זכויות אדם

בזמנים של משבר וחירום גוברת הנטייה להגביל קולות שמציפים מחלוקת, אך אלה בדיוק הרגעים שבהם מתחדדת חשיבות חופש הביטוי, ושל חופש המחאה שהוא רכיב מרכזי בתוכו. המשטרה מחויבת להגן עליו, ואל לה לפעול כמי שמגנה פוליטית על הממשלה.

שוטרי משטרת ישראל חצו השבוע קווים אדומים כאשר עצרו מפגינות, לכאורה ללא עילה, אזקו אותן וערכו עליהן חיפוש בעירום. מצב חירום אינו מצדיק פגיעה בזכויות האדם והאזרח, ולא רק האזרחים – גם המשטרה עלולה לשלם על כך מחיר.

הצעת החוק מבקשת להטיל מס בגובה 80% על תרומות מישות מדינית זרה ולאסור על בתי המשפט לדון בבקשות מגוף שרוב תרומותיו מגיעות ממקורות אלה. מה מטרת החוק, מי הארגונים שייפגעו, ולמה ממשלות וארגונים בעולם מעניקים תמיכה לגופים ישראליים? כל מה שצריך לדעת.

הצעת החוק של ח"כ אריאל קלנר מבקשת להטיל מס בגובה 80% על כל תרומה לעמותות מ"ישות מדינית זרה" ולחסום את גישתן של עמותות כאלה לערכאות שיפוטיות. התוצאה: פגיעה קשה בחברה האזרחית, למעט ארגונים שימצאו חן בעיני שר האוצר.

אחרי תשעה חודשי לחימה ועל רקע מעצר החיילים החשודים בהתעללות במחבל נוח'בה בשדה תימן, דחוף להזכיר שמה שמבדיל בינינו לבין החמאס הוא החובה לציית לחוק ולהתייחס גם למחבלים עצורים בהתאם לדין. חובה גם לזכור שצה"ל הוא צבא מקצועי, שבו אסור שאיש הישר בעיניו יעשה, ושגם ברגעים הקשים ביותר ומול השטן עצמו יש לשמור על ערכי הצבא.

זה קרה כבר בהונגריה ובפולין אף שלמראית עין מתנהלים שם חיים רגילים: זכויות האזרח נשחקו בהדרגה, בדיוק כפי שמומחים מתארים נסיגה דמוקרטית מסוכנת. כשהקשב של כולנו במלחמה, הדמוקרטיה הישראלית ממשיכה להישחק וכך גם הזכויות של כולנו.

נתונים שהתקבלו במענה לבקשת חופש מידע מעלים כי בשמונת החודשים הראשונים של 2023, בתקופת ההפגנות נגד הממשלה, נרשם מספר כמעט זהה של תלונות שהוגשו למח"ש בגין עבירות אלימות של שוטרים (1,299 תלונות) למספר התלונות מסוג זה בכל 2022 (1,304 תלונות). העלייה במספר התלונות מעלה סימני שאלה על רקע המתאם למועד כניסתם לתפקיד של הממשלה ובפרט של השר לביטחון לאומי.

הפגיעה עלולה להתרחש בהיעדר בקרות סטטוטוריות חזקות ומנגנוני פיקוח אפקטיביים עצמאיים שיבטיחו הפעלה מידתית של הכוח השלטוני. התזכיר גם מעורר חשש מעצירת העברת מידע אישי על אודות אזרחי האיחוד האירופי לחברות הממוקמות בישראל.

ביטול חוקים במסגרת בג"ץ נעשה בהתאם לחוקי היסוד, והוא ממש לא חריג בעולם הדמוקרטי. מאז הקמתו בשנות החמישים ועד היום בג"ץ ביטל רק 24 חוקים – ובהם חוק יסוד אחד - בעיקר משיקולים של פגיעה קשה בכבוד האדם וחירותו, בחופש העיסוק ובשוויון.

איזו התנהלות מוסרית נתבעת מאיתנו במלחמה? מה אומר המוסר היהודי על ההבדל שבין אוכלוסייה אזרחית למחבלים שיוצאים ממנה? עד כמה יש לסכן את החיילים למען השבת החטופים? ומה על שלומם הנפשי והמוסרי של חיילינו לאחר הקרבות? עו"ד שלומית רביצקי טור-פז משוחחת עם הרב בני לאו על השאלות הקשות הנוגעות למוסר המלחמה היהודי.

אחד האתגרים הגדולים שלנו כעת הוא לתת קול לנפגעות האלימות המינית במתקפת חמאס ב-7.10 ולדרוש מהארגונים הבינלאומיים להפר את שתיקתם המקוממת. לאלימות הלא נתפסת אין תירוץ, והחובה המוסרית שלנו היא כלפי הקורבנות, שזכותן על גופן עליונה, וכלפי בני משפחותיהן.

מתן הסמכות לנקוט צעד קיצוני כזה לשרי הפנים או המשפטים, כהחלטה מנהלית, סותר את הפסיקה בנושא. תכלית וחומרת הענישה שבתזכיר החוק מצויות ממילא בדין הקיים, ואינן מצדיקות צעד כה מרחיק לכת גם בתקופה של הכרזה על "מצב מיוחד בעורף" - שלא נועדה להעניק סמכויות כאלה.

הדין הבינלאומי מתייחס באופן נוקב וממוקד לעבירות אלימות מגדרית במלחמה ובמקביל עומד על החובה החוקית והמוסרית לשילוב שוויוני של נשים במוקדי קבלת ההחלטות הנוגעות לה. למרות זאת, הגופים הבינלאומיים עודם נמנעים מהצהרות ומצעדים מעשיים לנוכח הפשעים המגדריים שביצעו מחבלי חמאס בנשים ישראליות ב-7.10.

איך מגדיר המשפט הבינלאומי את הפשעים אותם ביצעו מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר? עד כמה הפרו את האיסורים על פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות ואף רצח עם? 

יצירת מאגר מידע כה רגיש בידי המשטרה מעלה חשש לדליפה ואף לשימוש לרעה על ידי בעלי הגישה אליו. הצבת מערך המצלמות החכמות במרחב הציבורי, כפי שמציע תזכיר החוק, גם ימנע מאנשים להתנהג באופן חופשי ולממש את זכויותיהם הפוליטיות. האם אנחנו, כחברה דמוקרטית, רוצים שהטכנולוגיה הזו תימצא בידי המשטרה?

מערכות בינה מלאכותית לזיהוי פנים מסוגלות לנתח מצבי רוח, נטייה מינית, מוצא אתני ואף נוטות לטעות בבואן להבחין בין אנשים בעלי גוון עור פנים כהה. הפעלתן בסמכות רחבה ובלעדית של המשטרה, כפי שמוצע בתזכיר, תגרור שגיאות חמורות באכיפה ותשוב לציבור כבומרנג.

אין מקום להקמה של גוף שיטורי־ביטחוני חדש במדינת ישראל. הקמה של גוף חדש כזה, לא רק שלא תקדם את התכליות לשמן החליטה הממשלה על הקמת המשמר הלאומי, אלא אף צפויה לסכל את הגשמתן של תכליות אלה ולגרום לקשיים נוספים. תחת ההקמה של גוף שיטורי־ביטחוני חדש, יש לחזק את משטרת ישראל במשאבים וביכולות, ולחולל שיפור ניכר באופן ההתמודדות של משטרת ישראל עם אכיפת חוק כלפי אוכלוסיות מוחלשות ומיעוטים, בדגש על החברה הערבית, לצד שמירה על עצמאותה, וחיזוק מנגנוני הבקרה והפיקוח על פעולתה.

משטרת ישראל רוכשת מערכות טכנולוגיות מבלי שמתקיימים דיון ציבורי ומקצועי מספק לגביהן והדברים מתגלים רק בדיעבד. המצב מחייב חשיבה מחודשת על התהליך שנדרש באימוץ טכנולוגיות, שיש בהן חשיבות אבל גם סיכון להפוך לפוגעניות, בשירות המשטרה.

אין הצדקה מיוחדת, למעט הכוח הפוליטי של החרדים בקואליציה, להפוך את הקבוצה החרדית לקבוצה הדתית היחידה המוגנת מפני הסתה, בפרט מבלי שמוסיפים קטגוריות כנטייה מינית ומגדר ומגנים על להט"בים ונשים הסובלים תדיר ממתקפות נגדם.

התיקון לחוק העונשין מבקש להרחיב את הגדרת ההסתה נגד גזענות כך שתכלול גם חרדים, בעבירה שעונשה חמש שנות מאסר. הוא מוצע כלאחר יד וללא חשיבה על היסודות העובדתיים והנפשיים של העבירה, באופן שיפגע בחופש הביטוי ומבלי להתייחס לקבוצות נוספות כגון להט"בים, נשים ורפורמים.

המאבק הגאה בישראל טרם הגיע למנוחה ולנחלה, כשסוגיות כזכויות הקהילה הטרנסית, מחיקה של אפליה הקיימת בספר החוקים ומענה ראוי מצד מערכת החינוך עדיין כרוכות במאבקים. עצם היכולת להיאבק עליהן בהפגנות, מצעדים והתבטאויות פומביות הוא מנת חלקה של הדמוקרטיה הליברלית ושל הקהילה כולה.

קביעת איסורים רחבים בתחומי הביטוי, מעבר למותר בדין הכללי וללא מגבלות בקרה ואיזון, אינה מוצדקת והיא בעייתית דווקא לגבי המוסדות להשכלה גבוהה, שבהם מקום מרכזי לחופש הביטוי ולחירות המחשבה.

הצעת החוק תסמן ארגונים מתחומים רבים כ"סוכנים" זרים, ובפרט תחליש את ארגוני זכויות האדם תוך הבחנה לא רלוונטית בין תרומות מחו"ל שהן פרטיות ובין תרומות של מדינות או האיחוד האירופי והאו"ם. תקדימי פולין והונגריה הראו כיצד פגיעה כלכלית ותדמיתית בארגונים מצד המדינה הצרה את צעדיהם ופגעה קשות בזכויות האדם.

ההסמכה הנדרשת לשימוש במערכת לניבוי פשיעה צריכה להיות ברורה ומפורשת. בצדה נדרשת שקיפות כלפי הציבור, המחוקקים ושומרי הסף בפרט ביחס להטיות השונות שבה.

התיקון מרחיב מאוד את עבירת ההזדהות עם ארגון טרור: הוא משמיט את היסוד הנפשי של הזדהות עם ארגון הטרור והופך כל מעשה של הנפת דגל של "ארגון טרור" או תמונות של מורשעים ברצח בנסיבות טרור לעבירה מנהלית. בעוד שכיום כל עבירת ביטוי עוברת אישור חקירה והגשת כתב אישום על ידי הפרקליטות והיועמ"ש, התיקון יאפשר התעמרות שרירותית באזרחים על ידי המשטרה.

הטלת חובות דיווח מידע פיננסי, ללא חשד להעלמות מס, נועדה אמנם לצמצם את העלמות המס אך מעלה חשש לפגיעה חמורה בפרטיות האזרחים. הסמכת רשות המסים לדרוש מידע פיננסי על קבוצות אזרחים בעלי סממנים דומים מעוררת גם סכנת אפליה ופגיעה בשוויון. זאת עקב הפניית חשדות כלפי אזרחים רק מתוקף השתייכותם לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, וללא חשד ספציפי לעבירה על חוקי המס.

חקיקת תיקון קצר, וחלקי, לחוק הגנת הפרטיות, שיעגן את "ארבע הזכויות" ביחס לכלל המידע האישי המצוי במאגרי מידע בישראל, היא דרך המלך שתמנע את שלילת מעמד הנאותות מישראל מחד גיסא, ומאידך תבטיח שלא ייצא מהכנסת מסר בעייתי שלפיו אזרחי ישראל שווים פחות מאזרחי האיחוד האירופי.

הצעת החלטת הממשלה אינה מבהירה מה הצורך במשמר, כיצד יובטח שלא יופנה באופן בלתי ענייני כלפי מיעוטים ומה חלוקת העבודה בינו לבין המשטרה. משמעותה עלולה להיות גם הגברת המיליטריזציה של אכיפת החוק, שעשויה לגרום לפגיעה בלתי מידתית בזכויות אדם.

בעוד שהציבור האשכנזי מאמין שמדינת ישראל היא עוד תחנה בגלות ושעליה להיזהר מלהעלות את חמת הגויים, בוחרי ש"ס רואים בשיבת עם ישראל לארצו ובהקמת המדינה קץ הגלות. לדידם, על עם ישראל לעמוד גאה בארצו ולתבוע את שמגיע לו.

על רקע הניסיונות לערער על הזכות להפגין, מסמך זה מציג בקצרה מושכלות יסוד הנוגעות לזכות זו מזווית תיאורטית והשוואתית. המאמר סוקר דוגמאות הממחישות את מרכזיותה של הזכות בישראל על רקע המורשת היהודית וההיסטוריה הישראלית ובוחן סוגיות קונקרטיות העומדות על סדר היום בראי הפסיקה.

