קבלת החלטות

משבר חוקתי מובהק הוא סירוב מודע, עיקש ופומבי של הממשלה, הכנסת או הגופים הכפופים להן לקיים החלטה שיפוטית, באופן שמבטא התנערות מעקרונות שלטון החוק והפרדת הרשויות. מדוע הוא מסוכן לדמוקרטיה, באילו מדינות התרחש בעבר וכיצד יכול בית המשפט להתערב כדי לפתור אותו? כל מה שחשוב לדעת.

על הממשלה לבטל את הנוהל הפגום שגיבשה להליך המינוי, שכן לשירות המדינה דרוש נציב מקצועי ועצמאי שיתמודד עם האתגרים העצומים.

"יש שאלה אמיתית בנוגע לאמון הציבור על ניהול המשא ומתן לשחרור החטופים"

כשלושה רבעים מהמשיבים מהשמאל סבורים שדרישת נתניהו לשלוט בציר פילדלפי היא פוליטית בעיקרה, בשעה ששיעור כמעט זהה מהמשיבים בימין סבורים שבעיקרה היא עניינית מבחינה צבאית-אסטרטגית. בקרב המשיבים מהמרכז, רוב קטן סבורים שמאחורי הדרישה עומדים בעיקר מניעים פוליטיים • רוב בציבור היהודי תומכים בהחרפת המהלכים הצבאיים בצפון ומיעוט מצדדים בהמשך הלחימה במתכונת הקיימת.

הדיון במגעים להשבת החטופים והתנאים שמוצבים בו קשורים לסוגיות אסטרטגיות של המלחמה ולכן צריך להתקיים בקבינט המדיני-ביטחוני. הימנעות ראש הממשלה מכינוס הקבינט לדיון בסוגיות כבדות משקל, כמו השינויים בתנאי העסקה להשבת החטופים, וכן הצהרת נתניהו על כך שהוא יקבל את ההחלטה הסופית בנושא, תוביל לריכוז כוח מופרז בנושאי ביטחון בידיו ובאופן הסותר את השיטה הנוהגת בישראל.

בקשות לייצוג נפרד, שלא על ידי היועצת המשפטית לממשלה, הפכו תכופות מאוד בממשלה הנוכחית, הן ביחס לחקיקה שהממשלה מבקשת להעביר באמצעות הרוב הקואליציוני והן בנוגע להחלטות. דווקא בעטיין חשובה הקביעה של בג"ץ בפסק דין הגיוס, החוזרת פעם נוספת על עמדת היועמ"שית כמחייבת את הממשלה.

החלטת הממשלה בנוגע לייצוג לא הופצה מראש למשרדי הממשלה ולא נתמכה בחות דעת משפטית, כנדרש בתקנון. מדוע? משום שהתקנון מסמיך את ראש הממשלה להורות למזכיר הממשלה להעמיד על סדר יומה של הממשלה הצעה שלא נכללו בה הפרטים הנדרשים "במקרים מיוחדים או בשל דחיפות העניין". אולם מתשובת היועמ"שית לעתירה בעניין הייצוג התברר כי כלל לא הוצגו טעמים כאלה, שמנעו מהממשלה להעביר את החלטתה בהתאם לתקנון, והדבר נעשה במכוון.

מה יעלה בגורל "קבינט ניהול המלחמה"? אילו מגבלות פוליטיות יתפוגגו מעתה? מה שחשוב לדעת.

האם יש מנגנון בחוק המסדיר את ההחלטה על עסקאות להחזרת שבויים וחטופים? מי הגוף המוסמך להחליט על שחרור אסירים מטעמי חוץ וביטחון – ראש הממשלה? הממשלה במליאתה? הקבינט? ואולי קבינט המלחמה שהוקם לאחרונה? כל השאלות והתשובות.

האם הקבינט המדיני-ביטחוני המורחב יכול לקבל את ההחלטה במקום הממשלה? כיצד התנהלו עסקאות דומות בעבר?

מאז תחילת המלחמה השתמשה הממשלה בסמכויות המוקנות לה במצב חירום והתקינה תקנות שעת חירום במעמד של חקיקה ראשית של הכנסת, המותקנות בלא אישור הכנסת. ניתן להתקינן אם מצב החירום מחייב זאת ואין אפשרות לחקיקה רגילה, אך בהעדר הבלמים הרגילים, הן עלולות לסכן את שלטון החוק ולהעלות חשש לפגיעה מופרזת בזכויות האדם ובמיעוטים.

עם הצטרפות בני גנץ לקבינט המלחמה המצומצם וגדי איזנקוט כמשקיף בו הם עשויים להשיב את האמון הציבורי בממשלה, שירד נוכח ראשית המלחמה, ולקדם ניהול יעיל של המערכה, ברוח המלצות דו"ח עמידרור.

