דת ומדינה

התיקונים מאפשרים מינוי ממונה ללא השכלה כלל, וכן מורידים את איכות הניסיון התעסוקתי והניהולי הנדרש לתפקיד. בכך יביאו להחלשה ניכרת של איכות כוח האדם הניהולי במועצה הדתית.

הטיוטה כוללת את צמצום משקלה של הרשות המקומית בבחירת נציגי האספה הבוחרת לטובת הגדלת משקל השר לשירותי דת והרבנות הראשית. היא גם מציעה לבטל את קציבת כהונת רבני הערים באופן המנוגד לתפיסה המקובלת שלהם כנבחרי ציבור ולצמצם את ייצוג הנשים בבחירתם באופן שיסיג לאחור את מעמד הנשים ביחס לממסד הדתי.

הטבח שביצעו מחבלי חמאס מעלה שלושה סוגים של התמודדויות אמוניות, הסובבות סביב התשובות "בגלל", "למען" ו"שתיקה". לכל אחת מהן בעיות משלה. המאמר מציע סוג רביעי של התמודדות אמונית, הפותחת בשאלה הנוקבת "היכן היה האדם?" ומציעה תשתית תיאולוגית להומניזם דתי, שכה נחוץ בנקודת השבר ההיסטורית שבה אנו מצויים.

תמונת המראה להחלטת עיריית תל אביב למנוע תפילה עם מחיצה עלולה להיות החלטת עיריית ירושלים להסיט את מצעד הגאווה לרחוב צדדי. כחברה ליברלית עלינו לפתח קיבה חזקה ולהכיל פרקטיקות שלא נעימות לחלקנו. לצד הרצון למנוע את המשך המהפכה המשפטית, עלינו לחשוב על היום שאחרי ועל שיקום החברה הישראלית מהריסותיה.

פשרה במקום או בזמן עשויה הייתה לאזן בין חופש הדת לבין ערכי השוויון וחופש התנועה ולמנוע את ההתכתשות בתל אביב, כמו גם ריסון מצד הציבור החרדי והדתי שבדרישותיו המתרבות מנסה לקחת "בעלות" על היהדות. יש לקוות שהמנהיגות שמחוץ לבתי הכנסת, מכל המגזרים, תתחיל לשאת באחריות לעתיד המשותף.

דווקא בתקופה הנוכחית יש להשקיע מאמץ רציני ומתמשך להפחית את הזעם והשנאה בשיח הציבורי. פרובוקציות וביטויים של שנאה וסלידה לא יובילו ליצירת חברה טובה, סובלנית ושוויונית יותר, אלא רק יגבשו ויחזקו את המחנה של תומכי הממשלה הנוכחית.

אירועי יום כיפור תשפ"ד מעוררים תחושות קשות גם בקרב הקבוצה המתונה בציונות הדתית. פגיעה ובחלקים נרחבים בציבור המסורתי המתון בישראל, עלולה להיות בעלת השלכות קשות על המאבק במהפכה המשפטית. אם אכן יהפוך המאבק במהפכה למלחמת תרבות כוללת, הרי שקבוצות אלה ייאלצו לבחור בחירה טרגית בין עמדותיהן ביחס לדמוקרטיה לבין זהותן הדתית, באופן שיסכן את הצלחת המאבק כולו.

על התומכים במהלכי הממשלה לשאול את עצמם אילו מחירים הם מוכנים להמשיך ולשלם כאזרחים בחברה ישראלית ויהודית בעבור המהלך. מנגד, זהותם הישראלית של הנאבקים על הערכים הליברליים מורכבת וממוזגת גם מיסוד יהודי-מסורתי, וויתור עליה ייחשב ככריתה נוראית של חלק מהותי מהווייתם.

הצעת החוק הנוגעת לרבנים מקומיים מבקשת לבטל את קציבת כהונות רבני הערים, כך שיימשכו עד הגיעם לגיל 75, וכן לאפשר לשאר הרבנים המקומיים לכהן עד גיל זה ולא עד גיל הפרישה. קציבת כהונות רבנים הייתה מקובלת בקהילות אשכנזיות וספרדיות ומעוגנת בהלכה, ולכן בבואה של הכנסת להסדיר מחדש את הסוגיה עליה לדבוק בדרך זו ולאפשר ליישובים להפסיק את כהונות הרבנים כרצונם.

מבין 29 עיריות שנבדקו, ב-11 עיריות לא הייתה כל אכיפה של החוקים • מבין 18 העיריות הגדולות האוכפות את החוק הטילה תל אביב את מספר הקנסות הגבוה ביותר – ממוצע של כ-530 בשנה.

בתקופה מתוחה שבה נקרע העם בין קנאות לפשרה, בין הכרעה לדיאלוג ובין התנגדות להסכמות, מעניין להתבונן בהר הבית, נקודה קדושה במיוחד לכל הדתות במרחב הפיזי בירושלים וכן נקודת זמן עתיקה בהיסטוריה היהודית, ולמתוח קווים לזמננו בפרויקט המשלב כנס וחומרים לקריאה.

מספיקה החלטה אחת בלתי סבירה שתשנה את החיים של כל אחת ואחד מאתנו. ביטול עילת הסבירות ומתן כוח בלתי מוגבל לשלטון יביא לריסוק הדמוקרטיה.

אפשרויות הקבורה הרוויה הביאו לעלייה עקבית בשיעור הנקברים בשיטה זו: כשליש מבין כלל הנקברים ב-2022 ובירושלים אף יותר ממחצית. זאת משום שניתנה חינם על חשבון הביטוח הלאומי או במחיר מוזל. עידוד קבורת שדה תפגע במגמה זו ותבטא את העדפת המתים על חשבון צורכי החיים.

