31% מכלל הציבור סבורים שאין לעסוק בכיתה בנושאים שנויים במחלוקת
סקר דעת קהל מיוחד לרגל החזרה לבתי הספר: 50% מהציבור רואים במשבר ההוראה ובמחסור במורים את האתגר הגדול ביותר של מערכת החינוך. אחוז הישראלים החושבים שיש לעסוק בכיתה בדרכים להשבת החטופים ירד באופן משמעותי בשנה האחרונה
Photo by Flash90
עוד שנת לימודים נפתחת בצילם של מלחמה, משבר חברתי ופוליטי וערעור הלכידות והאמון בחברה הישראלית. גם בשנה החולפת, וביתר שאת בימי הקיץ, המחלוקות הקשות הקורעות את החברה הישראלית, נוכחות בשיח הציבורי, ופתרונן אינו נראה באופק. לצד זאת, נראה שמציאות מורכבת זו כמעט שאינה נוגעת לשר החינוך, מעבר להצהרות כלליות על כך ש"אנחנו לא מתעלמים מהתקופה בה אנו נמצאים", תקופת מלחמה, שכול והתמודדות עם פצועים ומחיר הלחימה שבה "[ל]כולנו מחויבות ומייחלים להחזרת כל החטופים ולהכרעת ארגון הטרור חמאס".מתוך "איגרת שר החינוך ח"כ יואב קיש לצוותי החינוך לקראת פתיחת שנת הלימודים תשפ"ו", 24.8.2025.
בשנתיים האחרונות משרד החינוך כמעט שלא עסק במחלוקות היסוד בחברה הישראלית (השינויים במערכת המשפט; המחלוקת בנוגע לגיוס החרדים; המאבק להשבת החטופים והוויכוח על המשך המלחמה ויעדיה). להפך, המשרד פועל באופן אקטיבי לצמצום העיסוק בנושאים אלו ולתיוג כל פעולה חינוכית הקשורה במאבק למען החטופים, בהבעת אמפתיה לסבל של ילדים ותושבים שאינם מעורבים בעזה ובמאבק על ערכי מטרות החינוך הממלכתי, כפוליטית ואסורה.
מורים ומנהלים שהביעו עמדה או עסקו בנושאים אלו מצאו עצמם מותקפים ברשתות החברתיות, וגם ישירות על ידי שר החינוך. לצד זאת, פעילויות ודיונים המקדמים את מסרי הממשלה הנוכחית, כולל נושאים שאינם בקונצנזוס הישראלי, כמו התיישבות בעזה ומתן פטור מגיוס לחרדים, אינם מוגדרים "פוליטיים" אלא "ערכיים", ולכן העוסקים בהם אינם מותקפים ואינם מוזמנים לשימועים.לדוגמה, אמירות הקשורות בפגיעה במערכת המשפט, גיבוי להכנסת עמדות להנחת תפילין בבתי ספר ממלכתיים שאינם דתיים בהכרח (ראו אפרת יונגר נומברג, "קיש: נסדיר את הנחת התפילין בבתי ספר, זו זכות בסיסית", מאקו, 9.6.2025). למציאות זו השפעה מתמשכת על העובדה שיותר ויותר מורים ומורות טובים עוזבים את המערכת, מצב המחמיר את המחסור הקיים במורים ומוריד את [?] ביקוש למקצוע ההוראה.
ראוי לעסוק בבירור סוגיות היסוד המעסיקות את החברה הישראלית ולהעניק ידע וכלים להתמודדות עם מחלוקות חברתיות ועם נסיגה דמוקרטית, אך משרד החינוך עוסק בעיקר בבינה מלאכותית ובתגבור לימודי מדעים ומתימטיקה. במקום לתת גיבוי למורים ומנהלים הפועלים ברוח מטרות חוק החינוך הממלכתי ועוסקים בערכים הומניסטיים ודמוקרטיים, מופעלת מדיניות של השתקה ורדיפה של עמדות שאינן תואמות את המדיניות הנוכחית של הממשלה.