אילו סמכויות מוקנות לגופי הביטחון ולגורמים נוספים מתוקף ההכרזות על מצב מיוחד בעורף ועל אירוע חירום אזרחי? מי מוסמך לקבל את ההחלטות בנוגע לשני המצבים ולהאריך את תוקפם? כל השאלות והתשובות.

מי הם חברי הקבינט המדיני-ביטחוני ומה עליהם לעשות לאחר הכרזת מלחמה ובמהלך המערכה? מה מקומם של הכנסת ושל הייעוץ המשפטי לממשלה בקבלת ההחלטה? כל השאלות והתשובות.

ועדת אגרנט הצביעה על ליקויים בתהליך קבלת ההחלטות בדרג המדיני בנושאים ביטחוניים, והדגישה את סמכות הממשלה להכריע בעניינים אלה; ואולם, גם בחלוף חמישה עשורים, עדיין לא הוסדר ולא הושג האיזון הראוי בין סמכות ראש הממשלה לבין שרי הקבינט, כפי שהוכח באירועים ביטחוניים לאורך השנים. יש להבהיר בחקיקה את סמכויות חברי הקבינט, ועד להסדרה החוקית על כלל הגורמים המעורבים לממש את אחריותם ולדרוש הבאת החלטות ביטחוניות בפני הקבינט.

החוק מבקש להבטיח שהחלטה בעלת השלכות דרמטיות תתקבל בפורום רחב, הנהנה מלגיטימציה דמוקרטית ומאפשר שיח מקצועי ונשיאה באחריות. מבצע "מגן וחץ" יצא לדרך בהחלטת רה"מ ושר ביטחון בלבד, תוך עקיפה של הקבינט, וסיפק תזכורת לחשיבות חיזוקו.

מתוך הכנס השנתי לביטחון לאומי ודמוקרטיה 2022

הוויכוח לגבי הצורך באישור הקבינט מדיני ביטחוני לפתיחה במבצע "עלות השחר" חושף שוב: ההסדר המשפטי לגבי יציאה למבצעים צבאיים וסמכויות הגופים האזרחיים לוקים מאוד בחסר. אז מהו המצב הרצוי ואיזה תיקון נדרש לעשות.

החולשה שהפגינה ההנהגה בניהול משבר הקורונה גבתה מחיר בריאותי, חברתי וכלכלי גבוה. בשבועות הקרובים ולקראת הגל הקרוב, על ממשלת ישראל והדרג המקצועי לפתח מדיניות ברורה להתמודדות עם המגפה, ולאמץ מודל כוללני לתחקור והערכת מדיניות ציבורית בימי משבר ובשגרה

אין אבסורד גדול מכך שהממשלה הנוכחית החליטה לגנוז את הפרוטוקולים שלה מתקופת הקורונה ל-30 השנים הבאות. בעת כל כך חריגה וכשאין שום שיקול ביטחוני רלוונטי על הפרק, אסור להסתיר את מערך השיקולים, את החלופות שעמדו ואת רמת ועומק הדיונים שמתקיימים בחודשים אלה

מיום ליום מתגבר הצורך בהקמת ועדת חקירה, שתבחן את מוכנותם והתמודדותם של משרדי הממשלה ומערכת הבריאות והחינוך במהלך משבר הקורונה. השאלה מי יהיה הגוף החוקר משליכה במידה רבה על אופי החקירה, המסקנות ובעיקר האם ההמלצות יעלו אבק או יאומצו

מעט יותר ממחצית מהציבור הישראלי סבור שהסגר השני הוטל רק או בעיקר משיקולים פוליטיים ולא בריאותיים; רוב הציבור ממשיך להביע אמון בפרופ' גמזו; המשך עלייה בחשש הציבור מהמצב הכלכלי

על מקבלי ההחלטות לשדר לאזרחים שההליכה לסגר נעשית משיקולים ענייניים ובריאותיים, ולא כי זה האמצעי היחיד שישראלים מסוגלים לציית לו. ללא תיקון הכשלים ותוך הישענות על אכיפה דרקונית - הליכה לסגר יכולה אולי להביא לשינוי קצר טווח, אך לטווח הארוך היא עשויה להעמיק עוד יותר את משבר האמון

כ-60% מהישראלים נותנים אמון בפרויקטור הקורונה החדש, פרופ' רוני רמזו, לעומת 35% בלבד הסומכים על ראש הממשלה בנימין נתניהו. בתוך כך, כמחצית מהישראלים מעריכים כי רוב הציבור או כולו יצייתו להנחיה להישאר בבתים במידה ויוכרז סגר מלא, אך שליש צופים כי רק מחצית מהאוכלוסייה תנהג כך

