האם יש קשר בין הבחירות המקומיות ב-2008 לבחירות הארציות ב-2009?

ההחלטה על הקדמת הבחירות הארציות ל-10 בפברואר 2009 יצרה סמיכות זמנים, הפרש של שלושה חודשים בלבד, בין הבחירות לרשויות המקומיות, שנערכו בנובמבר 2008, ובין הבחירות הארציות. סמיכות הזמנים מחדדת את שאלת הזיקה בין שתי מערכות הבחירות: האם הצלחה במישור המקומי מנבאת הצלחה במישור הארצי? האם העובדה שמועמד מטעם מפלגה מסוימת נבחר לראש רשות מקומית מלמדת על מידת התמיכה במפלגה? תוצאות הבחירות המקומיות שנערכו בנובמבר 2008 סיפקו עדות נוספת להתעצמותן של רשימות ומועמדים עצמאיים-מקומיים ולהיחלשות של המפלגות הארציות במישור המקומי. לראיה, ראשי ארבע הערים הגדולות שנבחרו (ניר ברקת בירושלים, רון חולדאי בתל אביב, יונה יהב בחיפה ורוביק דנילוביץ' בבאר שבע) הם מועמדים עצמאים שלא זוהו זיהוי רשמי עם שום מפלגה (אף שחלקם זכו לתמיכתן של מפלגות).

גורמים להיחלשות המפלגות בזירה המקומית 

הפרדת הבחירות המקומיות מהבחירות הארציות
עד 1978 נערכו הבחירות לרשויות המקומיות עם הבחירות לכנסת. בעשורים הראשונים לקיומה של המדינה תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות היו דומות במידה רבה לעצמת המפלגות בכנסת. אמנם בטרם הקמת המדינה ובשנים הראשונות שלאחר הקמתה הייתה שליטה של נציגי המחנה האזרחי במישור המקומי, אך עד מהרה הדומיננטיות של מפא"י זלגה גם למישור המקומי. לדוגמה, בבחירות שנערכו בשנת 1955 היה ייצוגן של המפלגות בכנסת וברשויות המקומיות כמעט זהה – מפא"י זכתה בכשליש מהקולות לכנסת ובכשליש מהקולות בבחירות לרשויות המקומיות, מפ"ם זכתה בכ-7% בכל אחת מהזירות, אחדות העבודה בכ-7%, המפלגות הדתיות ב-14%, חירות ב-12%, והציונים הכלליים ב-10%–15% בכנסת וברשויות המקומיות.

הפרדת הבחירות המקומיות מן הבחירות הארציות ב-1978 מסמלת את תחילתה של ההפרדה בין הפוליטיקה המקומית לארצית ואת ראשית ניתוקה של הפוליטיקה המקומית מהחסות המפלגתית. מאז, וביתר שאת במהלך שנות התשעים והאלפיים, נחלשה הזיקה המפלגתית של הפוליטיקה המקומית והמפלגות איבדו את הפוליטיקה המקומית כמקור עצמה פוליטית. גם שינוי שיטת הבחירות בבחירות לרשויות המקומיות ב-1978 – הבחירה הישירה בראש הרשות בנפרד מהרשימה למועצת הרשות – החליש את הקשר בין המועמד לרשימה ואִפשר פיצול של הקולות. בשל הפיצול גם אם מועמד מטעם מפלגה מסוימת נבחר, אין הדבר מעיד על כוחה של הרשימה המפלגתית במועצת הרשות. בעבר הזיקה בין המועמדים למפלגות הייתה ברורה, ואילו היום רבים מהמועמדים עצמאים לחלוטין, ומקצתם אינו מציג את עצמו באופן רשמי כנציגה של מפלגה מסוימת גם אם הוא זוכה בתמיכתן של מפלגות, משום שהזדהות עם מפלגה מסוימת נתפסת כאבן רחיים על צווארו של המועמד והוא מעדיף להציג את עצמו כמועמד עצמאי כדי למשוך יותר מצביעים בלא קשר לשייכות מפלגתית. בבחירות 2008 רק 19% מראשי הרשויות שנבחרו התמודדו מטעם סיעות בכנסת (30 מתוך 162), ושאר המועמדים התמודדו מטעם רשימות עצמאיות. יתרה מזאת, נראה כי הגורם החשוב בבחירת ראש רשות הוא כהונה קודמת, ולא שייכות מפלגתית: יותר ממחצית מראשי הרשויות שנבחרו (89 מתוך 162) כעהנו בתפקיד זה קודם לבחירות (עיבוד על פי נתוני משרד הפנים).

