הפרדת רשויות

הדברים נכתבים בסוף מארס ובראשית אפריל 2023. מדינת ישראל עתידה לחגוג בקרוב 75 שנים לעצמאותה. צירוף הסמלים המאפיין את שלושת השבועות מחג הפסח ועד יום העצמאות היה כרוך במשך השנים לבלי הפרד במושג הממלכתיות, אך קיבל בשנה זאת משמעות מיוחדת לנוכח סערה ציבורית חסרת תקדים השוטפת את הציבוריות הישראלית. במסגרת סערה זו המושג ממלכתיות מקבל מעמד מרכזי ומוגדר מחדש בידי החברה האזרחית.

רוב פשוט של הכנסת יכול לחוקק כל חוק יסוד בלי שום מגבלה? זה לא מתאים לשיטת המשטר שלנו ולא למה שקורה בעולם. כשאין איזונים ובלמים חייבים ביקורת של בית משפט.

בחירה "אוטומטית" של ותיק השופטים לנשיא בית המשפט העליון היא הערובה לעצמאות וליציבות בית המשפט וכן מונעת פוליטיזציה של הליך המינוי. הכרזת השופט יוסף אלרון על התמודדות לתפקיד, באופן שיפגע בעיקרון הסניוריטי, מעלה חשש לפגיעה בליבת העצמאות של הרשות השופטת ומעוררת שאלות בנוגע להבטחות "פוליטיות" שיבטיח לפוליטיקאים בוועדה ולשיקולים לבחירתו.

ריבוי של "נקודות וטו" כגון ממשל אזורי נבחר, בית נוסף בפרלמנט ומתן סמכות וטו לנשיא יוכל לסייע בבלימה או בשינוי של חוקים בעייתיים. מחקרים אמפיריים כבר הצביעו על האפקטיביות של מצב כזה במאבק נגד "נסיגה דמוקרטית" ומשטרים פופוליסטיים.

מאמר זה רואה אור בעברית באישור מכון הנס קלזן בווינה

ההתמקדות בכספים הקואליציוניים אינה נקיה מפוליטיקה, אך חיבורה לתקציב המדינה צובע את כולו כפוליטי ופוגעת בלגיטימציה שלו. גם ריבוי הפעולות לטובת בוחרי הקואליציה אינו תורם לאמון הציבור בממשלה אלא פוגע קשות באמון הציבור ובנכונותו לשתף פעולה עם רשויות המדינה.

בחינת שיטות המינוי ב-42 מדינות מראה שגם במדינות המעטות שבהן הקואליציה ממנה את השופטים קיימת התייעצות בגורמי מקצוע או בוועדות סינון מקצועיות. בעוד שבעשורים האחרונים מסתמנת מגמה עולמית של ביזור הכוח במינויים, תכנית לוין-רוטמן תוביל את ישראל בכיוון ההפוך והריכוזי.

בחירת שופטי עליון ונשיא בידי הממשלה תפגע אנושות באי-תלות השופטים ותזהה אותם פוליטית. היא מפרה את האיזונים והבלמים ומאיימת על אופי המדינה כיהודית ודמוקרטית.

יו"ר ועדת החוקה מציע שהקואליציה תמנה את שני המינויים הראשונים בקדנציה וגם את נשיא בית המשפט העליון – כולם "משלה". אולי קואליציות יתחלפו, אבל תוצאת מתווה ההטעיה הזה תהיה בית משפט פוליטי לחלוטין ובו שפוטים במקום שופטים.

מצבור התיקונים קיצוני, מרחיק לכת ובעל אפקט מצטבר של פגיעה אנושה בעצמאות השיפוטית, בשלטון החוק ובהגנה על זכויות האדם. כל אחד מהתיקונים וכולם יחד חותרים תחת ההגדרה הבסיסית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.

הגנה אפקטיבית על זכויות אדם, בחירות חופשיות, הפרדת רשויות, שלטון חוק ורשות שופטת עצמאית – אלה דרישות המינימום למשטר דמוקרטי. תכנית יריב לוין מערערת על רובן באופן שירסק את הדמוקרטיה.

כל הזמן משווים את שיטת המשטר הישראלית לבריטניה, לניו זילנד, לצרפת ואומרים שרק בישראל "חייבים לתקן" את השיטה. ומה לגבי מגבלות הכוח שיש בהן ואין בישראל?

