולציונות הדתית בפרט

פעם "דתיי הרצף" היו נאלצים להסתפק בהגדרה "דתל"ש" או "חילוני". אך כיום הם אינם מוכנים להכניס את עצמם לאחת מההגדרות הבינאריות הללו, ומעוניינים להציג את עצמם כנמצאים על הרצף שבין הדתי לחילוני.

הפרדה בין המינים במרחב האקדמי עלולה לזלוג גם למרחבים אחרים כמו תחבורה ציבורית, מוסדות בריאות, מופעים ציבוריים, ובעצם כל מקום שבו כולנו מהלכים יחדיו

שמירת השבת במוסדות המדינה היא אחת השאלות ההלכתיות החשובות מאז הקמת המדינה. משבר עבודות הרכבת בשבת והתפטרותו של שר הבריאות, השמה את שלמות הקואליציה בסכנה, יעידו על כך. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר פעילות בנימוק הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ בכל ימות השבוע ולשירותי תיירות עבור תיירים שאינם יהודים

המחלוקות באשר לטיב היחסים בין הדת והמדינה, או במילים אחרות, באשר לאופיה היהודי של המדינה התחילו עוד טרם קום המדינה ומלוות אותנו עד היום. שאלות כמו כיצד תראה השבת במרחב הציבורי, איזה גיור יוכר בישראל באופן מלא, כיצד יראה שוק הכשרות, מה יהיה היחס ללימוד התורה של בני הישיבות, איזה אופי יהיה לשירותי הדת, מהדהדות כולן בחלל הציבורי כל הזמן. אבל בשנה הזו, דומה שסוגיות אלו התפוצצו לכדי מחלוקות חריפות ברעש גדול. הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.

פרויקט המשפט העברי איננו עוסק בהדתה, אלא בטיפוח וביצירה של תרבות. לא בקבלת עול מצוות ההלכה, אלא בבחירה סלקטיבית של עקרונות (להבדיל מנורמות קונקרטיות) שראוי לקבל מהם השראה עבור שיטה משפטית מודרנית הומניסטית של מדינת לאום יהודית

היום צפינו בפרק נוסף בעלילה הקשה של המחלוקת סביב הכותל. בג"ץ שלח לממשלה מסר לפיו ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל היא צעד בעייתי ולא מובן.

יד ימין של ממשלת ישראל עסוקה בימים אלה בניסוח וגיבוש חוק לאום שתכליתו הגדרת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, תוך הדרת המיעוט הערבי. זאת בעוד שיד שמאל עוסקת בניתוק ובקריעה של קבוצות ומגזרים נרחבים השייכים לאותו לאום מבפנים ומבחוץ

משהו רע עובר על המכינה בעלי בתקופה האחרונה, משהו שעלול להעיד על משבר ביחס בין כמה מקיצוני המנהיגים הרוחניים של הציונות הדתית ובין המדינה

מה הדרך שתאפשר לציבור הדתי להיות מחויב לחוקי וערכי המדינה מבלי לפגוע בתפיסתו הדתית וההלכתית?

הצבא הוא מיקרוקוסמוס של החברה והרכבו האנושי משתנה. השינויים הללו יוצרים אתגרים אבל הדרך להתמודד עם זה אינו מאבק על 'דמותו של הצבא'.

השאלה "מיהו יהודי" – מי יוגדר "בפנים", כחבר במשפחה היהודית המורחבת, ומי יישאר בחוץ – לא יורדת מסדר היום הישראלי, במיוחד מאז החל גל העלייה מברה"מ לשעבר, במהלכו עלו לישראל כ-350 אלף איש. רובם המכריע מזדהה ותופס את עצמו כיהודים, אך הם אינם מוכרים ככאלה על-ידי ההלכה, ולפיכך גם לא על-ידי המדינה.

