מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם, עמוס הראל
המלחמה עם איראן נכנסת לחודש השני, וסימני שאלה כבדים מרחפים מעל מטרות המלחמה ומהלכי ההכרעה שיביאו לסיומה המוצלח. בפרק זה של "סדר חדש", יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם מארחים את עמוס הראל, הפרשן הצבאי של עיתון "הארץ", לסיכום ביניים של המלחמה. האם חזינו במיסקלקולציה אמריקאית ביחס למיצרי הורמוז? מה המשמעות של התארכות המלחמה, והאם יש לישראל או ארה"ב אסטרטגיות הכרעה ויציאה יעילות?
הפרק מנתח את ההישגים והמחירים שבידי איראן, וגם בוחן את הזירות הבוערות בלבנון, יהודה ושומרון והיחסים עם ארצות הברית – ועל המחירים האסטרטגיים של ריבוי חזיתות. האם ישראל מצליחה למנף את עוצמתה הצבאית לכדי הישג מדיני, או שהיא נגררת למלחמת התשה יקרה וארוכה.
57% מכלל הציבור סבורים שראש הממשלה פתח במבצע נגד איראן ממניעים ביטחוניים-אסטרטגיים, 32% חושבים שמניעיו היו אישיים-פוליטיים ● 56% מהיהודים ו-51% מהערבים חושבים שכושר העמידה של איראן מתברר כחזק יותר ממה שצפו מתכנני המבצע ● יותר ממחצית מהציבור מתנגדים לקידום הרפורמה/ההפיכה המשטרית בעת הזאת, רק שליש תומכים ● 55% מהציבור סבורים שההחלטה על הקפאת חוק הפטור מגיוס והעברת מיליארדים למוסדות חרדיים היא עסקה פוליטית שמעדיפה אינטרסים מגזריים על טובת הציבור.
מאת: יוחנן פלסנר
צה"ל מתוח עד לקצה, אותם חיילים ומילואימניקים נשלחים שוב ושוב לאותן זירות, אבל גם כאשר הרמטכ"ל מזהיר שהצבא עלול לקרוס, הממשלה נמנעת מלהתמודד באמת עם משבר כוח האדם החמור. במקום פתרון אמיתי, מתכוונים לקדם שוב את "חוק הגיוס" שלא יביא חרדי אחד לצה"ל ובמקביל להאריך את משך השירות הסדיר ולהגדיל את העומס על המשרתים.
מאת: דפנה אבירם-ניצן
המתווה, שנועד לתת רשת ביטחון לעובדים ולמעסיקים שנפגעו במלחמה, מותיר מאחור דווקא את העובדים החלשים ביותר: אלה המועסקים לפי שעה. במקום להוציאם לחל"ת, המעסיקים פשוט מצמצמים או מבטלים משמרות והעובדים נותרים ללא שכר. כדי לתקן את העיוות הזה, יש לעדכן את מתווה החל"ת כך שיבטיח גם להם לפיצוי.
מאת: אליהו ברקוביץ
בחברה החרדית, התשובה לשאלה האם להישמע להנחיות פיקוד העורף עלולה להיות לעתים מורכבת. במציאות הזאת, נדרשת ההנהגה החרדית להשמיע קול ברור, אחיד ומחייב שיקרא לציית באופן מלא להנחיות.
מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם, ד"ר ישי (ג'סי) פרס
האם התקיפות של ישראל וארה"ב על מתקני הגרעין באיראן באמת עוצרות את התוכנית או רק קונות זמן? ומה יותר מסוכן לישראל - הפצצה הגרעינית או המשטר שמבקש להחזיק בה?
בפרק מיוחד של "סדר חדש" שמוקלט בעיצומה של מלחמת איראן השנייה, יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם מארחים את ד"ר ג'סי פרס, סגן נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה ומחבר הספר "שנית לא תיפול: איך ישראל תשרוד במזרח-תיכון גרעיני". יחד הם נכנסים לשאלות שהשיח הציבורי נוטה להימנע מהן: מה המשמעות של מאות קילוגרמים של אורניום מועשר שנותרים בידי איראן; מה אפשר ללמוד מהמקרה של צפון קוריאה; האם העולם בכלל יודע לעצור מדינה שנחושה להגיע לפצצה; מה עושים אם למרות הכול איראן הופכת למדינה גרעינית; או אולי השאלה מי מחזיק בפצצה חשובה יותר מהפצצה עצמה?
מאת: פרופ' קרנית פלוג
תקציב המדינה לשנת 2026 נשען על תחזיות אופטימיות מדי בתקופה של אי־ודאות ביטחונית וכלכלית וכולל צעדים המגדילים את הסיכון לגירעון גבוה מהמתוכנן ולפגיעה בצמיחה במשק. למרות העלייה בהוצאות על ביטחון ולמרות הצרכים האזרחיים הרבים הנגזרים מהמלחמה, הוא כולל גם כ-5 מיליארד ש״ח של כספים קואליציוניים מגזריים לצד קיצוץ בתקציבים חיוניים המשרתים את כלל הציבור.
מאת: יוחנן פלסנר, שירה ברביבאי-שחם
כשבועיים וחצי אחרי פתיחת המערכה הצבאית של ישראל וארצות הברית נגד איראן, יוחנן פלסנר ושירה ברביבאי-שחם בפרק מיוחד בצל הלחימה. לצד ההישגים הצבאיים מעוררי הגאווה, מתגבשת תמונה מורכבת יותר של המלחמה: המטרות אינן חד-משמעיות, אסטרטגיית היציאה אינה ברורה, והאיום הגרעיני, גם לאור הישגי שני חילות האוויר, עשוי להישאר נתון להחלטתה של הרפובליקה האיסלאמית.