תכנית לוין-רוטמן כוללת בין השאר את זניחת כלל הסניוריטי והענקת אפשרות לקואליציה לבחור נשיא מחוץ לביהמ"ש העליון, תאפשר לפוליטיקאים להשפיע על ליבת העשייה והניהול השיפוטיים ותשליך על יתר בתי המשפט.

יש שופטים בישראל? ברור. ומי בוחר אותם? הוועדה לבחירת שופטים. כיום, בוועדה לוקחים חלק שלושה שופטים, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. בכדי לבחור שופט נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברים בוועדה- זכות וטו לפוליטיקאים ולשופטים

עם הקמת הוועדה לבחירת שופטים ב-1953 היא נתפסה כדרך הראויה לנטרול השפעת אינטרסים מפלגתיים על המינויים. על הקואליציה החדשה ללמוד מנבחרי הציבור של אז ולמנוע פגיעה בעצמאות הרשות השופטת.

מדוע לא רצוי לתת לקואליציה כוח מכריע בבחירת שופטי העליון? האם נכון לטעון שבישראל השופטים ממנים את עצמם? כל מה שחשוב לדעת.

עם פרישתו הקרובה של השופט ג'ורג' קרא יישאר בית המשפט העליון בלא שופט ערבי. היה על הוועדה לבחירת שופטים, שתתכנס מחר כדי למנות אליו ארבעה שופטים חדשים, למצוא מועמדים ערבים רבים לבית המשפט העליון, שכן כרגע ברשימת המועמדים מצוי רק מועמד ערבי אחד. העבודה על כך צריכה להתחיל בערכאות הנמוכות יותר, וביוזמות אקטיביות של הוועדה לאיתור מועמדים

האם הוועדה לבחירת שופטים תבחר לבית המשפט העליון שופטים שמרנים או ליברלים? החוקר גיא לוריא מסביר למה הסיווג הזה לא רלוונטי, אילו סכנות טמונות בו, ומהי השאלה שבאמת צריכה להישאל בבחירת השופטים החדשים

אימוץ מודל של חוק נורבגי מלא, המחייב את כל השרים וסגני השרים להתפטר מהכנסת, הכרחי כדי להגדיל את מספר חברי הכנסת הפנויים לעבודה פרלמנטרית מלאה ולהקל על עומס העבודה של חברי הכנסת

בשנים האחרונות מתחזק תהליך של התבטלות הכנסת בפני הממשלה. בעוד שהממשלה אמורה להיות "אחראית בפני הכנסת", היוצרות מתהפכות והכנסת הופכת לסוכנות החקיקה של הממשלה. האם במצב של שגרת חירום בחסות נגיף הקורונה, ניתן לכנסת להעביר לממשלה את הסמכות להסדיר סמכויות שיש בהן פגיעה בזכויות האזרח?

ההצעה אינה מגשימה את מטרתה, משאירה שיקול דעת רחב מדי בידי הממשלה וגורמי האכיפה, ומעט מדי הסדרה ראשונית ופיקוח בידי הכנסת. הפגם העיקרי הוא הסמכת הממשלה להתקין תקנות באופן רחב, ללא דרישה לאישור מצב החירום המיוחד על-ידי הכנסת, וללא אישור התקנות מראש, אלא רק בדיעבד

משבר הקורונה חשף את הבעייתיות בצ'ק הפתוח המוענק לממשלה בהכרזה על מצב החירום. ויתור על תהליך הפיקוח של הכנסת הוא פגם מהותי, היורד לשורש עקרון הפרדת הרשויות וביזור הכוחות בין הכנסת והממשלה

החוק הנורווגי יחזק את הכנסת, שמספר חבריה קטן ביחס לפרלמנטים בעולם, ויאפשר ליותר חברי כנסת לתפקד במשרה מלאה, במקום שרים וסגני שרים שהכנסת היא עיסוקם המשני. בתוך כך, חשוב להחיל את גרסתו המלאה של החוק, ולא כהוראת שעה כפתרון לבעיות פוליטיות

הסדרת היחסים בין רשויות השלטון; קידום רפורמה בתחום החקיקה; שיפור וייעול עבודת הוועדה לבחירת שופטים; חקיקת חוק הגנת הפרטיות ועוד רפורמות מהותיות שיש לקדם בממשלה הנוכחית