העימות בין מדינת ישראל לזרמים הלא אורתודוכסיים הגיע לשיא חדש באירועים האחרונים שראינו בכותל. פיצוץ העימות, שנראה קרוב מתמיד, יגרום לנזק חמור ואף אולי לא הפיך, ליחסיה של מדינת ישראל עם יהדות ארצות הברית הלא אורתודוכסית והאחריות לפתרון המשבר החריף מונחת על כתפי הממשלה.

בשנים האחרונות, שתי הקהילות היהודיות הגדולות בעולם - היהודים בישראל והקהילה היהודית בארה"ב - מתרחקות זו מזו על אף שצריכות זו את זו. ראש השנה והימים הנוראיים הם הזדמנות נפלאה לחשבון נפש משני צדי האוקיינוס.

הפער בין תנאי הגלות ותנאי הריבונות הוא כל-כך דרמטי, עד שנדרשות תכונות כמעט הפוכות לקיום רציף בשתי המציאויות הללו, אבל מסוכן מאוד לנסות ולשמר את הדגש הדתי גם בחזרה לתנאי ריבונות, הזקוקים דווקא את הדגשת המרכיב הלאומי. 

המשבר האחרון סביב עבודת הרכבת בשבת ממחיש עד כמה הסטטוס קוו בעניין השבת מת.
להתחייבות הכללית של בן גוריון מ- 1947 שהשבת תהיה יום מנוחה, נוצק תוכן רשמי דל, ועד היום אין חוק שמסדיר את שמירת השבת בישראל ברמה הלאומית.
אבל השבת לא אבודה. במדינת ישראל יש רוב שרוצה את השבת שלו אחרת. יהודית, אבל לא דתית-הלכתית, נשמרת, אבל מאפשרת.

השבטיות במדינת ישראל של היום, הפיצול לזרמים ותתי זרמים אידיאולוגיים, השבר החברתי, שנאת האחר, וחוסר היכולת להסכים על שום דבר כמעט, מסכנת את החברה. חובה על קברניטי המדינה, ומערכת החינוך בפרט לפעול לצמצום מספר הזרמים ותתי הזרמים. לפעול להאחדה ולא לסגרגציה נוספת. ליצור מכנה משותף אם לא על ספסל הלימודים, לפחות בליבת תכניות הלימודים. 

אנחנו משוחחים את עצמנו לדעת במונולוגים ללא דיאלוגים, בטיעונים מקבילים שלעולם לא ייפגשו, בפרצופים פעורי פה ונעדרי אוזניים. מחליקים מטה במדרון שסופו חורבן. 

המאבק החרד"לי הופך למלחמת דת עם השלכות מרחיקות לכת. בזירה הפנימית מדובר במאבק על נפשה של המדינה. איזו מדינה תהיה מדינת ישראל? האם היא תהיה מדינה דמוקרטית ויהודית בעלת אופי ליברלי ופלורליסטי, או יהודית ודמוקרטית, שבה הדמוקרטיה פורמלית, שערכים ליברליים מוקצים בה מחמת מיאוס. שבציבוריות שלה שלטת שמרנות דתית, וגרסה חרדית של היהדות.

המכון הישראלי לדמוקרטיה על חוק המקוואות: "הצעה המנוגדת לערכים הדמוקרטיים והאנושיים שתפגע בערכים הלאומיים של מדינת ישראל כמדינת כל העם היהודי"

כבר עשורים ארוכים השבת היא סלע מחלוקת מרכזי שבמקום לאחד מפלג את החברה בישראל. אנו מבקשים ליצור שבת אחרת, שבת שיש לה ניחוח יהודי-ישראלי מיוחד. שבת שלא תהיה כיום חול, אבל תאפשר לכל אחד ולכל קהילה לעצב לעצמו את שבתו.