צמיחתה של פוליטיקה מקומית עצמאית
גורם אחר להחלשת הזיקה המפלגתית במישור המקומי הוא צמיחתה של פוליטיקה מקומית שדאגתה העיקרית היא רווחת התושב ואיכות החיים והסביבה. הבוחר המקומי שוקל שיקולים של פוליטיקה מקומית בבואו לבחור בבחירות המקומיות, ושיקולים אלו שונים באופן מהותי מהשיקולים שלו לבחירה בבחירות הארציות. כך הזהות המפלגתית וההזדהות הרעיונית עם האידאולוגיה המפלגתית מאבדות מכוחן במישור המקומי (אלעזר, 2001: 26–27). דוגמה לחוסר הרלוונטיות של האידאולוגיה המפלגתית במישור המקומי אפשר למצוא בתופעה של טשטוש הגבולות הבין-מפלגתיים ושיתוף פעולה של המפלגות עם רשימות עצמאיות. לדוגמה, סיעתו של רון חולדאי, תל אביב אחת, שהתמודדה בבחירות 2008 היא רשימה עצמאית ששולבה עם רשימת מפלגת העבודה וקדימה וכוללת גם נציגה לשעבר של מפלגת מרצ (יעל דיין).

הזיקה בין הבחירות לרשויות המקומיות ובין הבחירות הכלליות 

למרות מגמה זו של היחלשות הזיקה בין הזירה הפוליטית המקומית לזירה המפלגתית הארצית עדיין אפשר לזהות קשרים בין שתי הזירות:

השליטה בזירה המקומית כמדד לכוחה של המפלגה
בעיני המפלגות הצלחתן בזירה המקומית עדיין מרמזת על מידת התמיכה בהן. לאחר שהתפרסמו תוצאות הבחירות המקומיות מיהרו להכריז נציגי המפלגות כי קצרו הצלחה במישור המקומי והדבר מעיד על כוחן במישור הארצי. לדוגמה, במפלגת קדימה הכריזו: 'תנועת קדימה הפכה היום למפלגה הגדולה בשלטון המקומי בישראל'. גם במפלגת הליכוד הצהירו: 'רשימת מח"ל הליכוד קיבלה ברחבי הארץ יותר קולות מכל רשימה אחרת'. יושב ראש ש"ס בירך על הגדלת אחיזתה של ש"ס בשלטון המקומי וטען: 'התוצאות הן הבעת אמון מוחלטת בדרכה של ש"ס בשלטון המקומי ולקראת הבחירות לכנסת'.

אך האם מדובר במדד אמין לכוחן של המפלגות? עיון בתוצאות הבחירות המקומיות ב-2003 לעומת ייצוגן של המפלגות בכנסת השש עשרה (2003–2006) מלמד שלעתים ייצוג המפלגות במישור המקומי אינו משקף את כוחן בכנסת.סיכומי תוצאות הבחירות לרשויות המקומיות 2008 טרם התפרסמו באופן רשמי על ידי הממונה על הבחירות מטעם משרד הפנים, ולפיכך המחקרים הנזכרים כאן הם מחקרים שבחנו את תוצאות בחירות 2003. כשיתפרסמו נתונים סופיים רשמיים המאמר יעודכן בהתאם. למשל, בבחירות 2003 זכתה ש"ס בייצוג של 18% ברשויות המקומיות, לעומת ייצוג של 9% בכנסת השש עשרה; כלומר בבחירות המקומיות היא זכתה לייצוג גדול פי שניים מהייצוג שזכתה לו בבחירות לכנסת. גם ייצוגה של המפד"ל ברשויות היה גדול פי 2.4 מגודלה בכנסת – בבחירות המקומיות זכתה ב-12% מהקולות, לעומת 5% בבחירות לכנסת (טסלר, 2005: 1,170). לעומת זאת, בבחירות 2003 הצלחתה של מפלגת הליכוד (על פי סיכום מספר היישובים שהשיגה בהם רוב) שיקפה את היותה מפלגת השלטון באותה העת (שפירא, 2005: 1,191).

הזירה המקומית כ'טיסת ניסוי' למפלגות ארציות חדשות או זירת פעילות חדשה למפלגות מתחילות
הבחירות המקומיות מספקות הזדמנות למפלגות ארציות להעמיק את אחיזתן גם במישור המקומי. מפלגות חדשות שזכו לייצוג בכנסת מנסות את כוחן גם במישור המקומי. לדוגמה, מפלגת קדימה הריצה בבחירות המקומיות האחרונות מעל מאה רשימות וכשמונים מועמדים לראשות העיר במאה רשויות מקומיות ברחבי הארץ. כזכור, מפלגת קדימה הוקמה ערב הבחירות הכלליות ב-2006, ומשום כך מערכת הבחירות ברשויות המקומיות הייתה הראשונה מאז הוקמה המפלגה. לטענת ראשיה, הצלחת המפלגה בבחירות המקומיות מלמדת שקדימה 'הכתה שורשים'.

גם מפלגת העולים ישראל בעלייה החלה את דרכה בבחירות לכנסת ב-1996 ובעקבות הצלחתה במישור הארצי התמודדה בכארבעים רשויות בבחירות המקומיות של 1998 וזכתה להצלחה שהתבטאה בגדילת ייצוגם של עולים חדשים במועצות המקומיות אף מעבר לשיעורם באוכלוסייה (הורוביץ, 2001).

יש גם כיוון פעולה הפוך– מפלגות שהחלו את דרכן בבחירות לרשויות המקומיות ורק לאחר מכן פנו להשתתף בבחירות לכנסת. ש"ס לדוגמה השתתפה בפעם הראשונה בבחירות המקומיות בשנת 1983 בכמה ערים (טבריה, ירושלים ובני ברק) ורק לאחר מכן, בשנת 1984, התמודדה בבחירות לכנסת.