ההגבלות הקיימות בפולין מעלות חשש כי הממשלה תעקוב אחר נשים שיעברו הפלה, ועלול לפגוע גם בפליטות מאוקראינה שביקשו למצוא מקלט. יש לקוות כי הרוחות הרעות של פופוליזם ושמרנות המתקרבות גם לישראל ייעצרו.

תזכיר חוק לתיקון פקודת המשטרה [נוסח חדש] (מערכות צילום מיוחדות), התשפ"ב-2022, העוסק בין השאר בנושא הרגיש של שימוש במערכות ביומטריות לזיהוי פנים על ידי משטרת ישראל, הוא פוגעני ובלתי מידתי, ומשקף היעדר עבודת הכנה מספקת. חוקרי המכון קוראים לחברי ועדת השרים לחקיקה שלא לאשר את החלק בהצעת החוק העוסק בזיהוי פנים אנושיות, אלא להתמקד בזיהוי לוחיות רישוי בלבד

מחקר חדש בוחן לראשונה את שיעורי ההשתלבות של אנשים עם מוגבלות בענפי ההיי-טק בישראל, את הפערים בינם לבין האוכלוסייה הכללית ואת הסיבות המשוערות, במטרה לאמוד את פוטנציאל השתלבותם ואת החסמים המקשים על מימושו

חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה סבורים שיש מקום לתקן את נוסח חוק היסוד המוצע בתזכיר משום שהוא צר מדי בהיקף פריסתו בשלושה מובנים עיקריים: ראשית, תחולתו בזמן רק על חקיקה שתחוקק בעתיד; שנית, תחולתו על התחום הפלילי בלבד; ושלישית, יש בו גישה "רזה" להיקף חלק מהזכויות. נוסף על כך, ההגנה החוקתית שמוצע להעניק לזכויות המפורטות היא הגנה חלשה יחסית להגנה החוקתית המוענקת לזכויות אחרות בדין הישראלי

על רקע הפרסום בכלכליסט, יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר, עמיתה בכירה במכון, מציינים כי אם אכן הפרסומים נכונים הפרשה מעידה על איבוד האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון שחובה שיתקיימו בכל מדינה דמוקרטית

לצד זאת, יש לתקן את ההסדר כדי לרכך את הפגיעה בזכויות אדם ולהבטיח את הזכות להליך הוגן.

במקום לעסוק בחקיקה, צריך לשנות פרדיגמה: מי שמנסה לתת למשטרה טכנולוגיות המשמשות ללוחמה בטרור, למעשה מבקש לתת לה אפשרות להשתמש בפצצות מצרר ולא באלות. בשיטור פנים לא מחפשים חיפוש לרוחב

הסערה הגדולה שהתעוררה בעקבות פרשת השימוש של המשטרה ברוגלה של NSO מסתירה מאחוריה את העובדה שברור איך ניתן היה להימנע מהמקרה הזה: בעזרת חקיקה מקיפה שתעסוק בעולם הסייבר והמעקבים הדיגיטליים, לצד כלי פיקוח קשיחים – בדיוק כמו אלו שקיימים בגרמניה ובבריטניה

האם החוק מאפשר שימוש בתוכנות ריגול נגד כל אזרח, ומי מפקח על כך? האם יש דרך לדעת שעוקבים אחרינו? כל התשובות לשאלות שמאחורי פרשת הריגול של משטרת ישראל

בתגובת המשטרה לפרשת NSO נכתב שהכל נעשה באישור היועץ המשפטי לממשלה. למעשה, על סמך הפרסומים, אגף ייעוץ וחקיקה של היועמ"ש מאשר טכנולוגיות מעקב שאין הסמכה מפורשת להשתמש בהן, ללא שקיפות וללא ביקורת ציבורית. מעקב אחר אזרחי ישראל ללא הסמכה או צווי בית משפט צריך להיות יום הכיפורים של המשטרה

החוק מאפשר כיום ליישובים קהילתיים לקיים ועדות קבלה. כאשר אדם לא מתקבל ליישוב משום תרבותו או היותו שייך לאוכלוסייה מסוימת, כבודו נפגע בצורה קשה העולה כדי השפלה ממש, שאין להשלים עמה, לא במדינה דמוקרטית ולא במדינה יהודית. כאילו זה לא היה גרוע מספיק, החוק המוצע מבקש להרחיב ולהוסיף יישובים רבים נוספים

חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מתנגדים בחריפות להצעת התיקון להרחבת חוק ועדות הקבלה, שמרחיבה את הפגיעה הקשה של החוק בשוויון כלפי מיעוטים ואוכלוסיות מוחלשות, בזכות לפרטיות ובכבוד האדם: "הדרת אוכלוסיות מיישובים קהילתיים זהו לא המסר ש'ממשלת אחדות' אמורה לשלוח"

תקנות שעת החירום שהממשלה התקינה, לפני שחזרה בה, להחזרת איכוני השב"כ כדי להתמודד עם זן האומיקרון, חושפות שוב את התקלה המשטרית החמורה, הטמונה בהכרזה הביטחונית המתמדת על מצב חירום, אשר נמצאת בתוקף מאז קום המדינה

איכוני שב"כ אמנם נבלמו, אך מדינת המעקב ממשיכה להזדחל לתוך חיינו - ולא רק סביב מגפת הקורונה. בהעדר 

לאחר שראש הממשלה בנט ושר הבריאות הורביץ החליטו להפסיק עד להודעה חדשה את האיכונים אחר הנדבקים בזן החדש אומיקרון, חשוב מתמיד לדבר על החלופות. אילו אפשרויות טכנולוגיות עומדות בפנינו ובאילו אמצעים נוקטים בעולם?

חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה מברכים על המהלך לעגן את הזכות לשוויון בהצעת חוק יסוד השוויון, ומציינים את הצורך הדחוף בעיגונה גם על רקע חוק יסוד הלאום. לצד זאת, ממליצים החוקרים על שורת תיקונים

בעקבות פרסום תזכיר החוק המסדיר את מערכת המעקב "עין הנץ", חשוב להבין כי מדובר בניסיון להעביר מתחת לרדאר חקיקה העוסקת בזיהוי פנים לצרכי שיטור, במסווה של טיפול במעקב אחר לוחות רישוי של כלי רכב. לפיכך, יש להסיר מן התזכיר את ההתייחסות למערכות זיהוי פנים ולהתמקד במערכות זיהוי לוחיות רישוי וחפצים דוממים אחרים

על אף ההכרה בכך שהמדינה אינה נמצאת במצב חירום קיצוני המצדיק הכרזה קבועה זו, ההכרזה על מצב חירום מוארכת על ידי הכנסת מדי שנה. הגיעה העת להביא לסיומה, על ידי הצבת מועדים מחייבים לסיום הליכי החקיקה הדרושים

פסק הדין בעניין איכוני השב"כ אינו נוגע רק לזכות לפרטיות, אלא מראה כיצד פרשת האיכונים היא מיקרו-קוסמוס לתהליכי קבלת ההחלטות בממשלה בתקופת הקורונה

ישראל היא הדמוקרטיה היחידה שמונעת מאזרחיה לשוב אליה. התנערותה מאחריות על חייהם ובריאותם של אזרחיה בחו״ל מצביעה על שבריריות מעמדן של זכויות ותפיסות היסוד שמרכיבות את האמנה החברתית הישראלית. שיקומן יהיה לפתחנו ביום שאחרי הקורונה

מאמצים לעידוד התחסנות הם ראויים וחשובים, על כך אין כל מחלוקת. השאלה היא מה יוביל אותנו לשם ומה, לעומת זאת, יפגע באופן לא מידתי בזכות של כל אחד מאתנו שהמידע הרפואי לגבי עצמו יישאר שלו ובשליטתו

פעולות הממשלה להגבלת כניסת ויציאת אזרחים ותושבי קבע ישראלים חורגות מגבולות המידתיות, וננקטו על רקע חוסר היכולת של המדינה לאכוף מגבלות בידוד לחוזרים לישראל באפקטיביות. גם בהשוואה בינלאומית, לא נמצאו הגבלות כה גורפות על הזכות של אזרחים להיכנס למדינה

אמנם האזיק האלקטרוני הוא חלופה עדיפה לחיוב אדם בבידוד מחוץ לביתו במלונית, אך חשוב לקבוע במפורש את התכלית שלשמה נועד השימוש באזיקים, להגדיר ולהגביל את הגישה למידע, וכל זאת תוך אבטחת המידע האישי הרגיש

עידוד התחסנות באמצעים התנהגותיים ובאמצעות שכנוע הוא בעל תכלית ראויה, אולם ישנם אמצעים שעשויים להיות אסורים ופוגעניים. לפיכך, על המדינה למצות ככל האפשר אמצעי הסברה ושכנוע שאין בהם פגיעה בזכויות כלל ולהיזהר בהפעלת אמצעים, בעיקרם מתן תמריצים, כך שהפגיעה בזכויות תהיה מינימלית

העברת פרטי מתחסנים לרשויות המקומיות ולמשרד החינוך תפגע קשות בליבת הזכות לפרטיות. מניסיון העבר, הגופים הללו אינם מצטיינים באבטחת מאגרי המידע המצויים כבר עתה ברשותם

זהו מדרון חלקלק שיסייע לקונצרן של פייסבוק לאסוף עוד ועוד מידע על כולנו, שיעובד וישמש להתאמת תכנים שיווקיים וגרוע מכך- לשלול כל עצמאות מחשבתית פוליטית אינדיבידואלית. הפתרון הוא התערבות ממשלתית ועדכון חוק הגנת הפרטיות המיושן יחד עם מחאה צרכנית רחבה

ההיענות לחיסונים כמובן משמחת, אלא שאיש לא ביקש את הסכמתנו להשתתף במחקר שעושה פייזר, ובכך יש הפרה של שרשרת האחריות כלפינו, הציבור. מקבלי ההחלטות בממשלה, במשרד הבריאות ובקופות החולים ממשיכים לחשוב שהבריאות והדאטה שלנו הוא רכושם שלהם. הדבר הזה חייב להשתנות

הצעת החוק להכללת הזכות לשוויון בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו, שעברה בשבוע שעבר בקריאה טרומית, היא תיקון מתבקש ואלמנטרי שחייב להכלל ואף נכלל בכל חוקה של מדינה דמוקרטית, חוץ מאשר במדינת ישראל. בכוחו של חוק השוויון לחולל שינוי ולחזק את תביעתם של נשים, להט"בים, בעלי מוגבלויות, מיעוטים, ואוכלוסיות אחרות, לשוויון בפני החוק

המאמצים להגביל את התפשטות הנגיף הובילו למגבלות חסרות תקדים, שהובילו לשיח ציבורי חשוב ומבורך בשאלות הנוגעות לזכויות אדם, אולם משבר הקורונה הוביל להתפתחויות מדאיגות שצריכות להדליק נורות אזהרה לכולנו

הקצנת השיח הציבורי והלימודים מרחוק לא מדלגים מעל ראשם של הצעירים: רוב בני הנוער סבורים שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה, וכי החברה הישראלית אינה סובלנית לדעות שונות. בעוד הערך המרכזי לדמוקרטיה בקרב בני הנוער הערבים הוא שוויון וזכויות אזרח, בקרב יהודים יהיו אלה בחירות וחופש ביטוי. סקר מיוחד על מצב הדמוקרטיה בעיני הצעירים

שלושה שבועות לבחירות לנשיאות ארה"ב, הקמפיינים הפוליטיים עוקפים את הרשתות החברתיות באמצעות אפליקציות שיוצרות דאטה מלא מלא על הצרכנים: פעולות, העדפות, מאפיינים וחיזוי התנהגות. האם בבחירות הבאות בישראל יעתיקו את השיטה?