איומים בעזרת השד ההדתי זו הדרך הקלה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת לצעוק ולהתריע, לאחד שורות ולהסתתר יחדיו מאחוריו. המחיר הוא גבוה- ביטול כל יכולת לקיים דיון ציבורי מעמיק ופתוח במקומה של הדת במדינה וביחסים בין היהודית לדמוקרטית.

אכיפת נורמות דתיות באמצעות שוט משפטי בלבד היא לכל היותר אייטיז או ניינטיז. היא לא מתאימה למדינת ישראל של היום, ולא תעבוד. אם הרבנות הראשית תמשיך להתעקש על מדיניות הלכתית מחמירה, ותפסיד גם את טיפות האמון האחרונות של רוב הציבור, לא תהיה לה תקנה.

לקראת שבועות ובעקבות יום הגיור בכנסת, עומד פרופ' ידידיה שטרן על אתגרי מערך הגיור הממלכתי בישראל והדרכים לפתרון מצוקתם של מאות אלפי ישראלים והבעיה הגדולה שיוצר תהליך הגיור בין היהודים בישראל ליהדות התפוצות

נדרשת אסטרטגיה לאומית לקידום נושא הגיור יחד עם הצבת יעדים ומסגרת זמנים ברורה. קיימים מספר צעדים נדרשים כדי לקדם הנושא תוך הבנה ושיתוף פעולה של מערך הגיור הממלכתי בתהליך. 

סדרת המאמרים "הלכה ציונית" - על הדיסוננס שבין העמדה ההלכתית לבין מציאות החיים במדינת ישראל הריבונית. 

יום העצמאות ה-68 של המדינה משכיח את "תוגת הישראליות" ושם באור הזרקורים את המגמות החברתיות והכלכליות החיוביות שפוקדות את עמנו. אין ספק כי בימים אלו, ישראל מדורגת במקום הראשון במדד האושר היהודי של כל הדורות כולם.

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מביע במאמר בידיעות אחרונות עמדת נחרצת נגד ההחלטה שלא לאפשר שירת נשים במוסד בטקס יום השואה. לפי פרופ' שטרן: "הדרת נשים משפילה ומבזה אותן ופוגעת בכבוד האדם שלהן. 

בימים בהם אין ניסים גלויים, אנו נדרשים להתמודד אל מול האתגרים המוצבים בפנינו בצורה אחראית ואוטונומית, כקבוצה וכפרט. סיפור יציאת מצרים טבע את חותמו בנפש האומה ומייצג את האיזון הנדרש בין ההבנה כי אנו מתקיימים במישור רחב יותר לבין הצורך לבחינת מציאות ריאלית, דבר המאפשר את המשך קיומנו כעם.

ד"ר שוקי פרידמן סוקר את מגרעות "חוק המקוואות" אשר הועבר ע"י הממשלה. את החוק יזמה סיעת "יהדות התורה" כתגובה להחלטת בג"ץ שהורה לפתוח את שירותי המקוואות לכלל הציבור.  

הצעת חוק המקוואות מבקשת לטהר את מקווה הטהרה מקונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים – בעיקר נשים – שמעוניינים לטבול בהתאם לאמונתם ורגשותיהם, גם אם דרכם איננה תואמת את הדרך החרדית.

לפני ימים אחדים הניח ח"כ ניסן סלומינסקי על שולחן הכנסת הצעה לתיקון חוק יסודות המשפט. הצעה זו עלולה להיות, שלא בכוונת מכוון, מעשה בלעם במהופך: המציעים, אשר באים לברך, עלולים לצאת מקללים.. כיצד?

השבוע נפל דבר בישראל: מונה השופט החרדי הראשון. לא מדובר בהצנחה סמלית מלמעלה אלא במינוי "רגיל" של חרדי מוכשר כשופט בערכאה נמוכה. לכאורה, עוד מינוי שגרתי; בפועל, הנפת דגל נוסף במהפכה הדרמטית העוברת על הציבור החרדי בישראל.