בעקבות הטיוטה של תקנות בעניין בחירות של רבני ערים שפרסם לאחרונה המשרד לשירותי דת - הערות בנוגע לשלושה נושאים עקרוניים הקשורים בתקנות: הרכב האספה הבוחרת את רב העיר, משך הכהונה של הרבנים ומינוי ממלא מקום למשרת רב שלא אוישה

ההסכמים הקואליציוניים של יש עתיד עם כמה מהמפלגות כללו התחייבויות לתחבורה ציבורית בשבת, ביטול חוק המרכולים ונישואים אזרחיים, אך לדבר מכל אלו אין סיכוי של ממש להתרחש. המציאות מלמדת שהשינוי בתחומים אלו לא מתרחש בכנסת, אלא מבעבע מהשטח

ההתנהלות הקלוקלת של בתי הדין הרבניים והעומדים בראש המערכת, הכוללת קיום מגעים עם גורמים פוליטיים, מעלה את הצורך בהפרדה בין התפקיד הסמי-פוליטי של הרב הראשי לישראל לתפקיד נשיא בית הדין הגדול, וכן בין דיינים מכהנים לפוליטיקאים

בהיעדר הכרעה של המערכת הפוליטית בשאלות דת ומדינה – בית המשפט, ארגוני חברה אזרחית ורשויות מקומיות לקחו בעשור האחרון את המושכות לידיים. התוצאה - שינויים משמעותיים בסוגיות הבוערות של דת ומדינה, והיד עוד נטויה

להחלטת מספר עיריות על הפעלת מערך תחבורה ציבורית בשבת ישנם אמנם יתרונות, אך היא מהווה צעד נוסף לעבר הפקעת סוגיות דת ומדינה לידי הרשויות המקומיות וברמה הארצית, זה יוצר בלגן אחד גדול. כדי לפתור אותו, יש לרענן את הסטטוס קוו ולהגיע לאיזון הנדרש בין רווחת התושבים לשמירה על השבת

המאבק על שאלות דת ומדינה בבחירות האחרונות המחיש את הצורך בשינוי הסטטוס קוו. על הפוליטיקאים שייכנסו לחדר המשא המתן בדרך להקמת ממשלה מוטלת החובה לשים לנגד עיניהם את האינטרס הממלכתי, ולהגיע לפתרונות בהסכמה

תקופת החגים המחישה את הביקוש הטבעי למסורת. כדי לאפשר ליהדות לפרוח, המדינה צריכה להרפות ולאפשר לישראלים לבחור את הגוון היהודי שלהם

כדרכן של מערכות בחירות הן חידדו עד הקצנה את המתחים העזים גם כך הקיימים בשגרה בסוגיות הללו, והוכיחו שגם אחרי שבעים שנה, בישראל יש מאבק עז על אופיה של המדינה: ליבראלית ורחוקה מזהותה הדתית או מדינת כמעט הלכה

רוב הציבור תומך בתחבורה ציבורית ופתיחת עסקים בשבת; על אף המשברים הקואליציוניים על רקע סוגיות דת ומדינה- זה לא הנושא שיכריע את הבחירות

חשוב לנצל את תשעה באב להתבוננות במשמעות החורבן והגלות בעידן שהוא כבר עידן של ריבונות, ולהבין שניסיון להשליט נורמות דתיות על ציבור שברובו לא מזדהה איתן, רק ירבה מחלוקת ושנאה, וסופו שיחליש את ה"יחד" הלאומי במקום לחזקו

תשעה באב הוא הזדמנות לקרוא לרוב בחברה הישראלית, הדומם בדרך כלל, לצאת נגד הקיצוניות ולהשמיע קול סביר, שמצביע על כך שאנחנו בסך הכל חיים ביחד, ולא נמצאים על סף מלחמת אחים - בכלל, וגם בתקופת הבחירות

ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. בעוד הוויכוח על אופייה היהודי נמשך מאז הקמתה, מנגד, ולמרות קיומם של חוקים המתבססים על הדת שחלים על כלל אוכלוסיית המדינה, זוהי גם מדינה חופשית, בה ברוב הזמן רוב מוחלט של האזרחים חיים את חייהם על פי בחירתם, ללא כפייה דתית

על המצדדים בהחלת יותר היבטים מההלכה על החיים המודרניים להבין, שעד שערכי העולם המודרני-ליברלי, חופש הפרט ושוויון הזכויות, לא יהיו חלק אינטגרלי מההלכה, כל אזכור שכזה עלול להיתקל בחשדנות וברתיעה

קרוב לשליש מחברי הכנסת הבאה צפויים להיות דתיים, אך הדבר אינו בהכרח מעיד על הדתה בשורות הכנסת. אם יירתמו הפוליטיקאים הדתיים הדוגלים בהשתלבות הציבור הדתי-ציוני בחברה להסדרת נושאי דת ומדינה בכנסת הקרובה – תהיה זו הצלחה

גם הממשלה היוצאת, ממשלת ישראל ה-34, סבלה מבעיות של ממשלות קודמות: משברים קואליציוניים, מריבות, ויכוחים וסכסוכים בנושא דת ומדינה, אבל ברגע שיוצאים לבחירות – מי בכלל זוכר על מה התווכחו? אז כמה פעמים הלכנו לבחירות בגלל ענייני דת ומדינה?

בעוד שרוב בוחרי המפלגות החרדיות אומרים שסוגיות דת ומדינה הן החשובות לו ביותר, מצביעי שאר המפלגות - חילונים ודתיים לאומיים כאחד - כמעט ואינם מייחסים לנושא חשיבות בבואם לקלפי. כדי להביא לשינוי במונופול החרדים בנושאי דת ומדינה, על הציבור לדרוש מנבחריו לשים את נושאי הדת והמדינה בראש מעייניהם, כבר במערכת הבחירות הנוכחית

מערכת היחסים הסבוכה שבין דת ומדינה הייתה מאז ומתמיד איום ממשי על יציבותן של ממשלות ישראל. גם בתום שבעה עשורים מיום הקמתה, נראה שבמדינת ישראל עדיין לא נמצאה הנוסחה שתאפשר להפחית את המתחים המתמשכים בסוגיות כמו גיור, שבת ושוויון בנטל