המגבלות שאוסרות יציאה של יותר מקילומטר מהבית, אותן החילה ממשלת ישראל גם על הפגנות, הן חריגות בחומרתן בעולם. מהשוואה בינלאומית עולה כי ישראל היא המדינה היחידה שהגבילה את טווח ההפגנות של אזרחיה ביחס למקום מגוריהם

התיקון לחוק שעבר בוועדת חוקה לקראת קריאה שניה ושלישית אינו ראוי ופוגע באופן מופרז בזכות היסוד הדמוקרטית של החופש למחות. ההחלטה על הגבלת הפגנות בהתאם למצב התחלואה צריכה להיות בידי דרג מקצועי נטול פניות ונטול שיקולים פוליטיים

בעת הנוכחית לא רצוי לצאת להפגנות המוניות. עם זאת, התיקון לחוק על הגבלת ההפגנות אינו ראוי ופוגע באופן מופרז בזכות היסוד הדמוקרטית של החופש למחות

בזמן שהאמון בראש הממשלה מגיע לשפל חדש ועל אף שרק שליש מהציבור מאמינים שהמגבלות שהטילה הממשלה אכן מוצדקות ותואמות למצב - רוב הישראלים סבורים כי יש לאסור קיומן של הפגנות בזמן הסגר

עתירת ראשי הערים מוצדקת. צריך להגמיש את התנאים לתפילה באוויר הפתוח, אולם הגבלת מספר המשתתפים במחאה היא פגיעה קשה בזכות להפגין

נדרשת זהירות מיוחדת בהגבלת הזכות להפגין, בגלל זהותה של המגבילה, הממשלה, הנמצאת בניגוד עניינים מובנה. בתוך כך, באפשרותם של מארגני ההפגנות והציבור המשתתף בהן להיות חלק מהפתרון ולקחת אחריות גם על בריאות הציבור

ההפגנות הן כלי חשוב ומרכזי לביטוי ביקורת על השלטון. ביכולתן להביא לידי ביטוי את הקולות השונים, כדי להשפיע על מקבלי ההחלטות ועל דעת הקהל, אבל הן בשום אופן לא יכולות להיות הנתיב להחלפת הממשלה בדרך לא דמוקרטית

בעיצומו של הוויכוח הציבורי בין הפגנות למתווה התפילות, החשש הוא כי במטרה לקבל לגיטימציה להגבלת זכויות פוליטיות, כגון חופש הביטוי, הממשלה עלולה לפעול בצורה נמרצת מדי ולהגביל זכויות לא פוליטיות, כגון הזכות להתפלל ולהתחתן

תזכיר חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), המבקש להחריג את מתקני המעצר הביטחוניים מסטנדרט מינימלי שנקבע בידי בית המשפט כסטנדרט חוקתי, כולל הוראות שמביאות לפגיעה קשה ומשמעותית בזכויות אדם ושלטון החוק, כמו גם שולל מהציבור כל אפשרות לעקוב אחר הנושא

הקניות באינטרנט הפכו לעניין שבשגרה בתקופת הקורונה. כדי להבטיח שהחברות שומרות על פרטיות הלקוחות, יש להרחיב את סמכויות הרשות להגנת הפרטיות ולאלץ אותן לפעול להגנה על פרטיות הלקוחות

אם פעם המשמעות של הזכות לפרטיות התמצתה בשאלה האם לפרסם בעיתון תמונה כזו או אחרת של איש ציבור, היום כל עסק מנהל עוד עסק צדדי - עסק של דאטה, ואוסף עלינו מידע. פרטיות וטכנולוגיה יכולות ללכת יד ביד, אך יש לתכנן את הטכנולוגיה כך שלא תשרת רק חברות גדולות או ממשלות שמקבלות כוח שלא היה להן בעבר

תזכיר חוק הגנת הפרטיות, כמו גם תיקון מס' 13 לחוק הגנת הפרטיות, הם צעד בכיוון הנכון, אולם חוק הגנת הפרטיות דורש שינוי מן היסוד במהלך מרכזי ואחיד. אי אפשר לספק הגנה ברמה נאותה לזכות היסוד לפרטיות באמצעות תיקוני חקיקה בשיטת טלאי על טלאי, אשר נשענים על חוק מיושן, המותאם למציאות בדרך של פרשנות יצירתית

ללא אפליה בין הפגנה אחת לאחרת, ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות כמוצא אחרון: מוטב שרשויות החוק בישראל יבחנו בהקדם את נהלי הטיפול בהפגנות לאור המסמך החדש בנושא של הוועדה לזכויות אדם של האו"ם

כשבכירי משרד הבריאות ודרג מקבלי ההחלטות התייחסו לשב"כ כאל תרופת הפלא הטכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק, הם טעו. בעיקר בגלל הנתק המוחלט בין כלי השב"כ לחקירה האפידמיולוגית. כל נסיון לפתח חלופות בתקופה שבין הגל הראשון לשני לא נבחנה לעומק. אז מה כן צריך לעשות עכשיו, ואיך שאר מדינות העולם התמודדו עם ענין המעקבים?

הכתובת הייתה על הקיר, אבל בכירי הממשלה העדיפו להמשיך ולהתייחס לאיכוני השב"כ כאל תרופת פלא טכנולוגית שתאפשר את פתיחת המשק. כעת מתגלות התקלות, ועשרות אלפי ישראלים נשלחים לבידוד, ללא סינון או בקרה. בתוך כך, חשוב להבין שמעקב השב"כ אינו מהווה תחליף לחקירות אפידמיולוגיות ומערך בדיקות יעיל ומתפקד - אלא רק חלק ממעטפת רחבה הרבה יותר שצריכה להינתן לאזרחים

איכוני השב"כ התבררו השבוע כלא יעילים ובעלי אחוזי טעות גבוהים. עדיין לא מאוחר לאמץ יישומונים אזרחיים, ועל הדרך לדאוג לפרטיות של כולנו

ישראל היא המדינה הדמוקרטית היחידה שהפעילה את השירות החשאי לצורך מעקב מגעים בכפיה. יש לבחון חלופות למעקבים באמצעות יישומון ייעודי וקמפיין ציבורי שיעודד התקנת היישומון

המאמר מציג בחינה ראשונית של האמצעים בהם נקטה ישראל במסגרת המאבק במגפת הקורונה בראי סעיף 4 לאמנה לזכויות אזרחיות ומדיניות, המסדיר מצבי חירום, וממנה עולה ספק ביחס לנחיצות ומידתיות של חלק מהאמצעים ולגבי אחרים מתעוררת שאלה לגבי עצם ההצדקה לאמצם בלי הכרזה חדשה על מצב חירום ובלי הודעה מיוחדת על כך לאו״ם

המכון הישראלי לדמוקרטיה בחוות דעת על תזכיר חוק הקורונה: המודל חוטא לתכלית התזכיר ומפרק את הכנסת מסמכותה; בתוך כך, יש להאריך את ההכרזה על מצב החירום לזמן קצר בלבד

השתתפות פוליטית של פלסטינים מהשטחים היא מחויבת מהמציאות של כיבוש ארוך טווח, עד שהגדרה עצמית לאומית תושג באמצעות הסכם. עמדה כזו מסרבת להכיר בחוקיותו של סיפוח חד צדדי ומתעקשת על הזכות להגדרה עצמית של כולנו. אולם בינתיים, לא ניתן להחזיק את הפלסטינים כבני ערובה במעמדם כ"תושבים מוגנים" בשטח כבוש

על שרי המשפטים והביטחון להבין את הנזק הביטחוני שנגרם משחיקת יכולות השב"כ כתוצאה משימוש בכליו למעקב אחר אזרחים ואת שחיקת אמון הציבור בהצדקה להפעלתם, ולפעול להפסקתו

הסמכת השב"כ לבצע מעקב רחב היקף כפי שהתרחשה מאז תחילת משבר הקורונה, היא מהפגיעות רחבות ההיקף ביותר בזכויות אדם בהיסטוריה של מדינת ישראל. הן מבחינה מעשית והן מבחינה חוקתית, הנתיב המוצע בתזכיר חוק הסמכת השב"כ אינו הדרך הראויה, המידתית והרצויה בעת הזו

ההחלטה לצמצם את הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאבק בקורונה מעידה על כך שהממשלה עצמה מודה כי אין עוד מקום להסמכה רחבה ומקיפה של השב"כ לבצע את אותן פעולות מעקב. לכן, יש להפסיק לאלתר את השימוש בכלי זה

אל מול המחיר של שימוש בשירותי השב"כ במעקב אחר אזרחים הכרוך בפגיעה נרחבת בזכות לפרטיות קיימות שתי חלופות מרכזיות: איסוף מידע מחברות הסלולר ועיבודו על ידי משרד הבריאות או שימוש וולנטרי באפליקציות לאיתור האזרחים המחוייבים בבידוד. לפניכם מסמך המפרט את החלופות למעקב אחר אזרחים במסגרת המאבק בנגיף הקורונה

הגבלות המרחק ואיסור היציאה מהבית למרחב הציבורי פוגעות באחת מהזכויות הבסיסיות ביותר, חופש התנועה. האם יש צדק בדבר, או שהוא נעשה רק מטעמי הפחדת הציבור על מנת שימשיך להקפיד על ההנחיות?

זו העת לבחון את שיקולי הפרטיות בשלב הבא של ההתמודדות עם נגיף הקורונה, ובכלל זה - להגדיר מחדש את התכליות השונות למעקב המוני, להעריך מחדש את נחיצות השימוש בשב"כ, להחליף את האיסוף בכפיה באיסוף המבוסס על הסכמה ולהפיק לקחים מההסדרים במדינות דמוקרטיות אחרות בנושא מעקב מגעים ושימוש בטכנולוגיות מעקב

בתקופה בה כולנו מתמודדים עם סכנת הקורונה, אין ספק שנדרש להתאים את הליכי החקירה והמעצר למציאות הקיימת, ולאפשר את הגמישות הנדרשת כדי להגן על בריאותם של החוקרים והעצורים כאחד, אולם קיימת חשיבות להבטיח יכולתם של העצורים לקיים קשר, גם אם טלפוני, עם עורכי דינם

אפליקציית "מגן" יכולה לשמש דוגמה לכך שאין הכרח במעקב חודרני ושאפשר לעשות שימוש במידע אישי רגיש תוך מיזעור הפגיעה בפרטיות. היא משקפת את ההבנה שעל מנת להתגבר על משבר הקורונה יש צורך בשיתוף פעולה מלא של הציבור ואת זה אפשר להשיג רק על ידי שקיפות וכיבוד זכות היסוד לפרטיות

הסמכת השב"כ לעשות שימוש במידע ‏טכנולוגי ‏לשם ‏ביצוע ‏בדיקה ומעקב אחר אזרחים שנמצאים בבידוד ביתי הנה אחת הפגיעות הקשות ביותר בפרטיותם של אזרחי ישראל מאז ומעולם. אמנם ישנה חשיבות לשימוש באמצעים הקיימים כדי למנוע את התפרצות המגפה, אולם יש לעשות זאת תוך יישום והטמעת עקרונות ההגנה על הזכות לפרטיות

בעוד הסמכת השב"כ לשימוש באמצעים טכנולוגיים לצורך מעקב אחר אזרחים כחלק מההתמודדות עם נגיף הקורונה עוררה ביקורת רבה, השימוש במעקבים דיגיטליים כאלה בהקשר הביטחוני הוא דבר שבשגרה

בשבוע שעבר ניתן אור ירוק לגופי הביטחון לעשות שימוש באמצעי מעקב טכנולוגיים על מנת להתחקות אחר הצעדים של כולנו. אין ספק- אנחנו ב-2020 ורוצים, ובצדק, למצות את הטכנולוגיה שברשותנו כדי להילחם בקורונה, אבל לא לסיים כמו דיסטופיה ממותחן מדע בדיוני

בזמן שישנתם, ממשלת ישראל בחרה באחד מאמצעי האכיפה הדרקוניים ביותר שבסל היכולות שלה- הפעלת השירותים החשאיים לצורך מעקב רחב היקף אחר אזרחים במסגרת המאבק בקורונה, וזו כבר חציית קו אדום. הציות הציבורי הנדרש בעת הזו לא אמור לנבוע מהשלטת פחד, אלא להיות מושתת על אמון, על תחושת סולידריות וערבות הדדית

ישראל היא המדינה היחידה בעולם שהסמיכה את השירותים החשאיים שלה לבצע מעקב רחב היקף אחרי אזרחים במסגרת המאבק בקורונה. זאת, בעוד ברוב הדמוקרטיות האחרות קיימת חקיקה ייעודית לטיפול עם איסוף מידע בעת מגפה. סקירה השוואתית

תקנות החירום שאושרו אמש באישון לילה ותוך עקיפת הכנסת, מעניקות לשב"כ סמכויות נרחבות לאתר נתוני מיקום של כל אחד ואחת מאיתנו. אלה הן תקנות חריגות שמסכנות את הזכות לפרטיות של כולנו, ויוצרות תקדים מסוכן שעשוי להישאר איתנו הרבה אחרי שהקורונה כבר לא תהיה כאן. כל התשובות לכל השאלות

אין לאפשר למצב החירום להפוך לכלי למעקב המוני אחר האוכלוסייה, ואין לאפשר לשב"כ מעקב המוני אחר כל אזרחי ישראל. חשוב לאסוף מידע פרטי תוך נקיטת אמצעי האבטחה המתאימים, ולהשתמש רק בכלים מידתיים בידי הממשלה

כללי הביטחון בישראל הנוגעים לייצוא ביטחוני דורשים עדכון. עכשיו זאת הצנזורית הצבאית, אבל הסיפור כאן הוא זה של הבכירים לשעבר במערכות הביטחון – בצבא, במשרד הביטחון, בשב"כ, במוסד ובמערך הסייבר - שבשם הניסיון הביטחוני שרכשו, מוכרים טכנולוגיות פוגעניות לאנשים רעים