צה"ל צריך להמשיך ולסייע לאזרחים ולמדינה בהתמודדות עם מגפת הקורונה ככל שיידרש, כמערכת תומכת ומשלימה לפעולת הגורמים האזרחיים, אך חשוב שלא ייגרר לניהול כוללני של המשבר או של תחומים מוגדרים, כלכליים וחברתיים, החורגים מתחומי סמכותו

עם כניסת יו"ר כחול לבן בני גנץ לממשלה בראשות נתניהו- יהיה עליו לשמור על שלטון החוק ועצמאותם של מערכת המשפט ושומרי הסף, מפני אלה המבקשים להכפיפם לכוחם של הפוליטיקאים

לקראת הקמת ממשלת האחדות, קורא המכון הישראלי לדמוקרטיה לצוותי המשא ומתן לפעול לגיבוש קווי יסוד אשר יחזקו את שלטון החוק וישמרו על האיזון בין רשויות השלטון, כמו גם להתנגד למתן התחייבות להסכמה גורפת מראש בכל נושא

בעוד ישראל עודנה מתמודדת עם מצב החירום הנוכחי בעקבות משבר הקורונה - כבר עכשיו ניתן להצביע על מספר תיקונים הכרחיים שיסייעו לשמור על הדמוקרטיה ומוסדותיה, גם במצבי חירום עתידיים. בין היתר, חשוב שההכרזה על מצב החירום תהא מפורטת וברורה, כמו גם לשמור על עצמאותן ותפקודן התקין של הכנסת, מערכת המשפט והתקשורת, ועיגון סמכויות חירום מסוימות בחקיקה קיימת

בתקנות לשעת החירום שפורסמו אתמול נפל ליקוי חמור המחייב תיקון מיידי. מחד, התקנות מתירות יציאה ממקום המגורים לצורך חיוני שאינו מפורט בפסקאות האחרות, ומנגד - מגדירות יציאה ממקום המגורים לעבירה פלילית

שעת החירום הנוכחית מזמנת הזדמנות לעסוק בסוגיות עקרוניות, חלקן מלוות אותנו או מראשית המדינה. ראוי שבית המשפט לא יחמיץ את השעה לקדם את המשפט הישראלי בנושאים כמו הגדרת מצב החירום המסוים ואת הזכויות בהן הוא מאפשר לפגוע, כמו גם הגורם המוסמך להכריז על מצב חירום כזה

בחסות הקורונה, נוקטת הממשלה בצעדים שנויים במחלוקת במטרה לבטל את מערכת האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, תוך שימוש בסמכויות לשעת חירום. גם מבלי להטיל ספק בנחיצותם, היעדר מנגנוני הבקרה על המהלכים הללו מסוכן, והשלכותיו עלולות להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה תחלוף

מעבר לקיתונות הביקורת שנשמעו כלפי שר המשפטים על סגירת מערכת בתי המשפט בצל הקורונה, נשאלת השאלה - מדוע בכלל צריכה להיות בידיו סמכות שכזו? במיוחד בזמנים כאלה, הצורך בעצמאות המוסדית של בתי המשפט והעברת סמכויות הניהול משר המשפטים למערכת בתי המשפט, מתחדד

שלטון החוק ועקרונות החוקתיות אינם מושעים בעת משבר ומצב חירום. לצד תפקידה המרכזי בהגנה על הציבור מפני איום הקורונה ומיתון התפשטות המחלה, על המדינה ומוסדותיה לעשות כל מאמץ להגשים ככל האפשר את ההגנה החוקתית ושמירת העקרונות אליהם מחויבת דמוקרטיה ליברלית

העשור האחרון הביאו עמו לא מעט יוזמות שמטרתן להחליש את כוחה של הכנסת אל מול הממשלה. אם לא נשנה את הכשלים המבניים הללו, שמביאים להחלשת כוחה של הכנסת, נמשיך להיות עדים לפגיעה מהותית בעבודתה כגוף האמון על ייצוג האינטרס הציבורי בישראל, וסביר שסיכום העשור הבא יהיה אף גרוע יותר

חיזוק העצמאות המוסדית של בתי המשפט בישראל באמצעות העברת סמכויות ניהול משר המשפטים למערכת בתי המשפט היא רפורמה חיונית שתוביל להגברת אמון הציבור במערכת בתי המשפט תוך חיזוק שלטון החוק בהגנה על ערכי הדמוקרטיה וזכויות האדם. הסדרה חוקית ברורה של מערכת היחסים בין שר המשפטים ובין הרשות השופטת, ובכללה הסדרת אמצעי הפיקוח שיעמדו לרשות השר, תצמצם את הסבירות של עימותים ביניהם