נראה שבהתנהלותה התקציבית מתנערת המדינה מתקצוב ארגונים שמעוניינים להנגיש תרבות יהודית לחברה הישראלית ברוח ציונית של כלל ישראל. התנערות זו מבטאת העדפה סקטוריאלית לקידום תפישה אחת של "יהדות" בלבד ובכך פוגעת בערכי יסוד.

גיוס החרדים לצה"ל הוא לא רק ראוי אלא גם בר ביצוע, ללא מאבק תרבותי ודתי, ובלבד שהמערכת הפוליטית תפעל באופן חכם, שיאפשר לחרדים לבצע את השינוי ההיסטורי בקצב ובתנאים מתאימים. לכאורה התיקון הנוכחי לחוק מאפשר זאת, כיוון שהוא מקציב נצח של תשע שנים אך עם זאת הוא גם חדשות רעות.

יש להמשיך להחמיר עם אלה שזהותם הסובייקטיבית הקודמת אינה יהודית, ובאמצעות הגיור הם רוצים לשנות אותה. מנגד, ראוי להקל עם עם מי שזהותם הסובייקטיבית הקודמת היא של יהודים ואת הגיור הם מבקשים רק כדי לאפשר באופן חיצוני את תחושותיהם הפנימיות.

חוות דעת שנשלחה לשרים החברים בוועדת השרים לענייני חקיקה לקראת דיון בנושא.

"על דעת המקום ועל דעת הקהל, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים", נאמר מחר בתפילת כל נדרי, הפותחת את תפילות יום הכיפורים. אבל מי הם אותם "עבריינים"? 

סיפור הכשרות הוא סימפטום. הבעיה המהותית היא תפיסתה של הרבנות הראשית את תפקידה. במקום לטייב את מערך הכשרות ולזכות באמון הציבור, היא מעדיפה לבצר את חומת האכיפה ולאנוס את האזרחים הנזקקים לשרותיה. כך בכשרות וכך גם בנושאים אחרים.

ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז דת לאום ומדינה במכון, כותב לשר הדתות החדש כמה עצות להתמודדות עם האתגרים העומדים בפניו.

מדינה יהודית איננה רק סמלים, או שמות של אתרים – אלא גם, ובעיקר, מימוש של אורח חיים יהודי כקולקטיב שנושא באחריות לעצמו ולזולתו. רק במדינה יהודית יכול להתנהל דיאלוג, בעל אופי ציבורי, בין ערכים דמוקרטיים-ליבראליים לבין ערכים יהודיים-מסורתיים. מדינה יהודית היא מכשיר הכרחי לשם תיקון עם, כלפי פנים; ותיקון עולם, כלפי חוץ.

במערכת הבחירות הזו יחסי יחסי דת ומדינה הם כמו קרוקודיל בשמש. אף אחד לא רוצה להעיר אותו מרבצו, אך באופן בלתי נמנע הוא בקרוב יפער את לועו ויטרוף.

מערכת הבחירות הזו מתאפיינת בבריחה מהבעיות המהותיות של המדינה לטובת עיסוק אישי במועמדים. לעומת זאת, נושא אחד בולט בהיעדרו: סוגיות דת ומדינה, שלמעשה מזמן כבר הפכו לסוגיות דת וחברה. וזה פצצה מתקתקת.

במערכת הבחירות הזו לא עוסקים בסוגיית דת ומדינה. המחיר שנשלם על כך הוא פגיעה בזכויות אדם, בערך השוויון, במעמדה של הדת במדינה ובעקיפין באופייה היהודי של מדינת ישראל.

הר הבית היה מאז ומתמיד מקור של געגועים ומושא תפילותיהם של יהודים בכל רחבי העולם היהודי. סוגיית העלייה להר מורכבת מאד, הן לאור היסטוריית הפסיקה ההלכתית בנושא והן לאור הרגישויות שהנושא מעורר וההשלכות שלו על המצב באזור. סגן נשיא המכון, פרופ' ידידיה שטרן מנתח את סוגיית עליית היהודים להר הבית. 

