מבצע עם כלביא

רוב הציבור סבור כי הרשויות המקומיות תפקדו טוב ויעיל יותר מהממשלה במהלך מבצע "עם כלביא", כאשר העורף הישראלי התמודד עם נזקי מתקפת הטילים מאיראן.

ניצב (בדימוס) עמי אשד, לשעבר מפקד מחוז תל אביב במשטרת ישראל בשיחה עם ד"ר ערן שמיר בורר, מנהל המרכז לביטחון לאומי ודמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה | מתוך הכנס "זמן הכרעה: אתגרי החברה לקראת סיום מושב הכנסת" שהתקיים ב-22 ביולי 2025 במכון הישראלי לדמוקרטיה.

ח"כ בני גנץ, לשעבר שר הביטחון; יו"ר כחול לבן | מתוך הכנס "זמן הכרעה: אתגרי החברה לקראת סיום מושב הכנסת" שהתקיים ב-22 ביולי 2025 במכון הישראלי לדמוקרטיה.

ח"כ אביגדור ליברמן, לשעבר שר הביטחון; יו"ר ישראל ביתנו בשיחה עם יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה | מתוך הכנס "זמן הכרעה: אתגרי החברה לקראת סיום מושב הכנסת" שהתקיים ב-22 ביולי 2025 במכון הישראלי לדמוקרטיה.

כמחצית מכלל הציבור חושבים שאחרי המבצע נגד איראן גבוהים הסיכויים להשיג הסכם לסיום המלחמה בעזה ולשחרור כול החטופים ● אחרי ירידה בחודשים הקודמים, ניכרת החודש עלייה בשיעורי היהודים והערבים הסבורים שביטחון ישראל הוא שיקול מרכזי אצל הנשיא טראמפ ● 60% מהיהודים סבורים שישראל השיגה את רוב או כול המטרות שהציבה לעצמה במלחמה עם איראן; בשמאל סבורים כך 38% בלבד ● עיתוי הבחירות - רוב גדול בשמאל ובמרכז מעדיפים בחירות בעיתוי הקרוב ביותר האפשרי ואילו בימין הרוב מעדיפים שהבחירות יתקיימו במועדן המקורי.

40% מכלל הציבור מביעים אמון בראש הממשלה; בימין – 64%, במרכז 22% ובשמאל 3% ● ראש המוסד והרמטכ"ל זוכים לשיעורי אמון גבוהים בקרב היהודים, אך בציבור הערבי האמון בהם נמוך משמעותית ● מבין גופי הביטחון וההצלה, שירותי הכבאות וההצלה נהנים מרמת האמון הגבוהה ביותר: 97% בציבור היהודי ו-65% בציבור הערבי; שיעור האמון במשטרה הוא הנמוך ביותר: יהודים – 56%, ערבים – 22% ● תאגיד השידור הציבורי נהנה מאמון גבוה יותר משאר גופי התקשורת, אך קיימים פערים ניכרים בין המחנות הפוליטיים.

בזמנים של משבר וחירום גוברת הנטייה להגביל קולות שמציפים מחלוקת, אך אלה בדיוק הרגעים שבהם מתחדדת חשיבות חופש הביטוי, ושל חופש המחאה שהוא רכיב מרכזי בתוכו. המשטרה מחויבת להגן עליו, ואל לה לפעול כמי שמגנה פוליטית על הממשלה.

שוטרי משטרת ישראל חצו השבוע קווים אדומים כאשר עצרו מפגינות, לכאורה ללא עילה, אזקו אותן וערכו עליהן חיפוש בעירום. מצב חירום אינו מצדיק פגיעה בזכויות האדם והאזרח, ולא רק האזרחים – גם המשטרה עלולה לשלם על כך מחיר.

כש"הצל" וחבריו לכיתת הכוננות חוסמים זירת נפילת טיל ומעכבים עיתונאים זרים, המשטרה חייבת להתעורר ולהבהיר למתנדבים שעליה היא אחראית מה המגבלות שחלות עליהם.

הוראת מנהיג הציבור הליטאי, הרב לנדו, להמשיך את הלימודים בחברה החרדית כסדרם בניגוד להנחיות פיקוד העורף, עוררה באופן מובן זעם רב בציבור הישראלי. אלא שבלהט הוויכוח הפך נושא החינוך עצמו לעניין שולי, וכך גם השאלה האמיתית שיש לשאול את מנהיגי הציבור החרדי.

מהן המשמעויות של ההכרזה על "מצב מיוחד בעורף", ואילו סמכויות מאפשרת הכרזה זו ביחס לאזרחי ישראל? האם המגבלות שהטילה הממשלה על יציאת אזרחים לחו"ל הן חוקיות? מהן הזכויות שיש לאזרחים בשטח שנעשתה לגביו הכרזה כאמור? מה בין "מצב מיוחד בעורף" לבין "מצב החירום" החל בישראל בשגרה מכוח הכרזת הכנסת? על כל אלה ועוד במסבירון זה.

עם תחילת מבצע "עם כלביא" והמלחמה נגד איראן, הורה שר המשפטים על צמצום פעילות בתי המשפט ומעבר למתכונת של "מצב חירום מיוחד". מתי הוכרז בישראל מצב כזה בעבר, מה משמעותו ואילו דיונים ממשיכים להתקיים במהלכו?

בקרב היהודים: בשלושת המחנות הפוליטיים הרוב תומכים בתקיפה ובעיתויה ● בציבור הערבי: רוב גדול מתנגדים לתקיפה וחושבים שהעיתוי אינו מתאים ● רוב גורף בציבור היהודי אך רק שליש בציבור ערבי מעריכים את יכולת העמידה של הציבור עד כה כגבוהה או גבוהה מאוד ● שני שלישים מהיהודים וכ-90% מהערבים מוטרדים מביטחונם הפיזי וביטחון משפחתם ● כשני שלישים מהציבור היהודי מאמינים ששיקולי ראש הממשלה לפתוח במתקפה היו בעיקר ביטחוניים אובייקטיבים, רק 18.5% בקרב הערבים חושבים כך.

ההחלטה להציב מיגוניות באזורים הסובלים ממחסור במרחבים מוגנים מתבקשת לנוכח הפגיעות בנפש כתוצאה מירי טילים מאיראן, אלא שמדינת ישראל שוב מחליטה "לדלג" על שכונות ויישובים ערביים ובכך מנציחה את הפקרת אזרחיה החיים שם.

סקירה מקיפה זו מתארת את המצב החמור של היעדר מיגון מספק ביישובים הערביים בישראל, במיוחד בצפון ובדרום המדינה, לאור האיומים הביטחוניים המתמשכים. המסמך מצביע על פערים משמעותיים במיגון בין יישובים ערביים ליהודיים, תוך הדגשת הפגיעה בזכויות היסוד לחיים ולשוויון של האזרחים הערבים. החוסר במיגון בולט במיוחד בכפרים הבלתי מוכרים בנגב ובמוסדות חינוך ביישובים הערביים, כאשר המדינה טרם יישמה פתרונות מספקים למרות החלטות ותוכניות שונות שהתקבלו לאורך השנים.

מאז פרוץ המלחמה חל שינוי חד בסדרי העדיפויות: זינוק בתקציב הביטחון ובגירעון, לצד שחיקה בשירותים האזרחיים ועלייה בתקצוב מגזרי. אם לא יחול שינוי, בעשור הקרוב איכות השירותים הציבוריים תדרדר עוד ומנועי הצמיחה יפגעו פגיעה דרמטית.