הגבלת כוחו של הרוב לקבל הכרעות פוליטיות דורסניות ופופוליסטיות שיפגעו במיעוטים החיים במדינה, באמצעות מנגנונים של איזונים ובלמים, כמו גם פיזור הכוח בין נבחרי ציבור לבין משרתי ציבור לא נבחרים - חיוניים להגנה על הרעיון העומד בבסיסה של הדמוקרטיה - שלטון העם

מה העיקרון העומד מאחורי הפרדת הרשויות, כיצד מיישמים אותו בפועל והאם יש מי שמפקח על פעולות בית המשפט העליון? כל התשובות לכל השאלות בסקירה שלפניכם

הרכב הוועדה למינוי שופטים מבטיח שהשיקולים שינחו את חברי הוועדה בתהליך המינוי יהיו מקצועיים ככל האפשר. שינוי ההרכב עלול להכניס לתמונה גם שיקולים פוליטיים ולגרור אותנו אחורה, בעוד מדינות רבות דווקא שואפות להגביר את מעורבות השופטים בתהליך המינוי כדי למנוע פוליטיזציה

על אף שהבחירות האחרונות לא שיקפו שינוי משמעותי ברצון הבוחר, וכמשתמע מכך – בהרכב הממשלה, אין זה אומר שהקואליציה קיבלה מנדט חופשי מהציבור לשינוי האיזון בין המשפטי לפוליטי באופן חד ובוטה. בעוד ההסכמים הקואליציוניים נרקמים בחופזה, סוגיית האיזון בין השניים צריכה להתדיין ולהיעשות בשום שכל ובאחריות

בזמן שעוד ועוד מדינות בעולם נעות לעבר השיטה הישראלית בכל הקשור למינוי שופטים, דווקא שרת המשפטים שקד מבקשת להתרחק ממנה. השיטה, שמטרתה הוצאת המינוי מידיים פוליטיות, היא מעמודי התווך של הדמוקרטיה הישראלית – ועל כן יש לשמור עליה

שרת המשפטים, שמכהנת גם כיו"ר הוועדה לבחירת שופטים, מתהדרת בכך שהביאה לגיוון בתמהיל השופטים מחד, ולמינוי שופטים בעלי השקפת עולם ימנית רבים יותר. טענתה זו צובעת את בחירת השופטים בפוליטיזציה חמורה ומסכנת את אמון הציבור במערכת המשפט

כוונתה של השרה שקד להנהיג שימוע למועמדים לבית המשפט העליון בפני ועדה פוליטית עלולה למנוע ממועמדים ראויים להכניס עצמם לקלחת הזו, לאלץ אותם להתאים את תשובותיהם לעמדותיהם של החברים בה ואולי אף לפסוק על פיהן בעתיד, ותפגע קשות באמון הציבור ברשות השופטת

במכון הישראלי לדמוקרטיה מגיבים לתכנית שהציגה הבוקר שרת המשפטים, איילת שקד, לרפורמה במערכת המשפט: "סותרת את עקרון הפרדת הרשויות המבוסס על איזונים ובלמים ותהפוך את השיטה הדמוקרטית לפורמלית בלבד, המקדשת כל רצון של הרוב"

החוק הנורווגי, המאפשר לחברי ממשלה להתפטר מהכנסת ולפנות את מקומם לבא בתור ברשימתם, עלה לכותרות לא פעם במערכת הבחירות הנוכחית. על אף יתרונותיו, הוא לרוב נדון ככלי פוליטי למינוי חברי כנסת שלא היו נכנסים לכנסת אלמלא זה, מעין "פרס ניחומים", ולא ככלי לחיזוקה

לוועדה לבחירת שופטים יש מעמד מיוחד ורב-משמעות בשיטת המשפט בישראל. אם מבקשים לשנות את השיטה, יש לעשות זאת בזהירות רבה ועל דרך הצמצום, וזאת רק אם הנחיצות בשינוי ברורה ונדרשת