ארגונים ואנשים פרטיים הפגינו אתמול וקראו קריאות גזעניות בפתח החתונה המעורבת של בני הזוג מיפו. האם באמת יש מי שחושב שבקנאות יוקדת ובלהט של שנאה לאחֵר ייבנה הבית המשותף הזה? מי שיוצר תודעה שבה התורה והחוק אינם מסוגלים לחיות זה עם זה משחק לידי הגדולים שבשונאי התורה. 

עיקר העניין בהצעת חוק הגיור הוא ברצון להבטיח אחדות בהליכי הגיור בישראל, אך לא אחידות. האחדות מבטאת את הממלכתיות הישראלית ואת הרגישות להשלכות הלאומיות של הגיור, ואילו אי-האחידות מבטאת את התבלין החריף, העשיר והמעשיר של ההלכה היהודית: כבוד הדדי בין בעלי מחלוקת שהיא לשם שמים.

יהודים אמריקנים רבים מבקשים להחיל את המודל האמריקני של הפרדה מלאה בין דת ומדינה, גם על החיים הדתיים בישראל. הסירוב הישראלי לכך מתקבל כפגיעה אנושה בזכויות הפרט, ובעצם תפישתה של ישראל כמדינה מערבית-ליברלית.

פסיקת ביה"מ העליון בפרשת המרכולים ממשיכה את המגמה המכירה בחירות הפעולה של הרשות המקומית לחוקק ולפעול מכוח חירות התושבים לעצב את סביבת חייהם בהתאם להשקפת עולמם.

מאז 1988 מנהלת הקבוצה הקרויה "נשות הכותל" מאבק ציבורי ומשפטי להתפלל, לקרוא בתורה ולשיר כשהן עטופות בטלית בעזרת הנשים בכותל המערבי. האם הציבור תומך במאבקן? מי תומך יותר נשים או גברים? דתיים או מסורתיים? האם יש הבדל בתמיכה על רק המוצא העדתי או שיעור ההשכלה?

פעם קראו לה רות, היום זו נטשה. שתיהן הגיעו לארץ ישראל מתוך רצון להשתקע כאן, כבנות המקום. רות החליפה זהותה, ממואבית ליהודייה, ודמה נמסך בדמנו בשדות בית לחם. עד כדי כך, שעל פיה המסורת דוד המלך והמשיח העתידי הם צאצאיה. ונטשה? גם דמה נמסך בדמנו, שהרי ילדיה מסכנים את חייהם בשירות בצה"ל, אך זהותה נותרה כשהייתה – אמנם ישראלית, אך לא יהודייה. 

עדיאל זימרן מבקש להציע כמה קווי יסוד שניתן, ואף ראוי, לאמץ מחג החירות ליום העצמאות ויום חירות ירושלים.

לאחר הבחירות, ולקראת המשא ומתן הקואליציוני, חשוב להכיר בתוצאה המרכזית של המערכה: לפנינו הזדמנות ייחודית לשינוי פני המדינה כך שתהיה, בו זמנית, יהודית יותר ודמוקרטית יותר. 

הרב אלי בן דהן, יוצא כנגד הקריאה לביטול הסמכות הייחודית של הרבנות הראשית על טקסי הנישואין, לתפיסתו היתר להנהגת נישואים אזרחיים אינו מתאים למדינת ישראל ואף יגרור בעקבותיו נזקים גדולים.

עתירתו של יורם קניוק להירשם כחסר דת מעוררת דיון מסקרן על אודות האופן שבו הגדרת זהותו של אדם בישראל נמדדת אך ורק לפי מוצאו הביולוגי בלי להתחשב כלל בזהותו האמיתית. קראו את מאמרו של יאיר שלג.