לקראת פתיחת שנת הלימודים (ב-24–28 באוגוסט 2025) ערכה התוכנית למדיניות חינוך לדמוקרטיה בסיוע מתודולוגי של מרכז ויטרבי לסקרי דעת קהל ומדיניות (שניהם במכון הישראלי לדמוקרטיה) סקר מקוון. על הסקר השיבו 750 נשים וגברים מכל אזורי הארץ, בגילאי 18 ומעלה. המדגם הוא מייצג של ערבים ויהודים, מתוכם 44% חילונים, 20% מסורתיים לא-דתיים, 12% מסורתיים דתיים, 13% דתיים ו-11% חרדים.
נושאי הסקר היו:
- האתגרים המרכזים הניצבים בפני מערכת החינוך.
- הנושאים המרכזיים שראוי שהמורים יעסקו בהם בכיתות.
- עמדות הציבור ביחס לקידום התוכנית להעמקת הזהות היהודית.
- קידום מכנה משותף לחברה הישראלית על ידי מערכת החינוך (השוואה בין שלוש שנות מדידה).
נתוני הסקר מעידים כי הציבור מבין היטב שמשבר ההוראה הוא האתגר המרכזי שיש להתמודד עימו בשנת הלימודים, אך הם גם מחדדים את הנטייה של כלל הציבור להימנע מעיסוק בנושאי השעה (המלחמה, החטופים והמחלוקות הפוליטיות) בבתי הספר. נטייה זו משותפת גם ליהודים וגם לערבים, אך בולטת יותר בחברה היהודית. זוהי תמונה מדאיגה ביחס להנחה שלמערכת החינוך יש תפקיד חשוב בתיווך ועיבוד המציאות באופן אחראי ורגיש. עוד עולה מן הסקר כי הפערים בין הקבוצות בתוך החברה היהודית ביחס לסוגיות אקטואליות מתרחבים או נשארים כשהיו, ומכל מקום אינם מצטמצמים. דבר זה משפיע על האופן שבו נתפס התפקיד האפשרי של מערכת החינוך.
50% מהציבור (כלל המדגם) סוברים שמשבר ההוראה הוא האתגר המרכזי של מערכת החינוך, בפער ניכר מנושאים אחרים.
בקרב המשיבים היהודים, מעל ל-50% זיהו את נושא המחסור במורים ומעמדם כאתגר המרכזי, זאת לעומת כ-28% בקרב המשיבים הערבים. את הפער הזה ניתן להסביר בכך שבחברה הערבית אין מחסור במורים כמו בחברה היהודית. עם זאת, סוגיית איכות המורים ומעמדם מעסיקה את כלל הציבור, יהודים וערבים, ולכן בכלל המדגם היא גבוהה הרבה יותר ומזוהה כאתגר המרכזי שעימו יש להתמודד.
האתגר השני בחשיבותו על פי הסקר בכלל המדגם הוא נושא האלימות והבריונות בכיתות. זהו גם הנושא ש-35% מהמשיבים הערבים רואים בו את האתגר המרכזי, לעומת 22% מהמשיבים היהודים. גם כאן, הפער המסוים הזה ניתן להסבר לנוכח המציאות האלימה והקשה של הפשיעה בחברה הערבית, דבר המשפיע על הקהילה ועל מוסדות החינוך הפועלים בה. העובדה שכלל הציבור, יהודים וערבים, אינם מגדירים את רמת ההישגים במקצועות המדעים כאתגר המרכזי מעניינת במיוחד לנוכח העובדה שמשרד החינוך עומד להשקיע מיליוני שקלים בהרחבת השעות במקצועות אלו.