50% מהציבור סבור שמצבה של ישראל טוב עד טוב מאוד; 58% מהישראלים סבורים שהשלטון בישראל מושחת; 55% חושבים שהדמוקרטיה הישראלית בסכנה חמורה; המתח בין ימין לשמאל מדיני- פוליטי הוא השסע החברתי החמור ביותר; אחריו המתח בין יהודים וערבים

מה שברור הוא שהנתונים הללו מזמינים בדיקה מדוקדקת של מנגנון בדיקת התלונות נגד שוטרים. במיוחד על רקע הביקורת הציבורית בחודשים האחרונים על התנהלות המשטרה ומח"ש, לא ניתן להתעלם מהנתונים הללו. התעלמות מהנתונים – בניגוד למח"ש, המשטרה אף אינה טורחת לפרסם את מספר התלונות המוגשות לה – לא תעלימם

תהליך הדיגיטציה שעובר השלטון המקומי יכול לייצר מרחב מרובה גוונים מבחינת משטר הרגולציה שלו, בעיקר מבחינת השמירה על זכויות הפרט. בהיעדר מדיניות ברורה בנוגע להקשרים טכנולוגיים שונים, בראשם מעקב המונים ברשות הרבים, הרשויות למעשה חופשיות לייצר עבור עצמן מדיניות באופן עצמאי

האם יש חיה כזאת, חיפוש בטלפון הנייד ב"הסכמת" החשוד? גם כשחשוד נותן את הסכמתו לכך (וספק אם זו נובעת מרצונו החופשי), הוא לא מודע לכמות המידע האישי והרגיש שרשויות החוק יכולות לדלות מהמכשיר

עיקר הוויכוח בישראל על בית המשפט העליון קשור לפסיקותיו בהגנה על זכויות אזרחיות ופוליטיות. אולם הדיון הציבורי ביחס לפסיקות בית המשפט בהגנה על זכויות חברתיות מצומצם הרבה יותר.
בעוד שבקרב משפטנים נערך מזה שנים דיון ער בנושא זה, ואף הובעה ביקורת על בית המשפט העליון על כך שהוא לא מצליח למלא את תפקידו כמגן זכויות הפרט ושבפועל הוא משרת בפסיקה המגינה על זכות הקניין אינטרסים של בעלי הכוח הכלכלי בישראל, הציבור הרחב פחות עוסק בכך.

הגבלת כוחו של הרוב לקבל הכרעות פוליטיות דורסניות ופופוליסטיות שיפגעו במיעוטים החיים במדינה, באמצעות מנגנונים של איזונים ובלמים, כמו גם פיזור הכוח בין נבחרי ציבור לבין משרתי ציבור לא נבחרים - חיוניים להגנה על הרעיון העומד בבסיסה של הדמוקרטיה - שלטון העם

לקראת הדיון הצפוי בנושא, חוקרי המכון הישראלי לדמוקרטיה קוראים ליו"ר ועדת הבחירות המרכזית שלא להתיר הצבת מצלמות במתחמי הקלפיות ברחבי הארץ. פעולה כזו תפגע בזכות לבחור ולהיבחר, בזכות לפרטיות ובעיקרון חשאיות הבחירות, ועל כן מנוגדת לכמה מעקרונות היסוד של הדמוקרטיה הישראלית

אולי קשה לנו היום לעשות את הקשר בין תמונת הסלפי האקראית שאנו מצלמים במכשירים הניידים שלנו, לסיסמה לחשבון הבנק העתידית שלנו, אך לא רחוק היום בו זו אכן תהיה הדרך לבצע פעולות כאלה. לכן, עלינו לחשוב פעמיים לפני שאנחנו משתפים מידע אישי עם אפליקציות מזדמנות

השימוש בטכנולוגיות מעקב וזיהוי פנים כבר נעשה בשטחים, וכרגע אין מניעה שייעשה גם ברחובות ירושלים ותל אביב. לכן, יש לסגור את הפרצות בחוק הגנת הפרטיות כך שיתאים למאה ה-21 ויוכל להגן על פרטיותנו אל מול טכנולוגיות מתקדמות

במעצר המנהלי כרוכות בעיות לא פשוטות. ביניהן ניתן למנות, למשל, את המתח עם עיקרון ההליך המשפטי ההוגן; הקושי ביישום מבחן הסתברותי ובהסקת הסכנה העתידית ממעשי העבר, תוך שימוש בחזקת "המסוכנות הנמשכת"; תלותו המשתנה של רף המעצר בנסיבות הזמן והמקום וסכנת "המדרון החלקלק" הנגזרת ממנה; האם משמעות הדבר שכלי זה אסור לשימוש בכל מקרה? האם תחת אסדרה ראויה מדובר באיזון מדתי בין הצלת חיים לפגיעה בחירויות הפרט? ואיך כל זה קשור להכרזה המתמשכת על מצב חירום במדינה?

לא אחת היכולות הטכנולוגיות המתקדמות שישראל מייצאת למדינות אחרות נמצאות בתחום האפור של המוסר, ולעיתים השפעתן לא יורדת מזו של כלי נשק. כאשר לא מעט יוצאי מערכת הביטחון הישראלית הם אלה העומדים בראש החברות הללו, יש לתת על כך את הדעת

מהן ההשלכות של היוזמה החדשה של פייסבוק להשקת מטבע דיגיטלי? לצד השאלות על ערעור עולם הבנקאות והפגיעה הקשה בפרטיות ובתחרות, יש לתהות גם כיצד ישפיע מהלך כזה על המוסדות הדמוקרטיים המוכרים לנו כיום, ואיך יכולות המדינות להיערך לכך?

אילולא בג"ץ, לא היו לנו טייסות בחיל האוויר או בתי ספר ממוגנים בשדרות, ולא היה מי שידאג להשוואת השכר בין המינים, זכויות הקהילה הלהט"בית או יגביל את שכר הבכירים. הנה כמה דוגמאות למה חייבים לשמור על בג"ץ

בימים אלה שגרעין הליבה של הדמוקרטיה הישראלית ושלטון החוק עומדים בסכנה של ממש, נעים להיזכר בזמנים בהם עסקה הכנסת בקידום ערכים אלה ובזכויות האדם, ולא בניסיונות לחבל בהם

דו"ח המבקר הוא כתב אישום כנגד מערכת החקיקה במדינת ישראל. בכל מושב של הכנסת מוגשות מאות הצעות חוק לא חשובות ולא בשלות, אך אין מהלכי חקיקה להסדרת סוגיות טכנולוגיות קריטיות, שישמרו על פרטיותנו ועל המידע האישי שלנו

האם ככל שאנחנו מתקדמים עם הטכנולוגיה, הפרטיות שלנו הולכת ונעלמת? בשאיפה לייעל את השירות לציבור בגביית מסים, מעתה פרטינו האישיים יהיו חשופים לגורמים שלא קיבלו את הסכמתנו לכך, ואנו מסתכנים באיבוד שליטתנו על המידע האישי שלנו

בדיקות הדנ"א הביתיות אמנם יכולות לספק לנו מידע רב אודות הקוד הגנטי שלנו – ובתוך כך על מוצאנו, עתידנו הרפואי והנפשי ומנת המשכל המקסימלית שלנו, אך המידע הזה עלול להיות כלי בידי גורמים חיצוניים ולשימושם. ישראל עוד לא מוכנה לזה, וחייבת לגבש מתווה ברור בחוק להבטחת הזכות לפרטיות ואבטחת המידע

בין אם במטרה לשמור על טוהר הבחירות או לפגוע באחוזי ההצבעה של כ-20% מאזרחי המדינה - הצבת המצלמות בקלפיות במגזר הערבי ביום הבחירות היא מעשה גזעני, חמור ואף פלילי

החלטת שר הרווחה להקל בתנאי האימוץ המפלים זוגות חד מיניים, לא יכולה הייתה להגיע בתזמון סמלי יותר מאשר בשבוע שבו התכסו שלטי ארצנו במודעות קמפיין מסיתות והומופוביות מהסוג הנמוך ביותר, כפי שהציגה מפלגת יחד בראשותו של אלי ישי על נספחיה בשבוע שעבר

אפליקציה תמימה בטלפון החכם שלנו יכולה לספר עלינו הרבה יותר משנדמה לנו, ולספק עלינו מידע שאם נאסף ומוצלב עם נתונים נוספים – יכול לספר על שגרת ואורח חיינו והרגלינו, ובכך לעזור לגופים חיצוניים להפעיל עלינו מניפולציות ולהשפיע על בחירותינו

בעוד אנו מגנים על הציוד האישי שלנו בעזרת מנעולים ואמצעי אבטחה ייעודיים, דווקא על המידע האישי שלנו אנחנו לא מגוננים, ואפילו לא מודעים לכמות המידע שנאספת עלינו באמצעות אפליקציות ומכשירים שונים, ולשימוש שנעשה בו

הזכות להישכח נולדת מתוך כך שהזיכרון הדיגיטלי אינו שוכח דבר. היא מבוססת על זכותו של אדם להזדמנות שנייה. האם הזכות להישכח מעוגנת בישראל?

"חדירה לפרטיות", "פגיעה בפרטיות", "הגנה על הפרטיות", "הפרטיות מתה" - ביטויים אלה ואחרים נשמעים תכופות בשיח הציבורי בימינו; אבל מהי בעצם פרטיות? מה משמעות המושג? מדוע היא מעסיקה אותנו? האם היא חשובה לנו בכלל? להלן ננסה לעמוד על התשובות הפילוסופיות שניתנו לשאלות אלה

התפיסה הצינית לפיה הפרטיות מתה שגויה, ובמובנים רבים יש להתייחס לפרטיות כמלכת זכויות האדם בעולם הדיגיטלי. המאמר מצביע על שלושה היבטים של הזכות לפרטיות שנעשו רלוונטיים במיוחד בעולם הדיגיטלי

יש להציב בפני השב"כ סטנדרטים ברורים אשר ישמרו על זכויותיהם הבסיסיות של הנחקרים, גם בחקירות של מעשים חמורים, ולפעול להפחתת השימוש באמצעים "מיוחדים" לאירועים חריגים בלבד, תוך צמצום הגדרתם ככל שניתן

כחברה בעלת שסעים ומחלוקות רבים מספור, החברה הישראלית לא יכולה, ולא צריכה לחכות לממשלה כדי לציין את יום זכויות האדם הבינלאומי

פריצת הסייבר בגרמניה הציפה את השאלה על מקומן של העיתונות והתקשורת בסוגיות הדלפה ומידע שהגיע בדרכים מפוקפקות. בעידן הדיגיטלי בו ניתן להשיג מידע כמעט על כל אדם ולעשות בו שימוש לרעה, הדילמה העיתונאית נעה בין העניין הציבורי, שעשוי להצדיק פרסום מידע שכזה, לבין פגיעה באמון הציבור במוסדותיו ואף סיכון הדמוקרטיה

התוכנית הלאומית לבריאות דיגיטלית, שאמורה לתרום לניבוי, אבחון ומניעת מחלות, התקבלה הרחק מתשומת הלב הציבורית ואיננה מספקת פתרונות לפרצי האבטחה שעלולים לחשוף את המאגר הרפואי של כולנו לעיני ולשימוש כל. החוק להגנת הפרטיות שאמור לסייע במקרים כאלה, לא מותאם לעולם הדיגיטלי של היום, ומפקיר את החיסיון הרפואי שלנו

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק הפורנו: "כל אתר פורנו מסחרי יחויב להציג התראה לגולשים אודות התכנים וגיל הגלישה; על אתרים שיעברו על החוק יוטלו סנקציות כגון מניעת שירותי סליקה, פרסום וחסימה לגולשים הישראלים"

ייתכן ששואב האבק החכם שקניתם מרגל אחריכם. בעוד מוצרי האלקטרוניקה החכמים עוזרים לנו לייעל את הרגלינו ובחירותינו, המידע האישי הרב שנאסף באמצעותם נשמר ומועבר לידיים זרות ללא הסכמתנו או ידיעתנו. נתונים על אורח החיים, ההעדפות והרגלי הצריכה שלנו משמשים להתאמת פרסומות, מוצרים ואף תוכן פוליטי, באופן שרומס בבוטות את זכותנו לפרטיות

דווקא במדינה כמו ישראל, ההגנה על זכויות האדם וקידומן הוא נושא חשוב מאין כמותו, ועליו להיות באחריות גוף עצמאי ובלתי תלוי שייפקח ויסייע בהטמעת הזכויות בקרב רשויות השלטון והחברה. הקמת נציבות כזו יכולה להיות פשוטה יותר משנדמה

אל מול שפע התכנים המוצעים ברשת האינטרנט – חלקם פוגעניים ומיניים – עומדים הורים נבוכים ומערכת חינוך שאינה יודעת לתת מענה מספק. בהצעת החוק החדשה של ח"כ מיקי זוהר מוצע פתרון לכך, אך יש לצמצם אותו ולהגביל את הגישה לפורנו באמצעות חובת אימות גיל לאתרים מסוימים, כדי להגן על ילדינו ועל זכותנו לפרטיות באופן אפקטיבי

פסד הדין בעניין טביש, המרחיב את היתר העינויים לחוקרים, מסוכן. הוא תורם לטשטוש הגבולות בין חקירות ביטחוניות לחקירות שבבחינת "פצצה מתקתקת", ועלול להפוך את ישראל למדינה הדמוקרטית היחידה בעולם המתירה שימוש בכוח בחקירות כאמצעי להשגת מידע

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בהרחבת חוק ועדות הקבלה: "חקיקה שנובעת מגזענות, בדלנות וניסיון של "מיוחסים" להגדיל את הערך הכספי של נכסיהם"

כל אחד מבין אמנות בצורה שונה וזה היופי שבה. לתת לגורם פוליטי, שר תרבות – משמאל או ימין – לפרש מה זו הסתה, מה פוגע ביהדות, מה פוגע בדמוקרטיה, זה קצת מגוחך ובטח שלא רציני. אבל זה מה שהולך לקרות אם יעבור חוק נאמנות בתרבות. וזה כבר לא מצחיק. זה מפחיד!