אתגרי השעה בנושא הגיור ובמאבק על דמותה של הרבנות הראשית מצריכים מנהיג בעל שיעור קומה הלכתי, שיכול לפנות אל כלל הציבור ושמבין את אתגרי השעה. מי יהיה האיש שיצליח לחבר את הציבור היהודי בארץ לפסקי הלכה מטעם הרבנות?

הקצאת שטחים לקבורת שדה ומתן אפשרות לקבורה חינם באופן זה יסיגו לאחור את יתר פתרונות הקבורה ויגזלו שטחים שיועדו לצרכים אחרים.

ביטול רפורמת הכשרות תחזיר את המונופול של הרבנים המקומיים במקום כהונתם, וחלקן אף מבקשות לצמצם את סמכותם של הרבנים המקומיים לקבוע נורמות כשרות מקלות.

חוק המרכולים העביר את הסמכות לאשר פתיחת מסחר בשבת מהרשויות המקומיות לשר הפנים והצית מהומה גדולה. אלא שבחינה של חקיקת העזר העירונית בכלל היישובים בארץ, מצביעה על כך שמבין הערים שבחרו להסדיר את חקיקת העזר בנושא שבת, מיעוט קטן בחר עד כה לאשר פתיחת מרכולים ובתי מסחר. לעומת זאת, ברוב היישובים מאפשרים פתיחת מסעדות וכמעט במחציתם מאפשרים פתיחת מוסדות תרבות כמו בתי קולנוע ותיאטראות. לאור נתונים אלו, עולה השאלה האם לא נכון יותר להשאיר את הסמכויות בידי הרשויות המקומיות שפועלות בהתאם לצביונן מאשר לכפות חקיקה שתביא לתגובת נגד?

בחגים הקרובים, כשבבית הכנסת שלנו (כך יש לקוות) יעמדו לצדנו, לתקיעות של ראש השנה, לתפילת נעילה, או בהקפות של שמחת תורה, אותם מסורתיים ישראלים, מלבד מקום לתפילה, ראוי שנתן להם מקום של כבוד בלב

בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, נקבע לפני למעלה משנים וחצי עשורים כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הקביעה הזו לא פתרה את הסכסוך שקדם להקמת המדינה, ונמשך עד היום: מהי מדינה דמוקרטית? ומהי יהודית?

גם בשנת השבעים למדינה נרשמו דפים בתולדות מלחמות הדת ומדינה בה. יותר משבעים שנה לאחר שהתגבש הסטטוס קוו בנושא של דת ומדינה, הוא עדיין מצוי בלב השיח הציבורי, והשאלה אם פעולה, חוק או פסק דין משנים אותו נתונה שוב ושוב לוויכוח

העיסוק בפוליטיקה דתית, הפיצול לתת-מגזרים, הדגלים שהציונות הדתית בוחרת להרים ואלו שלא, והאם יש סיכוי שיום אחד יכהן כאן ראש ממשלה חובש כיפה סרוגה. הפגשנו את הרב אורי שרקי, שרה העצני-כהן והפרופ' ידידיה שטרן לשיחת חתך - ממשה שפירא ועד נפתלי בנט

לאט-לאט מוקמים עוד ועוד גופים, המגיעים מחלקים שונים ונרחבים של היהדות, שקוראים תיגר על המונופול שיש לרבנות על חיי היהודים בישראל. בחסות החלטת בג"ץ, הודיע ארגון רבני "צהר" על הקמת גוף פיקוח כשרות פרטי שיפעל במקביל לפיקוח של הרבנות. מדובר במהלך מבורך שיחליש את כוחה של הרבנות, לה יש בלעדיות על תחומים רבים בדת בישראל, ויקדם הפרדת דת ומדינה 