פסיקת בית המשפט העליון בעניין מוריה שלי נגד צה"ל, לפיה אין סתירה בין ההלכה לשירות צבאי לבנות, בעייתית ומסוכנת. אם יש מספיק רבנים הסבורים ששירות צבאי אסור על פי ההלכה, דרישתה של החיילת לפטור לגיטימית. שום שופט עליון ככל שיהיה, אינו יכול להגיד לה כי "אין סתירה אינהרנטית" בין רצונה לשמור את ההלכה לבין השירות הצבאי

סוגיות דת ומדינה היו תפוח האדמה הלוהט של הכנסת היוצאת, וסביר שיהיו כאלה גם במערכת הבחירות הקרובה. מאבקי השבת הם רק דוגמה אחת למה שעלול להתחולל בישראל אם לא יוסדרו הנושאים הללו, ויפה שעה אחת קודם. על הציבור הישראלי להפנים שסוגיות דת ומדינה הן מהותיות לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית, ולדרוש הסדרתן בחוק מנבחרי הציבור שלהם

מדוע לא הגענו עד היום לפשרות קונסטרוקטיביות בעיצוב סטטוס קוו חדש?
מדוע בית המשפט העליון מכריע שוב ושוב בנושאי דת ומדינה? ומה מצופה ממפלגת הימין החדש במפה הפוליטית בסוגיות של דת ומדינה?
פרופ׳ ידידיה שטרן והרב גלעד קריב, מנכ"ל התנועה ליהדות מתקדמת בישראל. על כשל השוק הדמוקרטי בכל הקשור לנושאי דת ומדינה. בהנחיית סמי פרץ, הפרשן הכלכלי של דה מרקר

הגיעה העת להתמודד עם תפוח האדמה הלוהט של נושאי דת ומדינה בבחירות הקרובות, כדי להבטיח שנחייה במדינה יהודית ודמוקרטית, ולא חרדית ודמוקרטית

כשהמדינה היא זו שקובעת את הסטנדרט ההלכתי של שירותי הדת, הדרך לפוליטיזציה של היהדות היא בלתי נמנעת. הקטנת מעורבות המדינה בנושאים אלו תתרום לצמצום החיכוך שבין יהדות לפוליטיקה, תשפר את תדמית הרבנות הראשית ותחזק את היחסים בין ישראל ליהדות התפוצות

במסורת היהודית מקובל כי תהליך התשובה עשוי שלבים: ראשיתו בהכרת החטא, הבנת הכשל ההתנהגותי; המשכו בנטילת אחריות, שמשמעה חרטה; וסופו בקבלה לעתיד. זהו מסע פסיכולוגי שראוי ליישמו גם בהקשר הכלל ישראלי

במאבק סביב מעמדם של הלהט"בים והזכויות שצריכות להינתן להם נחצו קווים אדומים, ונשפכו, במובן של הלבנת פנים, דמים. כשפוליטיקאים או אישי ציבור מתבטאים באופן פוגעני, הם חוטאים לתפקידם ולשולחיהם, כשרבנים עושים זאת בשם שמיים הם עלולים לחללו. במאבקים הללו, ולו מתוך שיקול ענייני, מצווה לומר דברים נשמעים ובאופן שיישמע על ידי כלל הציבור וירבה אהבת תורה ולא להיפך

על פי חוק לרבנות הראשית יש מונופול מוחלט על נישואין וגירושין של יהודים בישראל. למי שאינם רוצים בנישואין ברבנות, או שמסיבה הלכתית לא יכולים להינשא נישואין דתיים ('פסולי חיתון') אין דרך להינשא בגבולות מדינת ישראל

הביקוש לכשרות בישראל גדול. מדובר בשוק שמצד אחד מתנהל כמונופול, בו שולטת הרבנות הראשית, ומצד שני מתקיימת בו תחרות בין גופי כשרות פרטיים הפועלים לפי סטנדרטים מחמירים יותר ומעניקים כשרות נוספת על זו של הרבנות הראשית. המבנה הזה הוא המקור לכפל הכשרויות המגלגל על הצרכנים גם כפל עלויות שמוערך בכ-600 מיליון שקלים בשנה

כמה אזרחים יהודים בישראל יודעים מי הוא רב העיר שלהם? כמה מבני הקהילה הדתית יודעים מי איך קוראים לו? כמה מהם שאלו את רב העיר שאלה או שמעו ממנו שיעור בשנה האחרונה? אי פעם? הכשלים הללו יכולים להוביל למסקנה שאין מקום לתפקיד של רב עיר, אבל גם למסקנה שאפשר אחרת. רבני עיר יכולים להפוך ולהיות משמעותיים יותר, להנהיג את עדתם ביושר, להשפיע, לעשות ולהפוך חלק משמעותי מהמרקם הרוחני של העיר. אבל כדי שזה יקרה, צריך לעשות שני שינויים משמעותיים

חקיקה מורכבת ומסורבלת גרמה לכך שהמועצות הדתיות נשלטות תמיד על ידי הגורם הפוליטי השולט במשרד לשירותי דת

המועצות הדתיות הוקמו עוד טרם קמה המדינה, ומאז הן מעניקות שירותי כשרות, קבורה, רישום נישואין ועוד. למעשה קיימים כשלים משמעותיים בהיבטים רבים של התנהלות המועצות הדתיות. המבנה הקיים של מתן שירותי דת באמצעות מועצות דתיות פשט את הרגל. ברור לכל כי הצידוק האמיתי היחיד להמשך קיומן הוא זה הפוליטי. איזה איש שררה ירצה לוותר על כר נרחב למינויים של מאות מקורבים בפונקציות שונות ומשונות? 