פסק דין בעניין אליס מילר, סלל את הדרך לשינוי חברתי והגברת השוויון בין המגדרים. ברוב דעות פסק בית המשפט העליון שאי מתן אפשרות לנשים להתקבל לקורס טיס, אך ורק בגין היותן נשים, הינו אסור ומהווה יחס מפלה ופסול. בג"ץ אליס מילר הוא אחד מפסקי הדין המכוננים שהשפיעו על השיח הנוגע לשוויון מגדרי ומהדהד עד ימינו בכל תחומי החיים. בג"ץ שומר עלינו, האזרחים הקטנים, ואנחנו חייבים לשמור עליו

השד העדתי עדיין חי וקיים. אפליה עדתית במוסדות החינוך הייתה דבר שבשגרה בקרב החברה החרדית, עד שהגיעה פסיקת בג"ץ, שקבעה כי ההפרדה העדתית נוגדת לערכי כבוד האדם, הזכות השוויון והזכות לחינוך וכי אלו אינם ניתנים לערעור

בזכות קביעת בג"ץ, ובניגוד לשיקולי התקציב ועמדתה של ממשלת ישראל, מוגנו כל הכיתות בעיר שדרות. בג"ץ שומר עלינו, האזרחים הקטנים, ואנחנו חייבים לשמור עליו

צריך לומר את אמת, הצעת החוק "נאמנות בתרבות" נועדה לסרס יוצרים ואמנים ולייצר צנזורה עצמית שתמנע כל ביקורת שהיא על המדינה או מוסדותיה, בניגוד למדינות דמוקרטיות אחרות, המחילות חוקים שנועדו למנוע את ביזוי סמלי וערכי המדינה

בעקבות דרישת שרת המשפטים להדיח את המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר על דברי הביקורת שהשמיעה נגד חוק הנאמנות בתרבות, מגיבים במכון הישראלי לדמוקרטיה ומציינים כי: "בקשת שקד חורגת ממסורת ארוכת שנים, שעל פיה נהגו שרים בעבר, שכללה מתן כבוד למומחים ולמשרתי הציבור המקצועיים. במקום לנסות להשתיק פקידי ציבור, על ניסיונם הרב, עדיף שתתעמת עם תוכן הביקורת לגופה"

החתונה המתוקשרת של העיתונאית לוסי אהריש והשחקן צחי הלוי עוררה מחדש את שאלת הנישואים המעורבים, בין יהודים ולא יהודים, ואת האפשרות שהנה, גם בישראל, כמו בארה"ב ובשאר התפוצות, יתחיל תהליך התבוללות

חוק הקולנוע שאושר אמש בכנסת מגדיל אומנם את תקציב הקולנוע ב- 20 מיליון שקלים, אבל מביא עימו את הסכנה לחופש הביטוי. קראו את חוו"ד המלאה שנשלחה לחברי הכנסת

שעה שהערכאות האירופיות דנות בהתאמה הראויה של דיני המעקב המקוון להתפתחויות הטכנולוגיה, תוך איזון ראוי בין צרכי הביטחון הלאומי לבין שמירה על זכויות הפרט, פרקטיקות המעקב המקוון בישראל כפופות לדינים מיושנים, משלהי שנות השבעים ומידת התאמתו למציאות המודרנית לוטה בספק. יש ליזום דיון ציבורי ומקצועי בנושא ולא להמתין, כפי שעשו ממשלות המערב, להדלפה של אדוארד סנודן מקומי.

בג"ץ קיבל אתמול את עתירתן של חמש נשים חולות סרטן, תושבות רצועת עזה, אשר ביקשו לקבל טיפול רפואי למחלתן בבתי חולים במזרח ירושלים. בכך, הוא דחה את עמדת המדינה, אשר הודיעה כי למעט במקרים חריגים, לא תאפשר לחולים מעל גיל 16 בעלי קרבה לחמאס לקבל טיפול רפואי בארץ, אלא רק בגדה ובחו"ל

דליפת פרטי המועמדים לשירות ביטחון, שנעשתה לכאורה, על פי הפרסומים באמצעות כנופית אזרחים וחיילים שהייתה להם גישה למידע, נעשתה ככל הנראה למטרות מסחריות. מה אפשר וצריך לעשות? קודם כל, חייבים לצמצם למינימום את המידע שלנו שנאסף על ידי גורמים פרטיים ועל ידי הרשויות. בכל פעם שמבקשים מכם מידע שיקלו זאת בכובד ראש ואל תהססו לסרב למסור מידע שנראה לכם שאינו הכרחי

את המגמה המסוכנת המסתמנת יש לתאר כך: רתימת הגופים האמונים על שמירת ביטחון המדינה ומאבק בטרור, באמצעות תפיסה מרחיבה של המאבק ב"דה לגיטימציה", לרדיפה פוליטית של מתנגדי מדיניותה של הממשלה הנוכחית

אסור להיכנע לדמגוגיה. צריך להישיר מבט אל המציאות ולהבין, שלא סביר שנוכל לגרש בקרוב את מבקשי המקלט. הגיע הזמן לאמץ פתרון אמתי שיסייע לכלכלת המדינה, יפתור את מצוקת תושבי דרום תל-אביב, ישמור על מעמדנו הבינלאומי ועל אופייה של המדינה גם כיהודית וגם כדמוקרטית

השמאל והחילונים יקצינו את עמדותיהם, הימין והדתיים יקצינו בתגובה, והתוצאה המובטחת תהיה מסלול התנגשות מסוכן, עד כדי מלחמת אחים. אדרבה, דווקא מול הקצנה של היריב צריך לשמור מכל משמר על העמדה הראויה מלכתחילה, העמדה המאוזנת. רק עמדה כזו גם תצדיק תביעה מהיריב להגיב באופן דומה, וגם תמנע את הפיצוץ בין המחנות

חוק נתוני תקשורת שנחקק לאחר דיונים לא מעטים בכנסת ואף נדון בבג"ץ מאפשר למשטרה ולרשויות חקירה נוספות בישראל לקבל מחברות הסלולר ומספקיות האינטרנט מידע אישי על כל אדם. אבל, בניגוד למה שמבקש החוק הנוכחי לקבוע, קבלת המידע מותנית באישור בית משפט. נשאלת השאלה- מדוע מבקשים ליצור מנגנון עוקף להליך זה? אם אין מדובר במקרה חירום מדוע הצעת החוק מבקשת להימנע מהצורך לפנות לבית המשפט?

החלטתו של בית המשפט המחוזי במשפט הזוטא שנתקיים בפרשת דומא הנה מסמך מטריד. היא ממחישה את הבעיה בדבר אמות המידה הרופפות, המיושמות הלכה למעשה לשימוש ב"חקירות צורך", ומהווה תפיסה מרחיקת לכת מאד שמרוקנת מתוכן, במידה רבה, את האיסור בדין הישראלי והבינלאומי נגד עינויים ויחס בלתי אנושי, אכזרי ומשפיל

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק שוברים שתיקה: "יאפשר שיקול דעת כמעט בלתי מוגבל לכל שר חינוך, מימין ומשמאל, מי יוכל להיכנס לבתי הספר"

האם נכון שחברה המספקת שירותי גלישה וטלוויזיה תתמזג עם חברת כרטיסי אשראי? האם נכון שחברה השולטת במיטות חכמות ויודעת לנטר את דפוסי העייפות שלי תשלוט גם במידע אודות תרופות שאני נוטלת? 

 מה קורה עם אוכלוסיות וקהילות אשר בכוונת מכוון אינן מעוניינות להיטמע בקבוצת הרוב? האם זו הפרדה מגדרית? האם ניתן ורצוי לכפות על אוכלוסיות וציבורים שלמים לימודים גבוהים או לימודים אחרים ללא הפרדה מגדרית המייחדת ומאפיינת ציבור מסוים? 

למערך הסייבר סמכויות לגשת לחומרי מחשב, לאסוף ולעבד מידע, והכל לצורך זיהוי של פגיעות אבטחת סייבר. הצעת החוק אמנם מזכירה את הצורך להתחשב בזכות לפרטיות, אבל אין מגבלות מספקות על השימוש במידע שנלקח – לכמה זמן מותר לשמור אותו? האם אפשר להעביר אותו ממערך הסייבר אל המשטרה? אל גורמים נוספים? האם יש צורך בכל המידע הזה,? על כל דבר שאנחנו עושים במרחב המקוון, והאם הוא לא ישמש, בעתיד, כדי ליצור פרופילים התנהגותיים עלינו האזרחים, ולהפנות אותם נגדנו?

 אם מתבוננים קצת יותר לעומק אפשר לשאול מה יהיה עומק ורוחב המידע שהחברה המאוחדת הזאת תוכל לצבור בידיה? עם מי דיברתי בטלפון? מהיכן ומתי? מהי היסטוריית הגלישה שלי באינטרנט? לאן בדיוק נכנסתי ולכמה זמן?  מה קניתי באמצעות הארנק החכם? 

 מה יכולים לעשות קובעי המדיניות וחוקרי הרגולציה כדי שגידול ילדים, בוודאי ילדים עם צרכים מיוחדים, לא יהפוך למלחמה נגד המדינה?

העובדה שצד אחד מפר את הכללים אין משמעותה שגם הצד השני פטור מכיבודם, וגם מי שמחזיק בתפיסה הסכמית של חוקי המלחמה, מחויב לעיקרון שיש כללים הומניטריים בסיסיים שאין להפר גם לנוכח הפרתם בידי האויב. אחריות מוסרית איננה משחק סכום אפס, ומהעובדה שיש מי שאחראי לפגיעה לא נלמד שאחרים פטורים מאחריות לאותה פגיעה גם כן 

ללא פעילותם של ארגונים חברתיים, היה חוק חופש המידע נשאר בגדר אות מתה בספר החוקים

בדיון על פסקת ההתגברות, כדאי להרחיק את המבט ולשאול: כיצד נהגה הכנסת כאשר ביקשה לבצר ערכים חשובים בעיניה מפני רוב מקרי של חברי כנסת? האם מוצדק הפער לפיו אפשר לשלול את זכותו של חבר כנסת ברוב של תשעים חברי כנסת, בעוד שאת זכויותיו של האזרח הפשוט די לשלול ברוב של ששים ואחד חברי כנסת?

לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת בן גוריון אחרי מבצע "שובו אחים" וחטיפת הנערים בקיץ 2014 הראה שיותר מארבעים אחוז ממשתמשי הוואטסאפ בישראל נחשפו לפחות לשמועה לא נכונה אחת במהלך ימי המבצע.  בתקופה האחרונה הולך ומתברר שחלקן של הרשתות החברתיות בהפצת דיס-אינפורמציה, עשוי להוות איום של ממש על יכולתנו לתפקד כחברה ועל מימושו של הליך דמוקרטי תקין, במיוחד בתקופות של בחירות

אם תתקבל הצעה לשלילת סמכותו של בית המשפט העליון תהפוך כנסת ישראל, הנשלטת בפועל על ידי ממשלת ישראל, לאחד המוסדות המחוקקים החזקים ביותר בעולם. בכנסת ישראל לא קיימת אף מגבלה פוליטית על סמכות החקיקה. פגיעה בסמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים משמעותה שכוחה של הכנסת יתחזק כל כך, עד שהיא תהפוך למוסד בעל כוח מעל ומעבר למקובל בכל דמוקרטיה מערבית

נראה שהממשלה נחושה לשנות את האיזון הקיים בין הרשות השופטת לרשות המחוקקת. הכנסת היא הגוף הנבחר המייצג את הרצון הקולקטיבי של האזרחים. אל לו לבית המשפט להעיז פנים, להתנשא, ולפסול מה ש"העם" מעוניין בו באמצעות נציגיו הנבחרים

זמן קצר לאחר שברכנו את ממשלת ישראל על ההסדר שהגיעה אליו עם נציבות האו"ם לפליטים ועל ההחלטות שקיבלה באשר לטיפול בתושבי דרום תל אביב ובמבקשי המקלט שיישארו בישראל, הודיע אתמול ראש הממשלה נתניהו על הקפאת ההסכם

המכון הישראלי לדמוקרטיה על מתווה הטיפול במבקשי המקלט: "מבטא את מחויבותה של ישראל לשמירה על זכויות האדם והחוק הבינלאומי"; "יש להנפיק בהקדם אשרות מתאימות למבקשי המקלט שיישארו בישראל ויאפשרו להם לצאת לעבוד ולקבל זכויות רפואיות וסוציאליות"

פרשת פייסבוק וקיימברידג' אנליטיקה מצביעה על סכנה ממשית וברורה וחייבת לשמש כקריאת השכמה לכולנו. לפי החשד, החברה שנשכרה על ידי אנשי הנשיא טראמפ במהלך קמפיין הבחירות, עשתה שימוש במידע אישי של כ-50 מיליון ממשתמשי פייסבוק לניתוח התנהגות הבוחרים האמריקנים בניסיון להבין כיצד ניתן להשפיע על השקפתם הפוליטית

ארבע שנים חלפו מאז נפטר שופט העליון אדמונד לוי, איש תנועת החרות שהשאיר מורשת יהודית ליברלית והומניסטית. כאשר דן בזכויות יסוד של העובדים הזרים, בחירותם ובכבודם, הפנה לתורת ישראל וגזר מהמסורת היהודית וההיסטוריה היהודית מחויבות מיוחדת, מוגברת, לזכויות כל אדם. כאשר קבע כי תוכנית ההתנתקות אינה חוקתית, נימק זאת באופן שבו יש להעריך את האינטרס הביטחוני של המדינה, תוך הסתכלות על ההשפעות ארוכות הטווח

למרות שבכירים במערכות הביטחון מתנגדים לעונש מוות למחבלים, נדמה שהנושא לא יורד מסדר היום. דרושה מידה רבה של יוהרה אנושית כדי לבצע פעולה שאין ממנה דרך חזרה

לפני כשבועיים הורה שר החינוך לאנשי משרדו שלא להשתתף בכנס שארגנה האגודה לזכויות האזרח, כיוון שהיא "פועלת באופן עקבי להגן על מחבלים שרצחו ישראלים". שירתי עשרים וחמש שנים בשירות הביטחון הכללי, בין השאר כיועץ המשפטי של השב"כ. מבין ארגוני זכויות האדם, האגודה לזכויות האזרח בולטת בגישתה העניינית, הרצינית והמנומקת ולכן טיעוניה זכו תמיד לקשב רב בכל מערכות השלטון 

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, מסביר על שסע מרכזי חדש שנוסף בחברה הישראלית:"שסע בין תומכי הדמוקרטיה המהותית, שמגינה על החירות והשיוויון, לבין אלה שמעוניינים בדמוקרטיה חלולה, שמתבססת על עריצות הרוב"

לפי דו"ח העוני האחרון שפרסם ביטוח לאומי, מצבם של הקשישים בישראל השתפר - אך שיעור העוני שלהם עודנו גבוה יחסית למדינות ה-OECD ועומד על 16.7%. במדד הדמוקרטיה שהתפרסם בשבוע שעבר נמצא, בין היתר, כי 56% מהציבור חוששים שלא יוכלו להתקיים בכבוד בגילאי הזקנה. יש לשנות את הקצאת הסבסוד המדינתי, בדמות אגרות החוב המיועדות ואופן חלוקתן, ולפתח מודל דינמי לקביעת גיל הפרישה

החלטתו של שר החינוך לבטל את השתתפות עובדי משרד החינוך בכנס האגודה לזכויות האזרח שהתקיים בשבוע שעבר, ואמירתו כי החלטתו בוצעה עקב המידע כי האגודה "פועלת באופן עקבי להגן על מחבלים שרצחו ישראלים", מעלה חשש כי תפיסת השר את זכויות האדם אינה מתיישבת עם אותם הערכים אשר על הנחלתם לתלמידי ישראל הוא מופקד

ממשלת ישראל מנהלת מלחמת חורמה נגד "שוברים שתיקה". במסגרת המלחמה עלתה דרישה לפתוח בחקירה פלילית נגד דובר "שוברים שתיקה", על דברים שאמר באירוע פומבי. שרת המשפטים פנתה בדרישה דומה ליועץ המשפטי לממשלה - פניה שיש בה פוטנציאל מזהם. לאחרונה הפכה הפרקליטות כלי שרת במערכה הזו.

נשאלת השאלה, האם האמצעים עליהם הכריז ראש הממשלה הם בגדר ענישה קולקטיבית והאם ניתן להצדיקם. על הריסת בתי מחבלים כבר נכתב רבות ואמצעי זה מעורר קשיים נוספים, מעבר לסוגיית הענישה הקולקטיבית. על כן, אתמקד בשני האמצעים האחרים: הטלת כתר על הכפר ממנו יצא המחבל ושלילת היתרי העבודה של בני משפחתו המורחבת

לאחר היוודע דבר הפיגוע בהר אדר אמש, מיהר ראש הממשלה, מיד לאחר ששלח את תנחומיו למשפחות הנפגעים, לשלוח מסר לציבור, ולפיו כמה דברים אפשר לומר כעת: ״בית המחבל ייהרס, צה״ל כבר הטיל כתר על הכפר, ושוללים את כל היתרי העבודה של המשפחה המורחבת של אותו מחבל״.

שלילת אזרחותו של עלאא זוויד, שהורשע בביצוע מעשה טרור, מעוררת קשיים ניכרים בשאלת הפעלת שיקול הדעת של המדינה ובית המשפט. הליך שלילת האזרחות במקרה זה נשען על שיקולים הנגועים במוצא, מוצא לאומי וכן הלאה. אם הממשלה סבורה שיש לשלול אזרחות למחבלים - יש לעשות זאת בלא קשר למוצאם או לחומרת מעשיהם, עליהם יענשו בכל מקרה. 

בהחלטה יוצאת דופן הורה בית המשפט המחוזי על שלילת האזרחות של עלאא זיוד, שהורשע בעבירת טרור. האם שלילת אזרחותו של אדם מהווה צעד התרעתי לגיטימי, או שמדובר בסנקציה עונשית קיצונית ופסולה? האם העובדה שמדובר בערבי היא מקרית? ומה ההשלכות של החלטה כזו? 

חוק הגנת הפרטיות בישראל תוקן בשנת 2007 ולא נראה שהמחוקקים צפו את תדירות הפגיעות בפרטיות והפיכת דרישת "ההסכמה" לפארסה. כך, למשל, מי שהתקין אפליקציית פנס חינמית בסלולרי, "הסכים" על הדרך להתקנת תוכנת ריגול על מכשיר הנייד שלו

מציאות שבה מדינת ישראל מורה על הריסת בתי מחבלים פלסטינים ודוחה על הסף את דרישת בני משפחתו של מי שנשרף למוות על ידי יהודים לעשות כן לקרובי רוצחיו, היא בלתי נסבלת, והיא זו שראוי שתעמוד לנגד עיניהם של השופטים הדנים בעתירה

במקום לקבוע כי הסנקציה הריסת הבתים של מחבלים חלה גם כלפי טרוריסטים יהודים, ולבסס הבחנה לא משכנעת של הצורך בהרתעה במגזרי אוכלוסייה שונים, ראוי כי בית המשפט העליון יקיים דיון מעמיק בעצם חוקיות הסנקציה ויורה על ביטולה

נימוק ההגנה על הפרטיות אינו נותן לנו את הזכות לדכא ביקורת על השלטון. כשאנחנו משתיקים את מי שמנסים להסב את תשומת לבנו לדברים שאנו מעדיפים לא לראות, אנו בעיקר פוגעים בעצמנו כחברה

מאמרים נבחרים של חוקרי המכון שהתפרסמו בשנה האחרונה בנוגע לפרשת אלאור אזריה

לקראת הדיון ביום ראשון (13.11.16) בוועדת השרים לענייני חקיקה, בהצעת החוק המבקשת לאסור על נשיא המדינה, ראש הממשלה, חברי הכנסת, שרי הממשלה ושגרירים להשתתף באירוע פומבי שבו לא יוצב דגל המדינה, נשלחה חוות דעת של המכון הישראלי לדמוקרטיה הקוראת לשרים להתנגד לה.

ז'בוטינסקי היה מגדולי הוגי הדעות הציונים. בעיניי - הגדול שבהם. מי ייתן וקברניטי המדינה, ואזרחיה, יעיינו בכתביו ויאמצו משם את משנתו הליברלית-דמוקרטית.

בית המשפט העליון זיכה בשבוע שעבר את הבריונות עם קביעתו שאין לקיים את מצעד הגאווה בבאר שבע. הדיון העיקרי בדבר חשש מאלימות, איפשר לבריונות לרמוס את חופש ההפגנה. 

מקרה הבריטי, הפוליטיקה הממסדית הובסה באמצעות מנגנון ההכרעה העתיק - הדמוקרטיה הישירה שמתווה דרך לקבלת החלטות פופוליסטיות. המענה לכך הוא הדמוקרטיה הייצוגית שמאפשרת לאזרח לבחור את המחליטים הטובים ביותר עבורו.

הסכם פיוס ישראלי-טורקי יכול לספק הגנה חלקית בלבד על חיילי צה"ל מפני תביעות כספיות ופליליות. הסיבה לכך היא שהקהילה הבינלאומית יצרה מנגנונים משפטיים רבים ומגוונים, אשר השליטה של מדינות בהן הולכת וקטנה. הפיתרון הראוי לעניין זה הוא הפיתרון המוצע על ידי המשפט הישראלי –ועדת טירקל.  

פרופ' ידידיה שטרן, סגן נשיא המכון ולשעבר דיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר-אילן, מביע במאמר בידיעות אחרונות עמדת נחרצת נגד ההחלטה שלא לאפשר שירת נשים במוסד בטקס יום השואה. לפי פרופ' שטרן: "הדרת נשים משפילה ומבזה אותן ופוגעת בכבוד האדם שלהן. 

האיום הסכינאי האמיתי טמון בשיבוש המצפן המוסרי שלנו. נדרשת מנהיגות אחראית שלא תיכנע לרוח הרעה אלא תכניע אותה. אסור להניח למושכלות יסוד הומניסטיות, שמבדילות אותנו מאויבינו, להפוך לשק חבטות של פחדים ושל אינטרסים פוליטיים.

חוות דעת שכתבו פרופ' מרדכי קרמינצר וד"ר עמיר פוקס לועדת השרים לענייני חקיקה, שומטת את הקרקע תחת עקרונותיה הבסיסים ביותר של הצעת חוק העונשין (תיקון- גזר דין עונש מוות למורשע ברצח בנסיבות טרור), התשע"ה.

פרשת חקירת החשודים בביצוע הפיגוע בכפר דומא העמידה את השב"כ במרכז השיח. מטבע הדברים, כאשר מדובר בארגון חשאי ככזה, העומד בראשו מקבל את כל האחריות עליו וההתמודדות היא שלו בלבד. 

כאשר המדינה פועלת באופן בלתי צודק או בלתי מידתי, מצטמצם הפער המוסרי בינה לבין הטרוריסטים ונשחקת הלגיטימציה הבינלאומית וכך גם החוסן הפנימי ונוצר אפקט בומרנג שבו נפגעת יכולתנו לפעול בתבונה וביעילות נגד הטרור. מהי דרגת השפל אליה עלינו לרדת כחברה לפני שתחדור ההכרה שהדרך בה אנו מונהגים מתוך השלמה משחיתה את צלמנו האנושי?

מאמר מתוך גיליון 29, אוקטובר 2015, של כתב העת "עורך הדין" של לשכת עורכי הדין בישראל.

ראוי לכל אחד מאתנו לשאול את עצמו בכנות: מהי האחריות שלי לטרור היהודי שמכה בנו? האם ידיי נקיות מדמה של הנערה הירושלמית ומדמו של התינוק מהשומרון? כיוון שמקרי הרצח המזוויעים האלה, המונעים כול כולם משנאת ה"אחר", נעשו במרחב הציבורי של כולנו, במשמרת הריבונית שלנו, איש איננו יכול להסתפק בגינוי ולפטור עצמו מחשבון נפש. 

אם ההסדרים החדשים אליהם הגיעה המדינה הם "כשרים" ועומדים בכללים הבינלאומיים המקובלים, מדוע סירבה המדינה בדיון שנערך בבית המשפט ב- 13 ביולי לחשוף פרטים על ההסדרים עם המדינות השלישיות ולהעמידם למבחן משפטי וציבורי, ומדוע בית המשפט אינו דורש ממנה לעשות כן?