מושג ה"עמיות" התפתח בשיח שבין הקהילות היהודיות בארץ ובחו"ל ויצר כמה כלים חדשים לשיח הנורמטיבי על היהדות, אבל ספק אם הוא הצליח לפרוץ את מעגל הפעילים והעסקנים בתחום אל היהודים שברחוב. כדי למסגר מחדש את היחסים בין הקהילות היהודיות ואת הזיקה בין בני העם יהודי, אני מבקש להציע את השימוש במושג הישן כחדש: אחווה

יש להודות בצער שאילו היתה מועלית הכרזת העצמאות לדיון ציבורי כיום, ולהצבעה בכנסת, לא ניתן היה לגבש סביבה הסכמה רחבה. בעת הזו אנחנו בעיצומה של מלחמת תרבות שאיננה מניחה מקום לרתימה רחבה של הציבור לניסוח הסכמות חברתיות כוללות. לפיכך, שמירת ההכרזה כמעוז אחרון של הסכמה ישראלית היא אינטרס חשוב ביותר

הממשלה הנוכחית הצליחה, בישיבה אחת בלבד, לפגוע בשבעה תחומים אסטרטגיים כבדי משקל. ההתנהלות חסרת הפלורזליזם בכותל המערבי בראשם, לצד ההתרפסות לחברה החרדית ועירוב דת ומדינה. דו"ח אמריקאי אף מגנה את התנהלות הממשלה, ומאחר ובוושינגטון יושב נשיא פרו-ישראלי מובהק - אין ספק שמדובר בשיא חדש

התפטרותו של שר הבריאות ליצמן וההסכמות לשינויי חקיקה בנושא השבת הם חולייה נוספת בשרשרת של משברים קואליציוניים שמקורם בענייני דת ומדינה. בואו נזכר בבולטים שביניהם.

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון: "כוחות השוק כבר מזמן התגברו על החוק שאינו נאכף- נדרשת הסדרה אמתית ורחבה של יום המנוחה"

כל עוד המחנה המרכזי לא יתעשת, והיה מוכן 'להתאבד' פוליטית גם על סוגיות דת ומדינה נעמוד מול וטו חרדי שיסדיר אותן לפי אמונותיו

בהשוואה לאזרחי ישראל הערבים, אנו מתייחסים ליהדות התפוצות כבשר מבשרנו, אך כשהדבר נוגע להתנגשות בינה ובין השבט החרדי, אנו מתנכרים לה. האנחנו האזרחי במדינה חייב לכלול את הערבים, והאנחנו הסמלי והאנחנו המשפחתי חייב לכלול את יהודי התפוצות.

הצעה להפקיע סמכויות מהרשויות המקומיות בנושא מסחר בשבת: "מהלך כוחני שלא יעמוד במבחן המציאות - יש לקדם הסדר רחב המקיף את כל סוגיות השבת"

הוויכוח שהתפתח באחרונה סביב סוגיות רגישות בחברה הישראלית הפך לשיח של חירשים. אין צורך להתנגד לכל דבר מתוך עיקרון, ומצד שני יש להתחשב גם בתפיסתם של אחרים

היעדרותו של נתניהו מכנס הפדרציות היהודיות בארה"ב מסמלת קרע בין ישראל לקהילה היהודית השניה בגודלה

גם אוהבי המשפט העברי ודורשי טובתו צריכים להתנגד לתיקון המוצע. הניסיון מלמד כי לא בדרכי כפייה ניתן לחולל יחס חיובי כלפי המשפט העברי. להפך- הכפייה מרחיקה ומנכרת. זאת ועוד, אין זה לכבודו של המשפט העברי שלשם "מכירתו" מסתירים את פגמיו וחולשותיו. לא על הדרך הזו תהיה תפארתו, ויש לו תפארת

כמדי שנה יתפרסמו היום או בערב יום כיפור סקרים שיעידו שלרוב היהודים בישראל יש זיקה ליהדות. בין אם הזיקה היא לפרקטיקות או לתפיסות יסוד דתיות, רובם יעידו שהם קשורים בדרך כלשהי למסורת היהודית. רבים מאלו שמגדירים את עצמם חילונים שותפים לפרקטיקות ולתפיסות עולם יהודיות-דתיות באופן מובהק. מזרחים או אשכנזים, רובם המוחלט הם בני דור שלישי לישראלים. מדובר בזהות חדשה שמתהווה לנגד עיננו: מסורתיות ישראלית.