לא משנה מתי תתרחש, למערכת הבחירות הקרובה יכולה להיות השפעה מכרעת על דמותה הערכית של המדינה. אם הפרהסיה והסדרי דת ומדינה בישראל ינועו לצלילי החליל החרדי, רוב אזרחי ישראל ימצאו את עצמם חיים במדינה שאינם מזדהים עם דמותה היהודית

על פי התפיסה הנוצרית, שאמנם לא תמיד עומדת במבחן המציאות, צריך להפריד בין דת ומדינה. האפיפיור גלסיוס ה-I ניסח זאת במכתב 'שתי החרבות' שלו, בו הוא מציע הפרדה בין חרבו של האל, אותה אוחזים כהני הדת, וחרבו של הקיסר, אותה אוחז השלטון במדינה. לעומת הנצרות, היהדות שואפת להסדיר את מלא המציאות ולהתוותה בכלים משפטיים-הלכתיים את הנהגותיו של הפרט כמו גם את חיי המדינה

בדיקתו ה"הלכתית" של אריה דרעי, האם ניתן לאלץ את חבר הכנסת יהודה גליק להצבעה על חוק המרכולים - שעות ספורות לאחר ששכל את אשתו, היא שפל חדש בפרקטיקות של שר הפנים המכהן. דרעי טען שזה למען מניעת חילול שבת, אך חוק המרכולים שלשמו המטרה מקדשת את כל האמצעים לא קשור בכלום לשמירת שבת. לעתים, כשפוליטיקאים דתיים פועלים 'לשם שמים' אין להם אלוהים

חוק המרכולים של דרעי הוא בלוף. במצב בו מאות אלפי יהודים עובדים בשבת, חלק ניכר מהם באופן לא חוקי, גם אם החוק הזה יעבור הוא לא ישנה כלום. הוא יהיה עוד חוק שגם אותו לא יאכפו, והמסחר והפעילות הכלכלית בשבת ימשיכו לפרוח. כפייה כוחנית של עוד חוק חסר תוחלת תשיג בדיוק את ההפך

חוק המרכולים שהפך לסמל הנוכחי של המאבק בענייני דת ומדינה, מבקש לקבוע שרשות מקומית שתחוקק חוק עזר עירוני המאפשר הפעלת בתי עסק בשבת, תזדקק לאישורו של שר הפנים. סקירה המבוססת על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלה כי כ 400,000 יהודים עובדים בכל שבת, רק כשליש מתוכם מרוויח פחות מעשרת אלפים שקלים בחודש

שמירת השבת במוסדות המדינה היא אחת השאלות ההלכתיות החשובות מאז הקמת המדינה. משבר עבודות הרכבת בשבת והתפטרותו של שר הבריאות, השמה את שלמות הקואליציה בסכנה, יעידו על כך. כשמדובר במוסדות כמו צה"ל והשב"כ, קל להתיר פעילות בנימוק הקלאסי של 'פיקוח נפש'. אבל מוסדות המדינה אחראים גם, למשל, לשירות חוץ בכל ימות השבוע ולשירותי תיירות עבור תיירים שאינם יהודים

המחלוקות באשר לטיב היחסים בין הדת והמדינה, או במילים אחרות, באשר לאופיה היהודי של המדינה התחילו עוד טרם קום המדינה ומלוות אותנו עד היום. שאלות כמו כיצד תראה השבת במרחב הציבורי, איזה גיור יוכר בישראל באופן מלא, כיצד יראה שוק הכשרות, מה יהיה היחס ללימוד התורה של בני הישיבות, איזה אופי יהיה לשירותי הדת, מהדהדות כולן בחלל הציבורי כל הזמן. אבל בשנה הזו, דומה שסוגיות אלו התפוצצו לכדי מחלוקות חריפות ברעש גדול. הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.הגיעה העת לחשב מסלול מחדש.

היום צפינו בפרק נוסף בעלילה הקשה של המחלוקת סביב הכותל. בג"ץ שלח לממשלה מסר לפיו ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל היא צעד בעייתי ולא מובן.

יד ימין של ממשלת ישראל עסוקה בימים אלה בניסוח וגיבוש חוק לאום שתכליתו הגדרת ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי, תוך הדרת המיעוט הערבי. זאת בעוד שיד שמאל עוסקת בניתוק ובקריעה של קבוצות ומגזרים נרחבים השייכים לאותו לאום מבפנים ומבחוץ

אקורד הסיום של השנה, מלחמות השבת הסוערות שחווינו, ממחישות שוב כי עצימת העיניים מול סוגיות דת ומדינה והצורך לבחון את ההסדרים הקיימים מסוכנת - לא רק לחברה אלא גם לבית המשפט העליון, שלפחות במידה מסוימת, נגרר על כרחו להכריע בסוגיות אלו, ובכך מוצא את עצמו בליבת הסכסוך הערכי בישראל, ותחת אש צולבת באשר יכריע.

הציבור הדתי-לאומי, התופס את עצמו כאליטה משרתת, חייב להוביל מהלך היסטורי של קואליציה כלל-ישראלית למען שבת ייחודית, גם אם לא הלכתית. 

המשבר האחרון סביב עבודת הרכבת בשבת ממחיש עד כמה הסטטוס קוו בעניין השבת מת.
להתחייבות הכללית של בן גוריון מ- 1947 שהשבת תהיה יום מנוחה, נוצק תוכן רשמי דל, ועד היום אין חוק שמסדיר את שמירת השבת בישראל ברמה הלאומית.
אבל השבת לא אבודה. במדינת ישראל יש רוב שרוצה את השבת שלו אחרת. יהודית, אבל לא דתית-הלכתית, נשמרת, אבל מאפשרת.

המאבק החרד"לי הופך למלחמת דת עם השלכות מרחיקות לכת. בזירה הפנימית מדובר במאבק על נפשה של המדינה. איזו מדינה תהיה מדינת ישראל? האם היא תהיה מדינה דמוקרטית ויהודית בעלת אופי ליברלי ופלורליסטי, או יהודית ודמוקרטית, שבה הדמוקרטיה פורמלית, שערכים ליברליים מוקצים בה מחמת מיאוס. שבציבוריות שלה שלטת שמרנות דתית, וגרסה חרדית של היהדות.

איומים בעזרת השד ההדתי זו הדרך הקלה של פוליטיקאים ואנשי תקשורת לצעוק ולהתריע, לאחד שורות ולהסתתר יחדיו מאחוריו. המחיר הוא גבוה- ביטול כל יכולת לקיים דיון ציבורי מעמיק ופתוח במקומה של הדת במדינה וביחסים בין היהודית לדמוקרטית.