הסערה האחרונה במערכת המשפט אינה בהכרח מעידה על הכלל. שיטת מינוי השופטים בישראל, ובכללה הרכב הוועדה למינוי שופטים, מצליחים לשמור על מקצועיותם ועצמאותם של השופטים, ולהשאיר שיקולים פוליטיים מחוץ לדלתות הוועדה. על כן, המצב אינו דורש שינוי מקיף, אלא תיקונים קלים בלבד

עקרון הפרדת הרשויות נועד למנוע צבירת כוח רב מדי בידיה של רשות אחת. לכן, בבואו של בית המשפט לפסול חוק שסותר חוק יסוד, הוא למעשה מממש את תפקידו בחלוקת הסמכויות

הדיון הציבורי לגבי פסקת ההתגברות עוסק בעיקר בבית המשפט העליון, ומפספס את המהות: כוחה הכמעט בלתי מוגבל של הממשלה בישראל

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על החוק שיאפשר להפחית בשכר השופטים: "פגיעה בעצמאות מערכת המשפט שתאפשר הורדה ספציפית רק של שכר השופטים"

לקראת מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון, פגשנו בכנסת את ח"כ ועו"ד רויטל סויד (המחנה הציוני) וד"ר גיא לוריא לשיחה על השיטה שלנו בישראל לבחירת השופטים, עד כמה התהליך פוליטי, האם כס השפיטה מספיק מגוון מבחינת מגזרים ומגדר ומה קורה בעולם.

בהנחיית: סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הנורווגי: "מהלך ראוי שישפר את עבודת הכנסת שהיא מהפרלמנטים הקטנים בעולם"

המכון הישראלי לדמוקרטיה נגד הצעת החוק שתאסור על בג"ץ לפסול חוקים: "פגיעה בעיקרון הפרדת הרשויות ובזכויות האזרח והמיעוטים בישראל"

לראשונה, הרשות השופטת ביטלה חוק שהועבר לכאורה באופן תקין לחלוטין. חוק מס ריבוי דירות בוטל משום שמהלך הדיון בוועדת הכספים של הכנסת היה נגוע בפגמים היורדים עד השורש. פסק הדין חושף דרמה גדולה. אפשר, שכדברי שופט המיעוט מזוז, ההכרעה החדשה פותחת תיבת פנדורה, שלא יהיה קל לסגרה מחדש. איפה הגבול בין התערבות גסה לבין שמירה על הליך תקין?

על בית המשפט העליון בישראל מוטל הנטל הכבד של עמידה מול השררה בתנאים לא פשוטים. עליו להגן על זכויות האדם והמיעוט בישראל כנגד רוב מזדמן בכנסת, כנגד מנגנון בירוקרטי דורסני, כנגד שאפתנות פוליטית פוגענית.

הקרב שמנהלת שקד על המינויים הבאים לבית המשפט העליון והמחיר שכולנו משלמים עבור הקרב הוא אמיתי וכואב וילווה את הדמוקרטיה הישראלית הרבה אחרי ששאלות מינויים אישיות כבר ישכחו.

בשנים האחרונות מתפשט שימוש שגוי במונח "הפרדת רשויות", שסותר את מהותו האמתית של המונח. ממונח המייצג עקרון יסוד בדמוקרטיה, שתכליתו לשרת את חירות האזרחים, הוא הפך לקרדום לחפור בו כדי לפגוע בדמוקרטיה.

שוב עולה הרעיון לאמץ בחקיקה את הכלל המכונה בארצנו "החוק הנורווגי", לפיו שר לא יכהן במקביל כחבר כנסת. הבעיה עם זה היא שזה עולה תמיד כשיש צורך לפתור בעיות פוליטיות נקודתיות ולספק "פרסי ניחומים" למי שלא נכנסו לכנסת.

על מנת להילחם בעבריינות ובריונות מסוכנות יש להוסיף משאבי אכיפה משטרתיים וחקיקה מחמירה. אבל אסור בתכלית האיסור על פקידי שלטון ופוליטיקאים לנסות להשפיע על תוצאות של הליכים ספציפיים, ואסור להם לפגוע בשום דרך, בוודאי לא בקשר לקידום מקצועי, בשופטים הפוסקים שלא לפי דעתם.