בשבוע שעבר נפתח המרוץ לתפקיד נציב שוויון הזדמנויות בעבודה, אחרי שהנציבה הראשונה סיימה קדנציה של שש שנים. מהם הסיכויים שבסוף התהליך נחזה במינוי של נציב או נציבת שוויון ערביה? 

לרגל ט' באב מגיב ידידיה שטרן לפרופ' דוד אנוך שתקף התבטאות שלו בערב ההתנתקות: "מי שחושב שהיחסים בין בני אדם, החוט המקשר בני חברה אחת, יכולים להיות מבוססים רק על שורת הדין הפורמלי — החוק שקיבל הכשר שיפוטי — סופו שיחזה חורבן."

חוק ההזנה בכפייה אושר במליאת הכנסת. החוק, שסותר את כללי האתיקה הרפואית יפגע קשות בכבוד האדם של האסירים. סיטואציה שבה קושרים אדם ומזינים אותו בכח גורמת לו כאב וסבל, מפרה את האוטונומיה שלו עלולה לגרום לו נזק ולהביא למותו.

היעדר האפשרות בטווח הזמן הנראה לעין להשיב את האזרחים הסודנים והאריתראים לארצותיהם מחד גיסא, והירידה הדרמתית במספר הנכנסים לישראל, מאידך גיסא, מחייבים ביתר שאת קביעת הסדרים ראויים לטיפול באוכלוסיית מבקשי המקלט השוהה בישראל. 

כיצד ניתן לטפל בדה לגיטימציה ותופעות החרם? פרופ' ידידיה שטרן על המחויבות שלנו כמדינת ישראל לשמירה על זכויות האדם, והפגנת רגישות לערכים הומניסטיים. 

אויביה הגדולים של החירות הם הפחד, העדר התקווה, השנאה, הסכסכנות והפלגנות, דעותינו הקדומות אודות ה"אחרים" והכניעה הבלתי ביקורתית למוסכמות. שחרור עצמנו מאחריות לגורלנו, כביכול אין ידינו משגבת לעצב את עתידנו, הוא ביטוי קיצוני של העדר חירות. מתחייב מאבק מתמיד במגמות שליליות אלה, על מנת שהחירות תגבר.

מדינה יהודית איננה רק סמלים, או שמות של אתרים – אלא גם, ובעיקר, מימוש של אורח חיים יהודי כקולקטיב שנושא באחריות לעצמו ולזולתו. רק במדינה יהודית יכול להתנהל דיאלוג, בעל אופי ציבורי, בין ערכים דמוקרטיים-ליבראליים לבין ערכים יהודיים-מסורתיים. מדינה יהודית היא מכשיר הכרחי לשם תיקון עם, כלפי פנים; ותיקון עולם, כלפי חוץ.

תשע עשרה שנים חלפו מאז נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין ז"ל. מסיבות פוליטיות, ומתוך רצון שלא להעמיק את הקרע בעם, נמנעה החברה הישראלית מבירור ענייני ונוקב של הרקע לרצח, משמעותו והשלכותיו. לא ניתן לבנות אחדות על גבו של טיוח. גם לא על סימטרייה כוזבת בין שמאל לימין. 

יום הזיכרון לרצח יצחק רבין ז"ל יכול למלא את החסר אם יהפוך להיות "יום הדמוקרטיה הישראלית". סדר היום הישראלי, העשיר והכאוטי, מדגיש את ההבדלים בינינו. החוויה הדמוקרטית יכולה להיות עשירה ונדרשת מחשבה יצירתית שתדגיש את צבעיה וגווניה. הגאווה המוצדקת שלנו, בהיותנו הדמוקרטיה היחידה באזור, צריכה להיחגג ביום הדמוקרטיה בכל מקום: תכניות לימודים וטקסים ייחודיים, שידורים חגיגיים, תפילות בבתי הכנסת ובמסגדים.

ב-22 בספטמבר 2014 פסל בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ את התיקון לחוק למניעת הסתננות. פסק הדין המרכזי קובע כי שני ההסדרים פוגעים יתר על המידה בזכויות לחירות הקבועות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ובזכויות לכבוד,  ואינם עומדים בדרישת המידתיות. קראו את ניתוח פסק הדין.

רשות השידור אפשרה לפרסם שני תשדירי פרסומת בעלי אופי "שכנועי", של המטה לחוסן לאומי ושל חב"ד, אך סרבה לתשדיר של "בצלם" ובו שמות ילדים פלשתיניים שנהרגו ב"צוק איתן". עתירה לבג"ץ נגד החלטה זו נדחתה וקריאת פס"ד מותירה טעם חמוץ בפה.

מתחת לעימות הביטחוני המדאיג ומשבש את חיינו, מסתתר איום משמעותי לא פחות: גל של שנאה, אלימות גזענית מזעזעת. מה שהחל בהתבטאויות איומות ברשתות חברתיות, התגלגל לאלימות ברחובות, לרצח מזעזע ובימים האחרונים גם לאלימות בריונית כלפי מפגינים. למרבה הצער, הפתרון האמיתי היחיד שיוכל להתמודד עם התופעה מן השורש, ייקח שנים. הוא מתחיל ונגמר בחינוך אמיתי לדמוקרטיה מהותית.

הצעת חוק מע"מ אפס לא תועיל להפחתת מחירי הדירות ויש בה פגיעה בשוויון, והדרת אוכלוסיות לא משרתות.

הידיעות על מעקבים של ארצות הברית אחרי ישראל, ואחרי האזרחים האמריקניים עצמם יוצרות כותרות מבהילות. האם באמת לא ידעתם שבעידן של מלחמה בטרור נרכשות מערכות ליירוט מידע כעניין שבשגרה? ההגנה על הפרטיות נדונה בהרחבה במסגרת הספר 'פרטיות בעידן של שינוי'. ההתפתחויות הטכנולוגיות המאפשרות חדירה לפרטיות באמצעות יירוט אלפי שיחות, האזנות סתר ומגוון רחב של אמצעים מתקדמים ומולם את החקיקה כמגיבה לשינויים אלו. קראו את המאמר

אישור הצעת החוק יהווה פגיעה קשה בחופש למתן ביטוי לעמדות הנמצאות בשוליים ופרושו טבעת חנק על חופש הביטוי וחופש ההתאגדות. אישור ההצעה סותר את אופייה הדמוקרטי של ישראל ואינו מתיישב עם ערכיה היהודיים במיטבם. אישורה יגרום נזק לדמותה של המדינה, לתדמיתה ולמעמדה בעולם ויסייע בידיהם של מי שפועלים לדה-לגיטימציה של ישראל. 

ב-16 בספטמבר 2013 קבע בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ בפסק דינו בעניין אדם נ' הכנסת ואח' כי תיקון מס' 3 לחוק למניעת הסתננות מינואר 2012, שאִפשר החזקה של מבקשי מקלט במעצר לשלוש שנים, אינו חוקתי. מיד לאחר קבלת החוק, הצבעתי על קשיים משפטיים מהותיים העומדים בבסיס הסדר זה, הן מבחינת המשפט הבינלאומי והן מבחינת המשפט החוקתי הישראלי.

השר לביטחון פנים יצחק אהרונוביץ' הבטיח כי המשטרה תפעל בכל הכלים, "כולל מעצרים מנהליים ומעצרי מנע" כנגד חברי ארגוני הפשיעה המאורגנת. שימוש נרחב במעצרי מנע כנגד ארגוני פשיעה עשוי להביא למספר תוצאות שאינן ראויות כמו מעצרי שווא רבים, פגיעה חמורה בזכות הפרט להליך הוגן ואף להוות תמריץ חסר לגורמי החקירה המשטרתיים. קראו עוד על משמעויות השימוש במעצר המנהלי. 

האבק מתחיל לשקוע מן ההמולה סביב פסילת בג"ץ את התיקון לחוק המסתננים. מאה ועשרים העמודים של פסק הדין עמוסים בדיונים משפטיים בסוגיה מהי ההתמודדות הראויה עם התופעה המורכבת של ההגירה הבלתי חוקית. אך פסקה אחת בפסק הדין מספקת הצצה נדירה אל מאחורי הקלעים של תהליכי התוויית המדיניות בישראל. התמונה המטרידה הנחשפת היא בעלת השלכות רוחב בלתי מבוטלות. 

מאמר דעה מאת עמיר פוקס בעקבות הקמפיין של שמעון גפסו לראשות עיריית נצרת עילית.

צריך למשוך עד כמה שיותר את שחרורו של האדם היחיד ממערכות סגורות וממודרות. להכליל כמה שיותר אנשים שונים ומגוונים בקהילות ה"רגילות" ולשמור על שלומם וטובתם של אנשים עם מוגבלות שחלילה לא ימצאו עצמם קרבנות של מגמת השחרור ויופקרו לגורלם בשם העצמאות והריבונות.

נחוץ דיון מעמיק בשאלות הנוגעות לזכות לפרטיות בעידן הדיגיטלי.

ועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת עתידה להתכנס לדיון בהצעת החוק להתיר ללוחמי צה"ל לתבוע, בתביעה ייצוגית, תביעת לשון הרע כאשר הפרסום הפוגע היה בעניין פעילות מבצעית של צה"ל.

עו"ד עמיר פוקס בטור מפרגן ליוזמת המכון לאסטרטגיה ציונית בעקבות הקמת הארגון 'זכויות אדם כחול לבן'. 

ב- 18 בדצמבר 2012 מצויין יום המהגר הבינלאומי. אחת הסוגיות המרכזיות העומדות לפתחה של מדינת ישראל בתחום ההגירה הוא היחס למבקשי המקלט שחצו את הגבול ממצרים ומצויים כיום בשטחה.

מתברר שלמרות הביקורת הרבה והמוצדקת על היחלשות ערכי הדמוקרטיה בישראל, הציבור מסרב להפנים את הטענה שדמוקרטיה היא רק שלטון הרוב. בסקר שנערך לאחרונה עולה כי לציבור הבנה טובה יותר בדמוקרטיה משיש לכמה מן המחוקקים.

פענוח דליפת מאגר מרשם האוכלוסין החזיר למרכז הבמה את הוויכוח על המאגר הביומטרי ושאלת בטיחות המידע. האם הוגי רעיון המאגר ומחוקקיו אכן ראויים שנסמוך עליהם בכל הקשור בחיינו ובחיי ילדינו?

מצבים קיצוניים עלולים לעורר תגובות ממסדיות שנויות במחלוקת: כך, בקיץ 2011 ראינו שעקרונות יסוד מהותיים כגון זכויות של עצורים ונאשמים, מידתיות בענישה ושמירה על חופש הביטוי חשופים ופגיעים גם בדמוקרטיות ותיקות ויציבות כבריטניה. קראו את מאמרו של רובי ציגלר.

התמודדות עם תופעת גירוש פליטים או זרים אחרים הינה מנת חלקן של מדינות רבות במאה העשרים ואחת. מה ניתן ללמוד מפסיקתו האחרונה של בית הדין האירופי לזכויות אדם בעניינם של פליטים המבקשים מקלט מדיני בבריטניה ביחס להתמודדות עם התופעה בישראל? קראו את מאמרו של עדו רוזנצוייג.

ב-2007 פסק בג"ץ שעל המדינה להבטיח הליך משפטי הוגן לחשודים בעברות ביטחון. בניגוד לפסיקה זו עומדת הוראת שעה של משרד המשפטים המגובה באישור הכנסת. האם על הרשות המבצעת להתעלם כך מפסיקות של בית המשפט העליון?

שביתת העובדים הסוציאלים מקורה איננו רק בהזנחה של המדינה את באי כוחה בתחום הרווחה או בהתחזקותו של האוצר כגורם מתווה מדיניות בישראל. היא מלמדת באילו ערכים ובאילו זכויות החברה הישראלית רואה זכויות מהותיות, ועל אילו אפשר פשוט לוותר.

חוק היובש – האוסר על מכירת משקאות אלכוהוליים לאחר השעה אחת עשרה בלילה – עבר בכנסת ובוועדותיה בקלות. אך האם הפגיעה בחופש האזרחי לשם השגת התכלית הראויה של מניעת אלימות היא אכן הפגיעה המופחתת והמידתית ביותר האפשרית? קראו את המאמר.

כמעט 60 שנים לאחר אשרור אמנת הפליטים ועם התגברות זרם הפליטים והשוהים הבלתי חוקיים בישראל, מונחת על שולחן הכנסת הצעת חקיקה ראשונה לעניין הטיפול בפליטים. קראו את התקציר למאמרו של רובי ציגלר.