תרשים 1.1. מהו לדעתך האתגר המרכזי של מערכת החינוך כיום? (% כלל המדגם, ערבים ויהודים)
תרשים 1.2. מהו לדעתך האתגר המרכזי של מערכת החינוך כיום? (% על פי מיקום על הרצף חרדים – חילוניים, יהודים)
שאלה זו עוסקת בנושאים הבוערים בציבוריות הישראלית ובודקת אם ראוי שמורים יעסקו בהם (בכולם או בחלקם) בכיתות עם פתיחת השנה. התמונה העולה מהסקר מעלה שתי מגמות בולטות בכלל המדגם. הראשונה, שכשליש מהמשיבים (31%) ענו שאין לעסוק בנושאים אלו בכלל. נתון זה מלמד על הפנמה מסוימת של התפיסה שאין לעסוק בנושאים שנויים במחלוקת בכיתה, ושיש אף להימנע מעיסוק בהם.
המגמה השנייה היא השיעור הנמוך מאוד של המשיבים בכל הקבוצות הסוברים שחשוב שמערכת החינוך תעסוק בדרכים להשבת החטופים ובמצב ההומניטרי בעזה ובתגובות בעולם. אלו שני נושאים הקשורים במובהק בהפנמה של ערכים הומניסטיים יהודיים וכלל-אנושיים. תמונה זו בולטת במיוחד בפילוח של החברה היהודית על פי הרצף חרדים–חילונים.
בקרב המשיבים היהודים המזהים עצמם כדתיים ומסורתיים דתיים, 45% מהמשיבים חושבים שאין לעסוק באף אחד מהנושאים הללו בכיתות. בקרב המשיבים החרדים נתון זה עולה ל-74%. זאת לעומת מי שמגדירים עצמם מסורתיים לא-דתיים ש-31% מהם השיבו שאין לעסוק באף אחד מהנושאים הללו. נתון זה תואם את התמונה בכלל המדגם. הפער מודגש מאוד בקרב המשיבים החילונים, שרק 15% מהם חשבו שאין לעסוק בנושאים הללו. בשתי האוכלוסיות הללו (חילונים ומסורתיים לא-דתיים) 29% ו-28% בהתאמה חשבו שיש לעסוק בכל הנושאים הללו בכיתות, בניגוד לקבוצות האחרות שבהן נתון זה נמוך משמעותית: חרדים (6%); דתיים (17%) ומסורתיים דתיים (22%).
מבין הנושאים ששאלנו, שני נושאים קיבלו שיעור משיבים נמוך עד אפסי בקרב המשיבים היהודים. הראשון, המצב ההומניטרי בעזה והתגובות בעולם, 2% בכלל המדגם השיבו שראוי לעסוק בנושא הזה, ואילו שבקרב מסורתיים דתיים ודתיים אף משיב לא ציין את הנושא הזה. בקרב החרדים 3% התייחסו לנושא הזה, וזהו הנתון הגבוה ביותר בחברה היהודית. הנושא השני הוא הדרכים להשבת החטופים והחטופה מעזה: בין 3% מהמשיבים החרדים ועד 9% מהמשיבים המסורתיים הלא-דתיים ציינו שהנושא הזה חשוב.
בשנה שעברה באותה התקופה שאלנו שאלה ספציפית על העיסוק בהשבת החטופים על ידי מורים בתחילת השנה. בקרב כלל היהודים 53% הסכימו שיש לעסוק בנושא הזה. הפער בין הסכמה גורפת זו באוגוסט 2024, לבין השיעור השולי של המשיבים היהודים שראו בנושא הדרכים להשבת החטופים נושא שראוי להעמיק בו באוגוסט 2025 מלמד במידה מסוימת על ירידת החשיבות של נושא זה בעיני הציבור, או על אדישות לאחר מימוש העסקה הקודמת. כך או כך, זהו נתון כואב שמדגים את המחירים החברתיים והערכיים של התמשכותה של המלחמה והיעדרו של משא ומתן להחזרת החטופים.