הדרך הנכונה לחזק את עבודת הכנסת היא באמצעות שינוי שיטת הממשל ואגב כך, ניתן לשקול העברת חוק נורווגי רחב, מקיף ומאוזן אשר יעמיד לרשות ועדות הכנסת 120 חברי כנסת שמרצם יוקדש לקידום העבודה הפרלמנטרית והם יוכלו להתמקצע בנושאים הציבוריים השונים. מן הצד השני של המתרס, השרים יוכלו להשקיע את כל זמנם ומרצם בתפקידם המיניסטריאלי.

הסערה שהתעוררה סביב התבטאותו של הנשיא פרס בדבר השלמת הסכם השלום עם הפלסטינים ללא דיחוי וקידום פתרון שתי המדינות ועיתויה, מעלה שוב את שאלת מעמדו של נשיא המדינה וסמכויותיו. 

הצטרפותה של קדימה לממשלה ה-32 של מדינת ישראל עוררה עניין רב, בישראל ובתקשורת העולמית כאחד. ביקורות נוקבות הופנו בין היתר אל ההיבטים הבעיתיים של מאזן הכוחות החדש שנוצר בכנסת: קואליציה עם רוב ענק לצד אופוזיציה מצומקת, קואליציה מרובת סיעות וממשלה מנופחת. רשימה זו תשפוך אור על המספרים שמאחורי ממשלת האחדות.

הדיון הציבורי והפוליטי בשאלה כיצד יש למנות שופטים בכלל, ולבית המשפט העליון בפרט, מלווה את ישראל שנים רבות ולאחרונה התלקח בשל יוזמות חקיקה שתכליתן שינוי הרכבה של הוועדה לבחירת שופטים. זהו ויכוח נוקב, המלווה לא אחת בחילופי האשמות קשות בין הרשויות והגורמים המעורבים בהליך המינוי, דבר המלמד על חשיבותה של הסוגיה (על הליך מינוי השופטים ועל ההצעות לשינויו ראו "הליך מינוי השופטים בישראל: עובד – אל תיגעו!" בגיליון זה). כחלק מהדיון מאמר זה מבקש לבחון את הליכי מינוי השופטים במדינות אחרות. בחינה השוואתית כזאת עשויה לספק לנו תמונה רחבה של מגוון המנגנונים הקיימים בעולם למינוי שופטים וללמד על יתרונותיו ועל חסרונותיו של כל מנגנון. לשם כך המאמר פותח ברקע כללי על חשיבותו של ההליך למינוי שופטים ועל עקרונותיו העיקריים, ולאחר מכן משווה בין הליכים הקיימים בעולם ובוחן את השלכותיהם.

לצורך בדיקת פרשת "ביבי-טורס", החליטה הוועדה לביקורת המדינה להרחיב את סמכויותיו של מבקר המדינה, כך שיהיו לו סמכויות של ועדת חקירה. האם היה זה נכון להעניק למבקר המדינה ולבא כוחו סמכויות אלה, או שהייתה זו החלטה שהתקבלה במחטף, והנושא הזה כלל לא נמצא בגבולות סמכויות החקירה של מבקר המדינה?

הוועדה למינוי שופטים נמצאת על סדר היום הציבורי זה שנים אחדות. מה תפקידה של הוועדה? מהם יחסי הכוחות בה? באילו עניינים מבקרים אותה? והאם אפשר אחרת או מה נהוג במדינות אחרות?

החוק הנורווגי – אמצעי לחיזוק הכנסת דיונים במטרה לקדם הצעה לחוקה בהסכמה רחבה. אתר המכון ירחיב מעת לעת, אודות הנושאים הנדונים בוועדת חוקה.

בימים אלה מתנהל ויכוח ער בשאלה אם יש לשנות את שיטת המשטר בישראל או לשפר בה את המשטר הקיים. הצעת החוק של חבר הכנסת אביגדור ליברמן אושרה בממשלה, והיא מציעה להנהיג בישראל משטר נשיאותי. המאמר יבחן את הצעת החוק, יבהיר את עיקריה ויצביע על חסרונות אפשריים של השיטה הנשיאותית בכלל ושל הצעת החוק בפרט. הקושי המרכזי בהצעת החוק הוא שלמעשה אין מדובר כלל במשטר נשיאותי, אלא במשטר כלאיים המשלב מרכיבים מהשיטה הפרלמנטרית ומרכיבים משיטת הבחירה הישירה (שהייתה נהוגה בישראל בשנים 2001-1996 על פי חוק יסוד: הממשלה, 1992). לפיכך הצעת החוק מלאה סתירות פנימיות ואף טעויות מהותיות. יש לתמוה על שהמציעים הצעה כה מרחיקת לכת בשיטת המשטר הישראלית עושים זאת באופן מרושל ביותר, המעיד על חוסר רצינות.