אכיפת נורמות דתיות באמצעות שוט משפטי בלבד היא לכל היותר אייטיז או ניינטיז. היא לא מתאימה למדינת ישראל של היום, ולא תעבוד. אם הרבנות הראשית תמשיך להתעקש על מדיניות הלכתית מחמירה, ותפסיד גם את טיפות האמון האחרונות של רוב הציבור, לא תהיה לה תקנה.

החלטת בג"ץ מחזקת משמעותית את האלטרנטיבות לגיור אל מול הרבנות הראשית ואפשר להגיד כי זו איבדה את המונופול שהיה ברשותה. רק שינוי דרמטי יצדיק את היערכות בתי הדין הרבניים ככוח הכלכלי והפוליטי שהיווה פעם.

ד"ר שוקי פרידמן סוקר את מגרעות "חוק המקוואות" אשר הועבר ע"י הממשלה. את החוק יזמה סיעת "יהדות התורה" כתגובה להחלטת בג"ץ שהורה לפתוח את שירותי המקוואות לכלל הציבור.  

הצעת חוק המקוואות מבקשת לטהר את מקווה הטהרה מקונסרבטיבים, רפורמים ואורתודוקסים – בעיקר נשים – שמעוניינים לטבול בהתאם לאמונתם ורגשותיהם, גם אם דרכם איננה תואמת את הדרך החרדית.

לקראת הדיון ביום ראשון (6.3.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור שימוש במערכת כריזה בבתי תפילה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

80 שנה למותו של הרב קוק, שתורתו התבססה על מתן משמעות וערך דתי לציונות, לצד הקפדה הלכתית שאינה נופלת מזו החרדית. גם מבחינה תרבותית כללית הרב קוק הביא עימו מהפך – מתרבות שעיקר המודל שלה היה המודל הישראלי-חילוני לתרבות שהמודל שלה היה במידה רבה המודל הדתי-חרדי. מדוע התרחש המהפך, ומה קרה ברבות השנים לתפיסת הרב קוק?

ימי מלחמת השבת כימיה של מדינת ישראל ומאז הקמתה מתנהל מאבק על אופיה של שמירת השבת. המאבק מתנהל במישור הנורמטיבי, על הסדרת שמירת השבת בחוק, ובשטח, על שמירת השבת. אך המאבקים האלה לא צולחים. אך מה כן ניתן לעשות? 

"רפורמת הגיור" שבוטלה השבוע ממילא לא הייתה מספקת. מה שנדרש הוא רוויזיה יסודית בכל שאלת הזהות היהודית, בהתחשב בתהליכי החילון והקמת המדינה. 

סיפור הכשרות הוא סימפטום. הבעיה המהותית היא תפיסתה של הרבנות הראשית את תפקידה. במקום לטייב את מערך הכשרות ולזכות באמון הציבור, היא מעדיפה לבצר את חומת האכיפה ולאנוס את האזרחים הנזקקים לשרותיה. כך בכשרות וכך גם בנושאים אחרים.

ד"ר שוקי פרידמן, מנהל מרכז דת לאום ומדינה במכון, כותב לשר הדתות החדש כמה עצות להתמודדות עם האתגרים העומדים בפניו.

מערכת הבחירות הזו מתאפיינת בבריחה מהבעיות המהותיות של המדינה לטובת עיסוק אישי במועמדים. לעומת זאת, נושא אחד בולט בהיעדרו: סוגיות דת ומדינה, שלמעשה מזמן כבר הפכו לסוגיות דת וחברה. וזה פצצה מתקתקת.

במערכת הבחירות הזו לא עוסקים בסוגיית דת ומדינה. המחיר שנשלם על כך הוא פגיעה בזכויות אדם, בערך השוויון, במעמדה של הדת במדינה ובעקיפין באופייה היהודי של מדינת ישראל.

ההתקפות הגורפות על עצם התגברות הנוכחות הדתית בצבא, או כנגד כל נוכחות של סממן דתי בזירה הציבורית, גורמות גם למתוני המחנה הדתי להגיב במגננה גורפת, שמתפרשת אצל התוקפים כהוכחה לטענתם המקורית. מחשבות בעקבות השולחן העגול על 'אתוס הלחימה של צה"ל'.  

בתאריך 20.10.14, התקיים במכון הישראלי לדמוקרטיה שולחן עגול בנושא "אתוס הלחימה בצה"ל". בהקשר זה ניתן ביטוי לעמדת הנהלת המכון, לפיה הממלכתיות של צבא חייבת להישמר מכל משמר. על הצבא להגן על המדינה, אך אין מקום, במסגרת דברו של מפקד לפקודיו, להתייחס לאויבי המדינה כאל אויבי האל. בעקבות ריאיון רדיו שהתקיים לאחר מכן, נשמעו דברים בעין הסערה שאנו מבקשים להסתייג מהם.

כיצד נקיים צבא ממלכתי שחייליו מגיעים מחברה רב-תרבותית, מרובת מחלוקות וחזונות מתחרים? בן-גוריון פירק את הפלמ"ח וטיבע את אלטלנה כדי לבסס את ממלכתיות הצבא. מהו המעשה המקביל עבור דורנו?

"דף המפקד" שפירסם מפקד חטיבת גבעתי בעיצומו של מבצע "צוק איתן", היווה חריגה מסוכנת מגבולות ההסכמה. לא משום שאסור לדבר בשם ערכים ואמונות – אלא דווקא בשל החובה לדבר בשמם – אך קודם עלינו לברר מה הם. 

מפקדי הצבא והממשלה, שהצבא נתון למרותה, אינם רשאים להתעלם מן השינוי המתרחש בצבא לנגד עינינו. עצימת עיניים היא ההפך ממה שנדרש ממנהיגות. יש להפגין גם אומץ לב צבאי וגם אומץ לב אזרחי כדי להתמודד עם הבעיה.

