פסקת ההתגברות תתגבר על הישגי המאבק המגדרי
פסקת התגברות עלולה להתגבר על פסיקות עבר ששללו הפרדה במרחב הציבורי. בהיעדר בג"ץ שיוכל להתערב ולמנוע פגיעה בזכויות נשים, מה ימנע מהאידיאולוגיה להפוך לחקיקה - ולמציאות?
Photo by Daniel Dreifuss / FLASH90
לא רק שיעור הנשים הנמוך בכנסת ה-25 ומספרן המועט של נשים בקרב מפלגות הקואליציה מעמיד בסימן שאלה את המשך המאבק החוקתי לשוויון מגדרי וזכויות נשים. לכך יש להוסיף את הכוונה לחוקק פסקת ההתגברות אשר עשויה להסיג שנים לאחור את הישגי המאבק, לרבות ההישגים המשמעותיים בתחום הייצוג המספרי. אם הכנסת תחוקק את פסקת ההתגברות, ותוכל לחוקק חוק ברוב של 61 חברי כנסת, חרף פסיקת בית המשפט העליון כי החוק סותר זכות המוגנת בחוק יסוד, הרי שאפשרות זו עלולה לפגוע באופן ישיר בזכויות נשים. רבות מן הזכויות הוכרו ועוצבו לראשונה, או קיבלו הגנה, בפסיקותיו של בית המשפט העליון.
כך, למשל, הוכרה לראשונה הזכות של גברים ונשים לשוויון בגיל הפרישה מהעבודה בעתירה לבג"ץ שהגישה נעמי נבו. דוגמה נוספת היא החובה לייצוג הולם בדירקטוריונים של חברות ממשלתיות, שהועצמה בפסיקה בבג"ץ בעקבות עתירה שהגישה שדולת הנשים. בפסיקת בג"ץ בעתירה שהגישה עמותת איתך מעכי בעניין הרכב ועדת טירקל, בה הבטיח בית המשפט העליון את הטמעת החובה לייצוג הולם לנשים בצוותים לעיצוב מדיניות לאומית.
במשך השנים שימש בג"ץ כתובת להגנה הבסיסית ביותר עבור נשים. הוא התערב במקרה של מירב בן נון, אם חד-הורית בעלת לקות שמיעה, שהזדקקה לרכב לצורך טיפול בילדיה ושינוע הציוד שנדרש לה לעבודתה. בית המשפט ביטל סעיף בחוק הביטוח הלאומי, ששלל את קצבת הבטחת ההכנסה של בן נון רק בשל השימוש שלה ברכב. כך היה גם כשלא אפשר לשלול את זכותה של אישה לבעלות על בית מגורים בעת חלוקת הרכוש המשותף, רק בשל טענת בן זוגה כי בגידתה היתה העילה לגירושיהם. בכל המקרים הללו ובמקרים נוספים פעל בית המשפט העליון על מנת להגן על ערכי יסוד , בין אם ערכים הקבועים בחוקי היסוד שהכנסת כוננה ובין אם אלה הקבועים בחוקים, כמו במקרים של הבטחת הייצוג ההולם.
ניתן בהחלט לבקר את המקרים שבהם בית המשפט לא הבטיח הגנה מוחלטת על זכויות. אולם העובדה שבית המשפט משמש כתובת במקרים שבהם מתקיימת פגיעה בנשים ופועל כמגן הכרחי עבורן היא קריטית. ללא הכתובת החיונית הזו, זכויותיהן יהיו פגיעות בהרבה.
פסקת ההתגברות ככל הנראה תאפשר לכנסת לחוקק באין מפריע חוקים העשויים לפגוע בזכויות נשים, לרבות זכותן לשוויון, לאוטונומיה על גופן, לקיום כלכלי בכבוד ולחירות מפני כל כפייה הנובעת מהיותן נשים. בג"ץ לא יוכל לשמש כתובת אם יקודמו הצעות חקיקה כגון אלה שמסתמנות כעת בהסכמים הקואליציוניים, אשר יתירו את האיסור הגורף הקיים כיום על הפרדה בין נשים וגברים במרחב הציבורי. בעבר אסר בג"ץ על הפרדה מגדרית בכפייה באוטובוסים, אולם בהינתן פסקת ההתגברות ניתן יהיה לגבור על פסיקתו על נקלה. בתרחיש זה, ההפרדה שראינו בשנים האחרונות במרחב הציבורי רק תלך ותתרחב ובעזרת רוח גבית חקיקתית עזה בכנסת הנוכחית, תהפוך לכלל, לא רק באירועי תרבות אלא כחלק משגרת יומנו.
אם אכן יתממשו עוד רעיונות שעלו לאחרונה ולצד פסקת ההתגברות תוגבל גם זכות העמידה, קרי הזכות של ארגוני נשים להגיש עתירות לבג"ץ, תהא זו פגיעה כפולה ומכופלת. החסמים העומדים בפני נשים, ודאי נשים מקהילות סגורות יותר, להגיש עתירה פרטנית לבג"ץ ולהתמודד עם הלחץ החברתי המופעל עליהן גדולה, וחסימת אפשרות של ארגוני נשים לפנות לבג"ץ ולייצג באופן נרחב את האינטרסים של נשים תפגע אף היא באופן ישיר בזכויותיהן.
יש שיטענו כי דוגמאות אלה מעוררות פחדים שאינם במקומם, שהרי אין לאף אחד רצון לפגוע בזכויות נשים ובמאבק לשוויון מגדרי. אולם מבט חטוף על התהליכים המתרחשים כיום במדינות כמו ארצות הברית ופולין יגלה כי זכותן של נשים על גופן ופרטיותן כבר אינן מוגנות. בהתחשב בכך ששתי מפלגות בכירות בקואליציה המסתמנת אין נשים, מתוך אמונה כי מקומן של נשים אינו במרחב הציבורי ובאמירות רבות מכיוון חברות נוספות בקואליציה ביחס לתפקידן של נשים בחברה, חשש זה איננו מופרך או מוגזם.
על כן, גם מתוך המחויבות לזכויות נשים, יש מקום למנוע את חקיקתה של פסקת ההתגברות. חברות כנסת מימין ומשמאל וכל מי שמחויב למאבק לשוויון מגדרי, חייבות וחייבים למנוע חקיקה זו. זאת מתוך הבנה כי המבנה הדמוקרטי של מדינת ישראל ומערכת האיזונים והבלמים הראויה, המגן של כולנו: הנשים, האימהות, והילדות שלנו.
המאמר פורסם לראשונה ב-N12