פילוח המשיבים על פי זיקה פוליטית משקף באופן חד את הפער בין מי שמזהים עצמם כימין לבין מי שמזהים את עצמם כמרכז ושמאל בכל הקשור לנכונות לעסוק בנושאים מסוג זה בכיתה. 45% ממי שזיהו עצמם כימין השיבו כי אין לעסוק בנושאים אלו בכלל, לעומת מי שזיהו עצמם כמרכז ושמאל – 15% ו-10% בהתאמה. נושא נוסף שבו יש פער בין מצביעי ימין למצביעי שמאל הוא הסוגייה של חופש הביטוי וזכות המחאה במדינה דמוקרטית – רק 4% מהמשיבים המזהים עצמם כימין הגדירו נושא זה כחשוב, לעומת 19% ממצביעי השמאל והמרכז.
בקרב המשיבים הערבים המגמה דומה, בשני הבדלים מרכזיים. הראשון הוא שיעור המשיבים שיש לעסוק בנושא ההומניטרי בעזה – 8% . אומנם זהו השיעור הגבוה ביותר בכלל הקבוצות, אך הוא בכל זאת נמוך משמעותית בהשוואה לנושאים האחרים. הנושא המרכזי שהמשיבים הערבים ציינו הוא חופש הביטוי וזכות המחאה – 17% – משמעותית יותר ממוצע כלל המשיבים היהודים – 10% בלבד. בדומה למשיבים החילונים היהודים, שיעור נמוך יותר מקרב הערבים (22%) חושבים שאין לעסוק בנושאים אלו בכלל, ובדומה למשיבים היהודים שאינם דתיים – הערבים מתייחסים לצורך לעסוק בכל הנושאים באותה המידה. נתון מעניין ביחס לחברה הערבית הוא שיעור המשיבים שהתייחסו לחשיבות העיסוק בדרכים להשבת החטופים והחטופה מעזה. מדובר ב-12%, האחוז הגבוה ביותר מבין כלל הקבוצות המשיבות.
תרשים 2.1. שנת הלימודים החדשה נפתחת בקרוב על רקע המשך המלחמה והמשבר הפוליטי-חברתי. לדעתך, באיזה נושא מהבאים נכון שהמורים יעמיקו בכיתות יותר? (% לפי מיקום על הרצף חרדים–חילונים, יהודים)
תרשים 2.2. שנת הלימודים החדשה נפתחת בקרוב על רקע המשך המלחמה והמשבר הפוליטי-חברתי. לדעתך, באיזה נושא מהבאים נכון שהמורים יעמיקו בכיתות יותר? (% זיקה פוליטית, יהודים)
תרשים 2.3. שנת הלימודים החדשה נפתחת בקרוב על רקע המשך המלחמה והמשבר הפוליטי-חברתי. לדעתך, באיזה נושא מהבאים נכון שהמורים יעמיקו בכיתות יותר? (% כלל המדגם, ערבים ויהודים)
השקתה של התוכנית "שורשים – התוכנית הלאומית לזהות יהודית וציונית" היא אחד משני המהלכים המרכזים ששר החינוך מוביל לקראת שנת הלימודים הנוכחית. התוכנית מבוססת על הסטת תקציבים רבים לשם מימון תוכניות בגפ"ן, הוספת שעות לימוד ותמיכה בארגונים שיקדמו את התכנים והפעילויות, כולל עריכת מבחן מיצ"ב מחייב בתנ"ך בכיתה ד'.
הסקר בחן את עמדות הציבור כלפי התוכנית. הממצא הבולט ביותר בחברה היהודית הוא השיעור הגבוה (יותר מ-50%) של המשיבים התומכים מאוד ודי תומכים בתוכנית: בקרב חרדים – 69%, דתיים – 77%, מסורתיים דתיים – 51%, ומסורתיים לא-דתיים –50%. כל זאת בניגוד לאחוז נמוך משמעותית בקרב המשיבים החילונים – 21%.