מפלגת הירוקים שאבה עידוד מהצלחתה בפוליטיקה המקומית ותנסה שוב את כוחה בפוליטיקה הארצית. בבחירות 2008 רשימות שזוהו עם מפלגת הירוקים זכו בכחמישים מקומות ב-22 רשויות. להצלחה רבה זכו מפלגות ירוקות בתל אביב, בחיפה, בכפר סבא, בראשון לציון וברמת גן. ימים יגידו אם ההצלחה בפוליטיקה המקומית אכן מלמדת על סיכוייה של המפלגה לזכות במושב בבחירות לכנסת.

מפלגת צדק חברתי שהקים ארקדי גיידמאק ניסתה את כוחה בפעם הראשונה בבחירות המקומיות האחרונות מתוך כוונה להשתלב במפה הפוליטית בישראל. כישלונה של הרשימה בבחירות לעיריית ירושלים ואי-הצלחתה ברשויות מקומיות אחרות מעמידים בשאלה את סיכויי הצלחתה של המפלגה אם תתמודד בבחירות לכנסת.

הזירה המקומית כ'קרש קפיצה' וכ'גלגל הצלה' לפוליטיקאים
רבים מחברי הכנסת המכהנים היום ומשרי הממשלה החלו את דרכם ברשויות המקומיות. לדוגמה, השר מאיר שטרית כיהן בעבר בתפקיד ראש עיריית יבנה, יושבת ראש הכנסת דליה איציק שימשה סגנית לראש עיריית ירושלים, וח"כ יעקב אדרי כיהן בראש עיריית אור עקיבא. בעבר אף היה מקובל שראשי רשויות מכהנים בעת ובעונה אחת גם בכנסת. למשל, אהוד אולמרט נבחר לראשות עיריית ירושלים ב-1993 בעודו חבר כנסת מטעם הליכוד. אולם תיקון לחוק חסינות הכנסת שהתקבל בשנת 1995 אסר על כפל תפקידים של חברי הכנסת ומאז ראשי רשויות אינם יכולים לכהן בכנסת.

לעתים המסלול אינו רק מהרמה המקומית לארצית אלא גם בכיוון ההפוך – מהארצית למקומית. לדוגמה אולמרט, שכיהן בכנסת מטעם הליכוד, נבחר בתור נציג הליכוד לראשות עיריית ירושלים ולאחר מכן חזר לכהן בכנסת ובממשלה. גם רוני מילוא היה חבר כנסת בטרם כיהן בראשות עיריית תל אביב. בבחירות 2008 התמודד ח"כ דב חנין מחד"ש על ראשות עיריית תל אביב.

אם כך הפוליטיקה המקומית עשויה לשמש 'קרש קפיצה' לפוליטיקאים שמתחילים את דרכם הפוליטית 'מלמטה למעלה' וגם קריירה שנייה או גלגל הצלה לפוליטיקאים בעלי ניסיון ברמה הארצית.

סיכום 

למרות תהליך ההתנתקות בין הזירה הפוליטית המקומית לזירה הארצית וצמיחתה של פוליטיקה מקומית שבראש מעייניה איכות החיים של התושב, בשונה מהפוליטיקה הארצית שבה ענייני חוץ וביטחון וכלכלה הם המכריעים, עדיין יש נקודות מגע בין פעילותם של המפלגות והמועמדים במישור המקומי ובמישור הארצי. הבחירות ברשויות המקומיות אינן יכולות לנבא את תוצאות הבחירות לכנסת, אבל הן מעין 'הצהרת כוונות' של המפלגות, אשר בוחנות את יכולת הארגון ואת כוח המשיכה שלהן בציבור הרחב. אמנם אין ללמוד מתוצאות הבחירות המקומיות כיצד תיראה הכנסת הבאה, אך תוצאות הבחירות המקומיות עשויות לספק למפלגות רמזים על סיכויי הצלחתן.

רשימת מקורות 

אלעזר, דניאל י', 2001. 'הממד המקומי של השלטון והפוליטיקה בישראל', בתוך: דניאל אלעזר וחיים קלכהיים (עורכים), השלטון המקומי בישראל, ירושלים: המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה, עמ' 1–38.

הורוביץ, תמר, 2001. 'מהזירה הלאומית לזירה המוניציפלית ובחזרה', בתוך אברהם בריכטה ועמי פדהצור (עורכים), הבחירות לרשויות המקומיות בישראל 1998: המשכיות או שינוי, תל אביב: רמות אוניברסיטת תל אביב: 119–131.

טסלר, ריקי, 2005. 'הגוש האמוני בבחירות המוניציפליות 2003: גיבוש, חדירה והשפעה', מדינה וחברה, 5 (1): 1,147–1,181.

שפירא, רון, 2005. 'הבחירות לשלטון המקומי: התייצבות השיטה וסקירת סוגיות משפטיות בעניין הבחירות בשלטון המקומי', מדינה וחברה, 5 (1): 1,023–1,060.

אתר משרד הפנים: http://www.moin.gov.il