הקריאה לשינוי שיטת הממשל בישראל מתעוררת בכל פעם שמתגלע משבר פוליטי. היזמה הנוכחית קוראת להנהגת משטר נשיאותי בישראל. המצדדים במשטר זה רואים בו תרופת פלא לחוליי המערכת הפוליטית בישראל, כפי שטענו בעבר באשר לשיטת הבחירה הישירה. דיון ציבורי מעמיק ומפוכח בשאלת הרפורמה הדרושה למערכת הפוליטית בישראל מצריך עיון בשאלות מהו משטר נשיאותי, מהו משטר פרלמנטרי, ומה ההבדל ביניהם? מהן הסיבות לכך שמשטר נשיאותי אינו מתאים למערכת הפוליטית ולחברה בישראל? כיצד אפשר לשפר את המשטר הפרלמנטרי הקיים היום בישראל?

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

על רקע סאגת חוק הלאום נדמה שחוקי היסוד לא נועדו לקבוע ערכים וכללי משחק מוסכמים, אלא לענות על צרכים פוליטיים צרים של רוב זעום. דרוש "חוק יסוד: חקיקה" שיסדיר את ההליך ויאזן בין הטיעונים (הצודקים) של הצדדים

למה חשוב לשמור על הפרדת הרשויות ואיך זה משרת אותנו האזרחים?
צפו בסרטון הראשון מתוך סדרה מיוחדת על מתחים בדמוקרטיה הישראלית, לקראת השקת שער הדמוקרטיה הישראלית - מיזם מיוחד של המכון בשיתוף עיריית תל אביב-יפו לרגל שנת ה-70 למדינה

מהי הרוח העצמאית של שופט בשפיטתו; מהן ההטיות הקוגניטיביות והמוסדיות העלולות לשבש עצמאות זו; וכיצד באה לידי ביטוי מסורת הרוח העצמאית שהפגינו שופטי בית המשפט העליון מהיווסדו? מתוך "ספר דורית ביניש"

יש שופטים בישראל? ברור. ומי בוחר אותם? הוועדה לבחירת שופטים. כיום, בוועדה לוקחים חלק שלושה שופטים, שני שרים, שני חברי כנסת ושני נציגי לשכת עורכי הדין. בכדי לבחור שופט נדרש רוב של 7 מתוך 9 חברים בוועדה- זכות וטו לפוליטיקאים ולשופטים

פתיחת מושב החורף של הכנסת העשרים תיזכר כקו פרשת המים בימי הדמוקרטיה הישראלית. נאומו של הנשיא ריבלין מחד, וזה של ראש הממשלה נתניהו מנגד מסמלים את התהוותו של שסע חדש וקיומי בחברה הישראלית

מתוך נאום נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, בפתיחת כנס החורף של הכנסת ה-20: "ראוי שנזכור כי משילות פירושה לנווט את הספינה ולא להבטיח שכל מלח על סיפונה הוא בדמותך ובצלמך שלך"

השרים בנט ושקד מפירים את האיזונים בין הרשויות ועלולים להוביל למציאות חוקתית אפלה וחסרת תקדים שבמסגרתה כל שלטון שייבחר בעתיד יהיה נטול רסנים ומגבלות ובעל מאפיינים אוטוריטריים

בדיונים שנערכו בתקופה האחרונה על "שיטת הסניוריטי" למינוי נשיא בית המשפט העליון (קרי, מינוי אוטומטי לפי ותק), נזנח נושא חשוב אחד: בשיטת המשפט הישראלית אין לרשות השופטת עצמאות מוסדית בענייני מינהל שיפוטי

כנסת ישראל סובלת מכשלים מהותיים – מבניים ופרוצדורליים, שהופכים אותה לפרלמנט חלש ולא אפקטיבי. לכן נדרש לבצע רפורמה מקיפה בעבודתה בתחום הפיקוח

תפיסה שצמחה מתוך גימוד הדמוקרטיה ככזו המבטאת שלטון עם, ולא רק שלטון רוב.

האינפלציה ביוזמות חקיקה לשינויים בבימ"ש העליון גורמות לכרסום ברוחם העצמאית של השופטים