מכתבו של מח"ט גבעתי עופר וינטר לפקודיו כולל שימוש אינטנסיבי ב"רטוריקה דתית" מן המקורות. הוא משקף את טשטוש הגבולות הקיים בחלקים נרחבים של החברה הישראלית בין השיח הפרטי לשיח הציבורי הנובע מאי-הפרדת דת ממדינה במדינת ישראל

החברה הציונית זקוקה לצעירים שיודעים למה הם נמצאים כאן, למה הם נלחמים על הארץ הזאת ולמה הם רוצים לגדל את ילדיהם תחת שמי הים התיכון. ראשי המכינות מייצרים את עמוד השדרה הזה. אל"מ עופר וינטר הוא תוצר של המהלך הזה.

החברה הציונית זקוקה לצעירים שיודעים למה הם נמצאים כאן, למה הם נלחמים על הארץ הזאת ולמה הם רוצים לגדל את ילדיהם תחת שמי הים התיכון. ראשי המכינות מייצרים את עמוד השדרה הזה. אל"מ עופר וינטר הוא תוצר של המהלך הזה.

מכתבו של מח"ט גבעתי לחייליו מבטא סדר יום ברור, גלוי ורהוט של הנהגה דתית. מול סדר היום הזה ניצבים הצבא והפוליטיקאים, שיצרו בצורה מודעת למדי את התשתית למימושו של סדר יום זה. המפתח לשינוי הוא ניסוח מחודש של החוזה הפוליטי. ההתנפלות על המח"ט היא הפתרון הקל.

עיקר העניין בהצעת חוק הגיור הוא ברצון להבטיח אחדות בהליכי הגיור בישראל, אך לא אחידות. האחדות מבטאת את הממלכתיות הישראלית ואת הרגישות להשלכות הלאומיות של הגיור, ואילו אי-האחידות מבטאת את התבלין החריף, העשיר והמעשיר של ההלכה היהודית: כבוד הדדי בין בעלי מחלוקת שהיא לשם שמים.

לאחרונה חוזרת ונידונה בכנסת מצוקתם של הזוגות בישראל שאינם יכולים או אינם רוצים להינשא בנישואים דתיים – הדרך החוקית היחידה להינשא כיום בישראל. ברית הזוגיות (שלעתים נקראת גם "רישום זוגיות" או "חיים משותפים") היא אחת ההצעות הנידונות. 

בימים הקרובים צפויה סיעת יש עתיד להציג על שולחן הכנסת נוסח של הצעת חוק ברית זוגיות. שחר ליפשיץ רואה בהחזרת הנושא לסדר היום של הציבור בישראל בשורה משמחת אך עם זאת התקווה מהולה בדאגות ובחששות.

יהודים אמריקנים רבים מבקשים להחיל את המודל האמריקני של הפרדה מלאה בין דת ומדינה, גם על החיים הדתיים בישראל. הסירוב הישראלי לכך מתקבל כפגיעה אנושה בזכויות הפרט, ובעצם תפישתה של ישראל כמדינה מערבית-ליברלית.

לרבנות הראשית שלושה תפקידים מסורתיים: ייצוג ממלכתי של היהדות, ניהול שירותי הדת, ופסיקת הלכה ברוח ממלכתית. בשל הכשלון המתמשך במילוי שני התפקידים האחרונים, ראוי לבזר אותם ולהשאיר בידיה רק את התפקיד הייצוגי.

פסיקת ביה"מ העליון בפרשת המרכולים ממשיכה את המגמה המכירה בחירות הפעולה של הרשות המקומית לחוקק ולפעול מכוח חירות התושבים לעצב את סביבת חייהם בהתאם להשקפת עולמם.

מהו שיעורם של הרפורמים והקונסרבטיבים באוכלוסיית ישראל? מה מוצאם העדתי והאם הרפורמים מגדירים את עצמם דתיים? צוהר לזרם ידוע ומוכר בחברה הישראלית שכמעט שאי-אפשר למצוא עליו נתונים עדכניים.

כדי לקיים את החזון הציוני, על החברה הדתית להכיר בסמכותה הבלתי ניתנת לערעור של ההסכמה הדמוקרטית ולמזער את השפעת הדת. קריאה אל בעלי הברית שבציונות הדתית.

בחירות 2013 הפכו את ה"שוויון בנטל' לצו השעה, כשהכול מבינים שתביעה זו מופנית בעיקר כלפי הציבור החרדי: שוויון בנטל הצבאי, וחשוב מכך, שוויון בנטל הכלכלי, קרי השתלבות במעגל התעסוקה.

הרב אלי בן דהן, יוצא כנגד הקריאה לביטול הסמכות הייחודית של הרבנות הראשית על טקסי הנישואין, לתפיסתו היתר להנהגת נישואים אזרחיים אינו מתאים למדינת ישראל ואף יגרור בעקבותיו נזקים גדולים.

עתירתו של יורם קניוק להירשם כחסר דת מעוררת דיון מסקרן על אודות האופן שבו הגדרת זהותו של אדם בישראל נמדדת אך ורק לפי מוצאו הביולוגי בלי להתחשב כלל בזהותו האמיתית. קראו את מאמרו של יאיר שלג.

אתגרי השעה בנושא הגיור ובמאבק על דמותה של הרבנות הראשית מצריכים מנהיג בעל שיעור קומה הלכתי, שיכול לפנות אל כלל הציבור ושמבין את אתגרי השעה. מי יהיה האיש שיצליח לחבר את הציבור היהודי בארץ לפסקי הלכה מטעם הרבנות?

שולמית אלוני מעמידה את ההיבט הדמוקרטי של מדינת ישראל, ובפרט את עקרון השוויון, כאבן היסוד של הגדרת האזרחות. היא מתקוממת על הלכי הרוח הגזעניים שאנו עדים להם לאחרונה, אשר עומדים לדעתה בניגוד לחזון המכונן של מדינת ישראל.