עם מחירי נפט מאמירים ואזהרות מפני מיתון עולמי, סגירת מיצרי הורמוז מוסיפה ממד כלכלי גלובלי למשבר ומאיימת לקצר את חלון הזמנים להשגת היעדים. בזירה האמריקאית, שתיקתו של סגן הנשיא ואנס, לצד קולות ביקורתיים ואף ארסיים בצד הרפובליקני, מצביעות על שסע פנימי שעשוי להשפיע על איתנות הברית האסטרטגית עם ישראל לשנים קדימה. ובישראל, נגלה פער עמוק בין יכולות צבאיות מופלאות ובין היעדרו הכמעט מוחלט של מעשה מדיני שיוכל למנף הישגים בשדה הקרב לביטחון ארוך טווח.
פוסט שעלה לחשבון ה-X של המנהיג העליון לאחר חיסולו מזכיר לנו שנוכחותו הציבורית של אדם אינה תלויה היום רק בקיומו הפיזי. לא צריך נאומים מוקלטים מראש – בזכות הבינה המלאכותית החיים נמשכים עד אין סוף, והישרדותה של דיקטטורה כבר אינה תלויה במנהיג חי.
קידום מהלכים שנויים במחלוקת ובעלי השלכות כבדות משקל על הדמוקרטיה הישראלית, בתקופת מלחמה ומצב מיוחד בעורף – עלול לפגוע קשות בהליכי החקיקה התקינים וביכולתה של הכנסת לייצג את צרכי הציבור בעניינים הדחופים הקשורים למלחמה. הוא גם יעמיק את השסעים בציבור בתקופה רגישה במיוחד.
מאת: יוחנן פלסנר
הקפאת החוק היא צעד חיוני, גם אם נבע משיקולים פוליטיים של הישרדות הקואליציה ולא מהכרה בנזק הביטחוני והכלכלי שהחוק יחולל. כעת המבחן הוא כפול: לוודא שהממשלה לא עוקפת את הסנקציות דרך תקציבים קואליציוניים "מפצים", ולמנוע מהחוק לחזור לשולחן בעיתוי נוח יותר.
61% מהיהודים מאמינים שאפשר גם להפיל את משטר האייתולות, אך ישנם פערים משמעותיים בין המחנות הפוליטיים ● גם במלאת 12 ימים למבצע, רוב הציבור (81%) עדיין תומכים בו ● 82% מהיהודים ו-52% מהערבים חושבים שיש כרגע התאמה בין האינטרסים של ישראל לאלו של ארה"ב סביב המבצע המשותף באיראן ● 68% מהיהודים ו-58.5% מהערבים מאמינים שהמבצע ימשך עוד שבועיים או חודש לכל היותר.
בפילוח לפי מחנות פוליטיים (יהודים): בשמאל 93% חושבים שמדובר בהתערבות לא לגיטימית, במרכז 75% ובימין 45% ● 64% מהציבור היהודי מאמינים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל הנשיא טראמפ, עלייה קלה לעומת אוקטובר 25'. בציבור הערבי, לעומת זאת, צנח שיעור החושבים כך מ-72% באוקטובר ל-43% ● רוב מכריע וחוצה מחנות פוליטיים (92%) חושב שיש לחקור את אירועי 7 באוקטובר, בלי קשר לדרך החקירה.
מאת: עו"ד ענת טהון אשכנזי
בזמן שבישראל מתקבלות החלטות גורליות, נשים כמעט ואינן נוכחות סביב השולחן. בהיעדרן, גם שיקולים אזרחיים וחברתיים נדחקים לשוליים, והמדיניות המתגבשת מצומצמת יותר במגוון שיקולים וצרכים של קבוצות שונות באוכלוסיה. את המחיר על כך משלמת החברה הישראלית כולה
בקרב היהודים: 93% תומכים במבצע, בקרב הערבים – 26% בלבד ● 64% מכלל הציבור סומכים על נתניהו שינהל טוב את המבצע. בחלוקה לפי מחנות פוליטיים: בימין סומכים עליו 85%, במרכז – 62% ובשמאל 40% ● 74% מהציבור היהודי מרגישים מוגנים בפני התקיפות מאיראן, לעומת 15% בלבד בציבור הערבי ● 57% מהיהודים חושבים שיש להמשיך במבצע עד להשגת המטרות הצבאיות והפוליטיות (הפלת המשטר), 36% חושבים שיש להפסיק אחרי השגת המטרות הצבאיות בלבד.
אחרי שכבר ספגו פגיעה קשה במשבר הקורונה ולאחר מכן במלחמת חרבות ברזל, העצמאים בישראל שוב ניצבים מול אי-ודאות כלכלית עם פרוץ המלחמה המחודשת מול איראן, כאשר המשק מושבת בהחלטת ממשלה. אנו קוראים למשרד האוצר לאמץ את המלצת המכון הישראלי לדמוקרטיה להקים רשת ביטחון קבועה לעצמאים, שתיתן מענה בשעת משבר, כנהוג לגבי השכירים ובדומה לנהוג במדינות אחרות.
מהן המשמעויות של ההכרזה על "מצב מיוחד בעורף" ואילו סמכויות מאפשרת הכרזה זו ביחס לאזרחי ישראל? מהן הזכויות שיש לאזרחים בשטח שנעשתה לגביו הכרזה כאמור? מה בין "מצב מיוחד בעורף" לבין "מצב החירום" החל בשגרה בישראל מכוח הכרזת הכנסת?