המשיבים הערבים מזהים שמהלך כזה יכול לפגוע במערכת החינוך שלהם מבחינת תקציבים ומשאבים, 38% מהמשיבים מתנגדים למהלך מסיבה זו, כשליש אדישים למהלך (לא תומכים ולא מתנגדים) ו-14% מתנגדים בשל העיסוק הקיים כבר בזהות יהודית ולא רואים צורך בהרחבתו. במערכת החינוך תהליכי העמקה בנושאי זהות ושורשים שמורה ליהודים ואינה באה לידי ביטוי באופן דומה בחברה הערבית. המבט של המשיבים הערבים על שאלה זו מחדד היבט נוסף של המחלוקת הקיימת בין ערבים ליהודים בעת הזאת.
תרשים 3.1. משרד החינוך מקדם תוכנית נרחבת להעמקת הזהות היהודית בחינוך הממלכתי היהודי. המהלך כרוך בהעברת תקציבים מתחומים אחרים. האם את/ה תומך/ת או מתנגד/ת למהלך זה? (% על פי הרצף חרדים–חילונים, יהודים)
תרשים 3.2. משרד החינוך מקדם תכנית נרחבת להעמקת הזהות היהודית בחינוך הממלכתי היהודי. המהלך כרוך בהעברת תקציבים מתחומים אחרים. האם את/ה תומך/ת או מתנגד/ת למהלך זה? (% כלל המדגם, יהודים וערבים)
שאלנו את השאלה על אי-יכולתה של מערכת החינוך המפוצלת לקדם סיפור משותף לכלל החברה הישראלית לראשונה בדצמבר 2022, לאחר תוצאות הבחירות האחרונות, לפני ההצהרה של שר המשפטים יריב לוין על השינויים הצפויים במערכת המשפט, כלומר לפני תחילת המחאה בנושא זה. ההשוואה בין נתוני הסקר אז ושנתיים אחרי, ב-2024, משקפת את ההבנה שציבור הולך וגדל החל להבין את המגבלות של מערכת החינוך בקידום מכנה משותף כלל-ישראלי .כך, ב-2022 במענה לשאלה זו, 40.5% הסכימו עם טענה זו בכלל המדגם, בהשוואה ל-51% מסכימים בכלל המדגם בסקר של 2024. גם בפילוח בין יהודים לערבים היה הבדל משמעותי בין שתי המדידות הראשונות: ב-2022, 39% מהמשיבים היהודים הסכימו עם הטענה, לעומת 48% בסקר של 2024. בקרב המשיבים הערבים הפער גדול עוד יותר. ב- 2022 47% הסכימו עם הטענה לעומת 65% בסקר ב-2024. פער זה שיקף במידה רבה את אובדן האמון של החברה הערבית באפשרות של מערכת החינוך להוביל לשינוי בהקשר הזה, על רקע מלחמת חרבות ברזל, המתח בין הקבוצות בהקשר למלחמה ומדיניות הממשלה ביחס לחברה הערבית.
עם זאת, בסקר הנוכחי הפער בין יהודים לערבים צומצם מאוד. שיעור המשיבים המסכימים עם הטענה הזאת ירד משמעותית, מתחת לאחוזי ההסכמה בשנת 2022. כלומר, מעל 50% מהמשיבים הערבים אינם מסכימים עם הטענה שמערכת החינוך במבנה המפוצל שלה אינה יכולה לקדם סיפור משותף לכלל החברה הישראלית. זהו שינוי משמעותי ביחס המשיבים הערבים לטענה בדבר האפשרות לקדם סיפור ישראלי משותף המכיל את כלל הזהויות. השאלה אם אחוזי ההסכמה הנמוכים עם טענה זו מלמדים על אדישות או על הסתגרות כלפי פנים, היא שאלה חשובה. כך או כך, נתוני הסקר אינם מעודדים במיוחד לנוכח העובדה שהתוכנית האסטרטגית של משרד החינוך, כפי שהוצג לעיל, מקדמת (בכפייה מסוימת) "סיפור ישראלי משותף" שאינו מכיל את כלל הזהויות בחברה (לא בהקשר של יהדות פלורליסטית ולא בהקשר של אזרחי ישראל הערבים).