אריה אלדד בוחן במאמרו את השאלה מי צריך ומי ראוי להיות אזרח ישראלי. לטענתו, מדינת ישראל עדיין נתונה במלחמת העצמאות שלה נגד האיום על דמותה היהודית ועל הרוב היהודי שלה. לפיכך עליה להתגונן מפני אלה המבקשים להיות אזרחיה ולשנות בתוך כך את אופייה הציוני ואת תכלית קיומה.

יאיר שלג מציג תפיסה הרואה באזרחות בישראל מעין חברוּת שוַות זכויות וחובות במועדון מכובד. הוא מציע להעשיר את הזהות הישראלית האזרחית המשותפת לכל אזרחי ישראל בד בבד עם המשך קיום זהותה הלאומית היהודית של המדינה.

לאחרונה ניכרת התחממות מסוימת בגזרת המאבקים בין דת למדינה. הפסיקות האחרונות של רבנים בעניין ציות חיילים לפקודות הצבא מהוות סכנה מוחשית לתפקוד הצבא. במבט רחב יותר הן מסכנות את קיומו של צה"ל ואת קיומה של מדינת ישראל בכלל.

הביטוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" שהפך בשנים האחרונות כמעט למנטרה מקודשת בקרב חוגים דתיים וציוניים כאחד, אך הוא נתפס כמדיר את ערביי ישראל. יאיר שלג סבור שיש להבהיר את כוונתו של הביטוי באופן שיתקבל בברכה בקרב רוב הציבור היהודי והערבי גם יחד, וברוח עקרונות מגילת העצמאות.

סוגיית הגיור הממלכתי אינה יורדת מן הכותרות. נתנאל פישר מנתח את האירועים האחרונים וקורא להקמת קואליציה של הרוב היהודי המתון.

גם מי שחולק על התנהלות בית המשפט בעניין פרשת עמנואל צריך להכיר בכך שאת החלטות בית המשפט הישראלי חובה לכבד. ידידיה שטרן מבקש לבדוק כיצד סכסוך נקודתי הפך לסכסוך עקרוני על דת ומדינה.

בשנה האחרונה שוב נשמעים קולות של חיילים וקצינים שהמוכנות לסרב פקודה עולה מהם. לקראת יום העיון בנושא סרבנות, מחאה וחברה שנערך ב-7 באפריל 2010, משה הלינגר מבקש לשרטט את המגמות הפוליטיות-חברתיות של הסרבנות מימין וטוען כי לראשונה בתולדותיה ניצבת החברה הישראלית בפני אתגר אמתי בכל הנוגע לבני הציונות הדתית.

ב-15 במרס הצעת חוק ברית זוגיות עברה אתמול בקריאה שלישית ולמעשה אושרה כחוק. לכאורה מדובר בהישג גדול למי שתומך בפתרונות פשרה בין דתיים לחילוניים בכלל ובברית הזוגיות בפרט

מהפכה תרבותית – לא פחות - עומדת להתרגש על מדינת ישראל. הצעת תיקון לחוק שיפוט בתי דין רבניים היא מתכון לאסון. אם תתקבל הצעת חוק זו, יבוא הקץ על הבלעדיות של חוקי הכנסת במדינת ישראל. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה ואתר וואלה! מסכמים את העשור הראשון של האלף השלישי בישראל. מה השתנה באמון האזרחים במדינה? מה חדש ביחסי הדת והמדינה? האם יש לתקן את שיטת המשטר הנהוגה? מומחי המכון הישראלי לדמוקרטיה ווואלה! בפרויקט מיוחד. קראו את מאמר סיכום העשור של יאיר שלג. 

דבריו של השר נאמן באשר למעמדו של המשפט העברי במסגרת משפט המדינה יצרו סופת הוריקן, והספינה חישבה להישבר. שוב איבדנו את הפרופורציות, חרגנו מגבולות הטעם הטוב, שמטנו הזדמנות לדון באופן רציני ומעמיק בשאלה חשובה על סדר היום הציבורי: שאלת זהותו של המשפט הישראלי.

מצע לדיון לקראת כנס ריבונות ורבנות מאת פרופ' ידידיה צ. שטרן

לאחר משבר פוליטי חוקתי שנמשך למעלה משלושה חודשים, הלכו ב-22 ביולי אזרחי טורקיה לקלפיות כדי לבחור פרלמנט חדש. הבחירות הוקדמו ממועדן המקורי ביוזמת ראש הממשלה, בתגובה לקשיים שהתגלו בבחירת נשיא חדש לרפובליקה. הבחירות נתפסו כמבחן חשוב לחברה ולדמוקרטיה בטורקיה וכמאבק איתנים בין המצדדים בשימור אופייה החילוני של הרפובליקה לבין הכוחות השמרניים האִסלאמיסטים, בראשותו של ראש הממשלה רֶצֶ'פּ טַייפ אֶרדואן, שמפלגתו זכתה בניצחון סוחף בבחירות.

המשפט הנוהג בישראל הוא ברובו מערבי, חילוני וליברלי, אבל הנישואים והגירושים נערכים בה על פי הדין הדתי. האם רעיון ברית הזוגיות יכול לפתור את המצוקות המתעוררות בשל מצב עניינים זה? מהם ההבדלים בין ברית זוגיות לבין נישואים אזרחיים? ברית הזוגיות– מחקר מדיניות חדש מאת ד"ר שחר ליפשיץ, מיוזמיו הראשונים של רעיון ברית הזוגיות.

מהי השבת? תלוי את מי שואלים. שומרי המסורת רואים בה יום קדוש, מעין עולם הבא. ביאליק, המשורר הלאומי, כינה אותה 'היצירה הגאונית ביותר של הרוח העברי'.

נייר רקע לכינוס הרביעי של המועצה הציבורית.

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

הקצאת שטחים לקבורת שדה ומתן אפשרות לקבורה חינם באופן זה יסיגו לאחור את יתר פתרונות הקבורה ויגזלו שטחים שיועדו לצרכים אחרים.

ביטול רפורמת הכשרות תחזיר את המונופול של הרבנים המקומיים במקום כהונתם, וחלקן אף מבקשות לצמצם את סמכותם של הרבנים המקומיים לקבוע נורמות כשרות מקלות.