בעקבות פסיקת בג"ץ, בעל עסק יוכל מעתה להכריז על עצמו ככשר. האם פסיקה זו משנה באופן דרמטי את חוקי המשחק של הרבנות כמונופל?

ועדת חוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת החוק של חברי הכנסת מקלב וגפני, המבקשת להסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בסכסוכי ממון בהסכמת שני הצדדים. הצעה זו, מבקשת לעגן סמכות שנפסלה בעבר בבג"ץ, והופכת את בתי הדין הרבניים לגוף מגשר

בכל הקשור לניהול ענייני הדת, מה שקובע הוא המציאות בשטח, ולא איומים בקרע חסר תקדים בין יהדות אמריקה וישראל. שינויים דה יורה בסטטוס קוו כמעט שלא קורים בידי הממשלה, שלרוב ממילא מעדיפה לא להחליט

מצד אחד חרדים וחרדים לאומיים פועלים לעיצוב הסדרי דת ומדינה על בסיס מדיניות הלכתית מחמירה. מהצד השני, דום שתיקה. הרוב היהודי, מנהיגיו הציבוריים ונציגיו בכנסת מגלים אדישות לא מובנת, חוסר עניין וחוסר נכונות להשקיע תשומות פוליטיות בנושאי דת ומדינה

מדינת ישראל מסבה שוב כתף קרה לזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בניגוד לכל הגיון, היא החליטה לתקוע אצבעות בעיניה של הנהגת יהדות התפוצות כאשר "הקפיאה" את מתווה הכותל זאת לאחר שהצליחה להביא את הצדדים להסכמה על מתווה סביר

החלטת הממשלה להקפיא את מתווה הכותל מסכלת מימוש פתרון ראוי שהוצע בעבר ואשר היה בכוחו ליישב מחלוקת מעשית וסמלית עם הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים

המפלגות החרדיות והדתיות מטילות וטו על כל שינוי בסטטוס-קוו, ומוכנות להפיל ממשלות בגלל זה. ולמפלגות האחרות פשוט לא אכפת

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא תפקוד מערך הכשרות בישראל, אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה כי מדובר בהוכחה נוספת שישנה בעיה מערכתית אינהרנטית בתפקוד מערך הכשרות בישראל

הצעת החוק היא טובה ומאזנת בין מעמדה העליון של הרשות השופטת בכל הנוגע לסכסוכי ממון, אך מאפשרת למעוניינים בכך גם בוררות בבתי הדין הרבניים, כפי שמתקיים כבר אצל בעלי מקצוע נוספים. עם זאת, יש לערוך בה מספר תיקונים טרם אישורה.

עיריית תל-אביב מבקשת לשנות את התקנות העירוניות ולאפשר לה לפתוח באופן חלקי 160 מרכולים בשבת. הממשלה מסרבת לקבל החלטה וכך שוב מתגלגלת השבת לפתחו של בג"ץ ולא להכרעת נבחרי הציבור.

בית הדין הרבני הגדול שוקל לבטל גט שניתן לעגונה שבעלה הפך לצמח לפני 3 שנים. אם אכן יבוטל הגט, יהיה מדובר בקרע גדול בין הממסד הדתי לאזרחי המדינה.

הסטטוס קוו קרס. הגיע הזמן לחקיקה מחודשת בנושא השבת בישראל.

מהו מסמך הסטטוס קוו? מהי הרלוונטיות המשפטית שלו? ואיך הוא מיושם בפועל? סקירה נרחבת אודות המסמך המקורי והמצב החוקי כיום.