עליית אחוז המסכימים החילוניים עם הטענה הזאת ממשיכה בסקר הנוכחי. 58% מהמשיבים החילוניים מסכימים עם הטענה לפיה מערכת החינוך המפוצלת אינה יכולה לקדם סיפור משותף לכלל החברה הישראלית.
לעומת זאת, המגמה שהייתה בולטת מאוד בסקר של 2024, שבה שאר הקבוצות היהודיות הסכימו יותר עם הטענה לעומת הסקר של 2022, נעצרה ואף התהפכה, באחוזים נמוכים יחסית אך המגמה עקבית. למשל, בקרב המשיבים המסורתיים דתיים, ב-2024 48% הסכימו עם הטענה (עליה מ-31% בסקר של 2022). בסקר הנוכחי, אחוז המשיבים המסורתיים דתיים שהסכימו עם הטענה ירד ל-42%. מגמה זו חוזרת על עצמה בשאר הקבוצות: חרדים (ירידה מ44% ב-2024 ל-41% ב-2025); מסורתיים לא דתיים (מ-47% ב-2024 ל-43% ב-2025). אלו אינם אחוזים גבוהים, אך המגמה של נסיגה מסוימת מהבנה וההפנמה שבמבנה הנוכחי של המערכת קשה עד בלתי אפשרי לעצב "סיפור ישראלי משותף" שכלל הקבוצות חברות בו מלמדת על המשך הסתגרות של הקבוצות השונות, במיוחד הקבוצות האוחזות בכוח פוליטי המאפשר להן להרחיב את המשאבים של מערכות החינוך המגזריות שלהן.
תרשים 4.1. האם את/ה מסכים/ה או לא מסכים/ה לטענה שהיות שמערכת החינוך הישראלית מחולקת לזרמים (ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי, ערבי וכו'), היא לא יכולה לקדם סיפור משותף לכלל החברה הישראלית? (% כלל המדגם, יהודים וערבים, 2022; 2024; 2025)
תרשים 4.2. האם את/ה מסכים/ה או לא מסכים/ה לטענה שהיות שמערכת החינוך הישראלית מחולקת לזרמים (ממלכתי, ממלכתי-דתי, חרדי, ערבי וכו'), היא לא יכולה לקדם סיפור משותף לכלל החברה הישראלית? (% על פי רצף חרדים – חילונים, יהודים)
נתוני הסקר מאפשרים להתבונן באופן שבו הציבור הישראלי תופס את הנושאים המרכזים שבהם צריכה מערכת החינוך לעסוק. בכמה מקרים עמדות הציבור תואמות את המדיניות שמבקש משרד החינוך להוביל, למשל בהימנעות מעיסוק בנושאים הפוליטיים הבוערים בכיתות, ובכמה מקרים הציבור מציג עמדה נחרצת בניגוד למאמצים המוצהרים של משרד החינוך, למשל בהקשר של זיהוי משבר ההוראה כבעיה המרכזית של מערכת החינוך שחובה להתמודד איתה. עם זאת, הסקר הזה מצביע על מגמה של אדישות, ואף התעלמות, ממצב החטופים והחטופה ומהדיון בהשבתם, ובמיוחד אינו סבור שחשוב לדון בכיתות בשאלות העולות בעקבות המצב ההומניטרי בעזה ובתגובת העולם אליו. שתי מגמות אלו מדאיגות במיוחד. הן משקפות קהות רגשית ביחס לסבל בתוך החברה ומחוצה לה.