בחוק יסוד כבוד האדם וחרותו, נקבע לפני למעלה משנים וחצי עשורים כי ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, אבל הקביעה הזו לא פתרה את הסכסוך שקדם להקמת המדינה, ונמשך עד היום: מהי מדינה דמוקרטית? ומהי יהודית?

גם בשנת השבעים למדינה נרשמו דפים בתולדות מלחמות הדת ומדינה בה. יותר משבעים שנה לאחר שהתגבש הסטטוס קוו בנושא של דת ומדינה, הוא עדיין מצוי בלב השיח הציבורי, והשאלה אם פעולה, חוק או פסק דין משנים אותו נתונה שוב ושוב לוויכוח

הממשלה הנוכחית הצליחה, בישיבה אחת בלבד, לפגוע בשבעה תחומים אסטרטגיים כבדי משקל. ההתנהלות חסרת הפלורזליזם בכותל המערבי בראשם, לצד ההתרפסות לחברה החרדית ועירוב דת ומדינה. דו"ח אמריקאי אף מגנה את התנהלות הממשלה, ומאחר ובוושינגטון יושב נשיא פרו-ישראלי מובהק - אין ספק שמדובר בשיא חדש

התפטרותו של שר הבריאות ליצמן וההסכמות לשינויי חקיקה בנושא השבת הם חולייה נוספת בשרשרת של משברים קואליציוניים שמקורם בענייני דת ומדינה. בואו נזכר בבולטים שביניהם.

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון: "כוחות השוק כבר מזמן התגברו על החוק שאינו נאכף- נדרשת הסדרה אמתית ורחבה של יום המנוחה"

כל עוד המחנה המרכזי לא יתעשת, והיה מוכן 'להתאבד' פוליטית גם על סוגיות דת ומדינה נעמוד מול וטו חרדי שיסדיר אותן לפי אמונותיו

הצעה להפקיע סמכויות מהרשויות המקומיות בנושא מסחר בשבת: "מהלך כוחני שלא יעמוד במבחן המציאות - יש לקדם הסדר רחב המקיף את כל סוגיות השבת"

כמדי שנה יתפרסמו היום או בערב יום כיפור סקרים שיעידו שלרוב היהודים בישראל יש זיקה ליהדות. בין אם הזיקה היא לפרקטיקות או לתפיסות יסוד דתיות, רובם יעידו שהם קשורים בדרך כלשהי למסורת היהודית. רבים מאלו שמגדירים את עצמם חילונים שותפים לפרקטיקות ולתפיסות עולם יהודיות-דתיות באופן מובהק. מזרחים או אשכנזים, רובם המוחלט הם בני דור שלישי לישראלים. מדובר בזהות חדשה שמתהווה לנגד עיננו: מסורתיות ישראלית.

בעקבות פסיקת בג"ץ, בעל עסק יוכל מעתה להכריז על עצמו ככשר. האם פסיקה זו משנה באופן דרמטי את חוקי המשחק של הרבנות כמונופל?

ועדת חוקה, חוק ומשפט תדון בהצעת החוק של חברי הכנסת מקלב וגפני, המבקשת להסמיך את בתי הדין הרבניים לדון בסכסוכי ממון בהסכמת שני הצדדים. הצעה זו, מבקשת לעגן סמכות שנפסלה בעבר בבג"ץ, והופכת את בתי הדין הרבניים לגוף מגשר

בכל הקשור לניהול ענייני הדת, מה שקובע הוא המציאות בשטח, ולא איומים בקרע חסר תקדים בין יהדות אמריקה וישראל. שינויים דה יורה בסטטוס קוו כמעט שלא קורים בידי הממשלה, שלרוב ממילא מעדיפה לא להחליט

הרבנות הראשית לישראל הופכת להיות הרבנות הראשית העולמית. למהלך הזה שהולך ומתגבש לנגד עיננו יכולות להיות השלכות הרות גורל לשלמותו של העם היהודי. גם בתוך מדינת ישראל, הגישה ההלכתית המחמירה של הרבנות מפלגת ומדירה. להחלתה על כלל יהודי העולם תהינה השלכות קשות

מצד אחד חרדים וחרדים לאומיים פועלים לעיצוב הסדרי דת ומדינה על בסיס מדיניות הלכתית מחמירה. מהצד השני, דום שתיקה. הרוב היהודי, מנהיגיו הציבוריים ונציגיו בכנסת מגלים אדישות לא מובנת, חוסר עניין וחוסר נכונות להשקיע תשומות פוליטיות בנושאי דת ומדינה

מדינת ישראל מסבה שוב כתף קרה לזרמים הדתיים הלא-אורתודוקסיים בניגוד לכל הגיון, היא החליטה לתקוע אצבעות בעיניה של הנהגת יהדות התפוצות כאשר "הקפיאה" את מתווה הכותל זאת לאחר שהצליחה להביא את הצדדים להסכמה על מתווה סביר

החלטת הממשלה להקפיא את מתווה הכותל מסכלת מימוש פתרון ראוי שהוצע בעבר ואשר היה בכוחו ליישב מחלוקת מעשית וסמלית עם הזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים

המפלגות החרדיות והדתיות מטילות וטו על כל שינוי בסטטוס-קוו, ומוכנות להפיל ממשלות בגלל זה. ולמפלגות האחרות פשוט לא אכפת

הדרך היחידה לשנות מן היסוד את מערך הכשרות ולתת לצרכני הכשרות שירותי כשרות אפקטיביים, יעילים ואמינים יותר, היא לסגור את מערך הכשרות הקיים ולהפריט את שוק הכשרות בישראל

על רקע פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא תפקוד מערך הכשרות בישראל, אומרים במכון הישראלי לדמוקרטיה כי מדובר בהוכחה נוספת שישנה בעיה מערכתית אינהרנטית בתפקוד מערך הכשרות בישראל

הסטטוס קוו קרס. הגיע הזמן לחקיקה מחודשת בנושא השבת בישראל.