עם העלייה בתחלואה, האמון הציבורי בגורמים המובילים את ההתמודדות במשבר הקורונה, בהם רה"מ ושר הבריאות, צונח. בפילוח לפי מחנה פוליטי- 58% מבוחרי הליכוד מאוכזבים מתפקוד הממשלה. וגם- 40% מהישראלים מעריכים ששר הביטחון לשעבר, נפתלי בנט, הוא האיש המתאים כיום להוביל את המאבק

בזמן שמדינת ישראל מתמודדת עם אחד האתגרים הקשים מיום הקמתה, ראש הממשלה מקבל החלטות חסרות תקדים לבדו, מבלי לכנס את שרי הקבינט או ועדת חירום פרלמנטרית, בניגוד להסדר החוקתי בישראל

זו אחת הסוגיות החשובות ביותר במדינת ישראל, המעורבת באופן תדיר בעימותים צבאיים, ועדיין - גבולות הסמכות של הקבינט המדיני-ביטחוני אינם ברורים, ותהליכי קבלת החלטות הרות גורל אינם מעוגנים כראוי בחוק. נדרשת הסדרה ועיגון בחקיקה של סמכויות הממשלה והקבינט, ויפה שעה אחת קודם

שחרור האסירים הסורים הוא סוגיה נוספת בה הושאר הקבינט המדיני-ביטחוני מאחור ולא היה צד בתהליך קבלת ההחלטות, בזמן שראש הממשלה לקח לידיו את הסמכות. הדרת הקבינט עלולה להוות תקדים מסוכן, שמצריך עיגון סמכויות הקבינט בחוק והגבלת כוחו של ראש הממשלה בנושאי חוץ וביטחון

נתונים עדכניים של נציבות שירות המדינה מראים, שעל אף ההתקדמות שהושגה בקידום ייצוג הולם לערבים במגזר הציבורי - נמשך תת-ייצוגם החמור במוקדי קבלת החלטות. נדרשת פעולה אקטיבית של הממשלה, כדי שבשנת השמונים למדינה, המציאות כבר תהיה אחרת.

שילוב מיעוטים בדרגים השונים של הפקידות הציבורית הוא תנאי חיוני לביסוס הלגיטימיות של השלטון ולקידום מדיניות ציבורית שוויונית הרגישה לצורכיה של חברה מגוונת. המאמר סוקר מודלים לשילוב מיעוטים במוקדי קבלת החלטות במדינות שונות ומתווה קווים למודל רצוי להגברת השילוב של מיעוט לאומי במוקדי קבלת החלטות.

בימים האחרונים מתרבים הפרסומים על כוונתם של ראש הממשלה ושר הביטחון להוביל בקרוב מהלך מנע צבאי באיראן במטרה לבלום את תכנית הגרעין שלה. במקרה או שלא במקרה, אישרה עתה הממשלה הצעה הכוללת שינויים בתקנון עבודתה. קרמניצר צור סבורים כי כמה מהתיקונים אינם ראויים.

השנה האחרונה הייתה מלאת התרחשויות ואירועים שחשפו פגמים בדמוקרטיה שלנו. פגמים אלו חוזרים ונשנים מדי שנה בשנה בגלל היעדר חוקה וכללי משחק מובנים. לקראת השנה החדשה אריק כרמון מאחל לכולנו שנעבור למציאות חדשה, המושתתת על נורמות ברורות של "ייעשה" ו"בל ייעשה".

מי מוסמך בישראל להחליט על יציאה למלחמה? מהו בדיוק תפקיד הקבינט מול הממשלה? ומה תפקידם המדויק של ראש הממשלה ושל שר הביטחון בהקשר זה?

כולם מדברים על חוק ההמלצות אבל השבוע הצביעו על חוק משמעותי נוסף, העברת הסמכות לפתיחה במלחמה או פעילות צבאית משמעותית לקבינט. יוזמה מבורכת אך הביצוע חייב להשתפר באמצעות מתן יותר כלים לחברי הקבינט, ובמקביל לוותר על הרעיון לצמצם את מספר מקבלי ההחלטות, ללא דיון ציבורי רחב.

מי יכול להחליט על פתיחת מלחמה בישראל? זוהי רק אחת מכמה שאלות מהותיות הנוגעות לקבלת החלטות ביטחוניות בישראל, שהתשובה לה שנויה במחלוקת. הממשלה תפעל בחודשים הקרובים לקדם תיקון ל"חוק יסוד: הממשלה", שיסדיר את מעמד הקבינט כגוף המוסמך לקבל את ההחלטה על פתיחה במלחמה. השאלה היא האם תיקון זה הינו ראוי?

אחת הבעיות המרכזיות שזוהו על ידי ועדת אגרנט בניהול מלחמת יום כיפור הייתה עצמאות יתר של ראש הממשלה ושר הביטחון בקבלת ההחלטות בנושאי ביטחון, בלא שיתוף הממשלה ובלא ביקורת על החלטותיהם.