ההחלטה להקים ועדת חקירה חדשה שמטרתה "לחשוף" את האמת מאחורי ארגוני זכויות האדם בישראל נועדה למעשה להסתיר את האמת. ההחלטה תמריץ את המאמצים הבינלאומיים לנקיטת הליכים משפטיים מחוץ לישראל נגד מנהיגים ומפקדי צבא ישראלים ותגרום לדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

ב 31 בדצמבר 2007, דנה ועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת החוק לאיסור פרסום שמו של חשוד בעברה פלילית לפני שהוגש נגדו כתב אישום. המאמר שלפניכם מבקר את הצעת החוק בנימוק של פגיעה באינטרסים הציבוריים ומציע הסדר משפטי חלופי.

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

נייר רקע לכינוס התשיעי של המועצה הציבורית.

נייר רקע לכינוס הראשון של המועצה הציבורית

נייר רקע לכינוס החמישי של המועצה הציבורית.

בג"ץ פסל בעבר את החקיקה שתפגע בקבוצת מבקשי המקלט, אחת האוכלוסיות הפגיעות בישראל, ותשבש את גם מערכת האיזונים והבלמים בין הרשויות.

המטרה היחידה של ההסכם נראית כניסיון לחבל בפעילות עמותות ביקורתיות כלפי השלטון וליצור דה-לגיטימציה כלפיהן.

הפיתוי לעשות שימוש יתר בתוכנות רוגלה וכישלון מנגנוני הפיקוח הקיימים, מצריכים חיזוק משמעותי של מנגנוני הפיקוח. על רקע זה, נדרשת נציבות מיוחדת לפיקוח על מעקבים מקוונים

מתוך פרשת NSO עולה צורך אקוטי בפיקוח כולל על איסוף מידע דיגיטלי שמבצעות רשויות אכיפת החוק. לשם כך יש להקים נציבות עצמאית שתראה את התמונה הגדולה ותהווה חומת מגן

בימים אלו, אנו מציינים את יום השנה ה- 73 לכניסתה לתוקף של מגילת האו"ם. רבים מאיתנו מתייחסים במידה רבה של צדק, למועצת זכויות האדם כגוף פוליטי שבמסגרתו מדינות עושות שימוש לרעה במונח זכויות אדם, על מנת "לסגור חשבונות" זו עם זו. אך לארגון האו"ם, על כל חסרונותיו הרבים, ולגופים המקצועיים הפועלים במסגרתו, תפקיד חיוני בקידום הרעיון כי זכויות האדם מגיעות לכל אדם באשר הוא

המכון הישראלי לדמוקרטיה נגד חוק נאמנות בתרבות: "ניסיון ליצור אומנות מגויסת, לפגוע בחופש הביטוי והיצירה ולהביא לצנזורה פנימית במוסדות התרבות"

בשנים האחרונות המדינה לוקחת לעצמה עוד ועוד סמכויות ניטור, מעקב ואיסוף חומרים על האזרחים. לעיתים יש בכך צורך ביטחוני, אך לעיתים פוטנציאל הנזק לפרטיות עולה על התועלת, בייחוד כשניתן להגדיל את הפיקוח ולהקטין את היקפי השימוש בסמכויות אלו.

ההכרה בקיומה של "זכות טבעית" בחוק יסוד הלאום פותחת פתח לקיומה של מערכת-על טבעית, לה כפופה חקיקת הכנסת. המשמעות של ההכרה במשפט הטבעי, על זכויותיו הטבעיות של אדם, היא מהותית ביותר מבחינת המשטר הדמוקרטי-הליברלי, ומאפשרת ביקורת שיפוטית על כל מעשי החקיקה של הכנסת

יש עוד הרבה מראות ולילדים שלנו יש את הזכות המלאה להביט בהן ולקבוע אם מה שהם רואים בה הוא מכוער או יפה. האחריות של משרד החינוך היא לא להיות הצנזור אלא המתווך- להעניק למערכת החינוך ודרכה את הכלים לנהל דיון ביקורתי ובונה

האפליה בחוק הפונדקאות מביאה לחוסר שוויון באופן המנוגד לערכיה של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית, ואף לערכים הרווחים בקרב רוב מרכיבי החברה הישראלית

תזכיר חוק הקולנוע הממשלתי: התערבות פוליטית וממשלתית שעלולה ליצור חשש לתלות, צנזורה עצמית, והגבלת חופש הביטוי

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת ההצבעה על החרגת הדת מ"חוק המועדונים": "הצעה שתביא להדרת נשים, ותפגע בלהט"בים ובכל מיעוט בישראל"

חשיבותו של תחום התרבות למימוש חופש הביטוי בחברה דמוקרטית ולאפשרות הגשמה אישית וקבוצתית בחברה מחייבת כי גיבוש מדיניות תרבות תלווה בדיון ציבורי פתוח מתמיד, מעמיק ומבוסס עובדתית

פסק-הדין שיצא לאחרונה מבית-המשפט העליון מתיר את חוק ההדחה המאפשר לכנסת להדיח ח״כ בגין הסתה לגזענות ותמיכה במאבק מזויין נגד ישראל ברוב של 90 ח״כים. האם אין בהכשרה זו משום התעלמות מודעת מכוונות המחוקק לפגוע בנציגי הציבור הערבי בכנסת ובציבור הערבי בכללו? האין זהן פסק-דין המפגין אדישות לפגיעת החוק בתחושת בניה ובנותיה של החברה ולפגיעתו בכוחות המאחדים אותה

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון בחוק החרם: "ההצעה פוגעת בחופש הביטוי הפוליטי שהוא ערך דמוקרטי עליון - תחת הגדרה עמומה"

עלינו, אזרחי ישראל, לשאול את עצמנו- על מי נשליך יהבנו כשמדובר בזכויותינו הבסיסיות? קשה להאמין שלבו של הציבור הישראלי גס בזכויותיו היסודיות, ושטחו עיניו מלראות את הרעה המתרגשת עלינו

בדיון הציבורי הנערך בישראל בתקופה האחרונה, נשמעת לעתים הטענה שלפיה בית המשפט העליון בישראל הוא חריג יחסית לבתי משפט בעולם בהיקף המופרז של הביקורת השיפוטית שהוא עורך על חקיקה. אין זה פשוט למדוד אקטיביזם שיפוטי, דבר הכרוך בסוגיות מורכבות של הגדרה, ולא כאן המקום לעשות זאת

על רקע השיח בנושא הכוונה לשנות את חוק יסוד: השפיטה ולקחת מבית המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים, נתונים מתוך מדד הדמוקרטיה לשנת 2017 חושפים כי הציבור הישראלי אינו תומך ביוזמה זו

הרשת החברתית הפופולרית פייסבוק זכתה זמן רב לקיתונות של ביקורת אודות יחסה לפרטיות משתמשיה. קולות רבים מזהירים זה זמן רב מהיקף המידע האישי אותו היא צוברת ומפני השימושים המזיקים שניתן לעשות בו. עם זאת, בקרב הציבור הרחב לא ניכרה עד כה ירידה בשימוש ברשת או בזניחת התפיסה השגורה לפיה פרטיות נחוצה רק למי שיש לו מה להסתיר

מה חשוב לבדוק לפני התקנת אפליקציה? איזה מידע אישי נאסף עלינו ולאיזה מטרה? ואיך נכון להשתמש במצלמת הרשת? 9 טיפים בסיסיים שיעזרו לכם לשמור על הפרטיות ברשת

למה חשוב לשמור על הפרדת הרשויות ואיך זה משרת אותנו האזרחים?
צפו בסרטון הראשון מתוך סדרה מיוחדת על מתחים בדמוקרטיה הישראלית, לקראת השקת שער הדמוקרטיה הישראלית - מיזם מיוחד של המכון בשיתוף עיריית תל אביב-יפו לרגל שנת ה-70 למדינה

"האינטרנט העניק לתאגידים ולממשלות כוח עצום לשלוט על הציבור ומחשבותיו, וזה הופך את הדמוקרטיה לפארסה", מתריעים מומחי הרשת רועי צזנה ותהילה אלטושלר. בסין פועלת כבר מערכת יודעת-כל לדירוג נאמנותו ומסוכנותו של כל אזרח. "אם לא נגביל את הממשלה, היא תגיע בקרוב לישראל"

מבקר המדינה כבר התריע על שורת ליקויים באבטחת המאגר הביומטרי המתעתד להצטרף לחיינו. ספק אם המדינה והאזרחים, התומכים כמו גם המתנגדים, ירדו לחקר הסכנות הטמונות בכל היבטיו של מאגר ביומטרי שיכיל כמות מידע שלא תסולא בפז לאינספור גורמים שונים. צריך לעצור את יזומת המאגר הביומטרי - לפני שיהיה מאוחר מדי 

שתי התפתחויות חלו בארץ לאחרונה במסגרת המאבק בעינויים. האחת היא הוראה על פתיחה בחקירה ראשונה כנגד חוקר שב״כ בחשד לשימוש באמצעי חקירה אסורים, והשנייה היא תחילת היישום של המלצת ועדת צ'חנובר בנושא מעקב אודיו-ויזואלי על חקירות שב"כ. מה משמעותן של התפתחויות אלה? האם הן צעדים ראשונים בכיוון הנכון להגבלת חקירות פסולות? ומה יש לעשות כדי לתעל אותן?

 "מדובר בפגיעה בחופש הביטוי. נכון ונאות שהשידור ציבורי יתבצע לפי כללי חוק ואתיקה, וכי במסגרתם יתקיים שיח הגון ומכבד באופן כללי, ובפרט כלפי נשיא המדינה שהוא סמל לממלכתיות הישראלית"

למרות הטענות החוזרות ונשנות על שלטון אפרטהייד בשטחי יהודה ושומרון, הלכה למעשה יש הבדל גדול בין שלטון אפרטהייד כמו זה שהתקיים בדרום אפריקה, או הגדרתו של אפרטהייד במשפט הבינלאומי, למצבם של הפלסטינים בשטחים. אבל צריך לומר בכנות: הפועל היוצא של המציאות הזו הוא במקרים רבים פגיעה בזכויותיהם של הפלסטינים, שאין חולק שמגיעות להם כבני אדם. 

המכון הישראלי לדמוקרטיה לקראת הדיון על הקמת ועדת חקירה לארגוני זכויות אדם: "תפקיד חברי הכנסת הוא לפקח על הממשלה ולא על ארגונים פרטיים"

עם פסילת הסדר הכפייה מרצון, ניתן לקוות כי המדינה תתפנה למציאת פתרון למצוקתם של 36,000 אזרחי אריתריאה וסודאן השוהים בישראל שאינו כולל כליאה או סנקציות כספיות. זה מכבר בשלה העת לבחינה מחודשת של הקריטריונים לקבלת מעמד פליט בישראל לאור הפער הבלתי סביר בין שיעורי ההכרה בישראל לבין שיעורי ההכרה במדינות אחרות

מושב הקיץ של הכנסת העשרים שהסתיים השבוע היה רווי ביוזמות חקיקה הפוגעות בערכים דמוקרטים כמו שוויון, חופש הביטוי והמחאה, חופש אקדמי ובבית המשפט העליון.

החוק והמוסר מכירים בכך ופגיעה באזרחים עשויה להיחשב מותרת אם היא מתרחשת כתוצר לוואי של התקפה לעבר מטרה צבאית לגיטימית. אולם על מנת שתיחשב כזו, עליה לציית לעקרונות נוספים כמו מידתיות והכרחיות במסגרתם נדרשת המדינה לבחור בפעולה הגוררת את הפגיעה המינימאלית באזרחים, גם אם זו כרוכה בהטלת סיכון על חייליה

צודק האלוף גולן כאשר הוא אומר שהריגה צריכה לעשות רק כמוצא אחרון, וזה נכון לגבי אויבים ונכון באותה המידה גם לגבי לוחמינו שלנו. גם הכח לשלוח חיילים למשימה הוא כח אדיר ויש להשתמש בו בצורה מושכלת וראויה תוך שמירה, ככל הניתן, על הזכות לחיים של הלוחמים

בית המשפט העליון, השירות המשפטי הציבורי, התקשורת, ארגוני החברה האזרחית ואפילו צה"ל - כולם על המוקד. שלטון של הרוב שאינו מוגבל בצורה משמעותית, יוצר מערכת מעוותת ובלתי צודקת. הוא מאפשר לרוב לשלול את זכויות המיעוט, ומקטין את שוק הרעיונות, שהוא לב-לבו של הרעיון הדמוקרטי

במאמרו של לירון ליבמן, נטען שישראל אינה חייבת לספק חשמל לעזה, אם היא לא מקבלת על כך מימון. ואולם, אין במשפט הבינלאומי הוראה שמתנה את אספקת הצרכים ההומניטאריים של תושבי שטח כבוש בקבלת תשלום על כך. זאת, לא בכדי. המשפט הבינלאומי מטיל על מדינות אחריות כאשר הן שולטות בשטח זר. אחריות זו כוללת את החובה לא רק לאפשר העברת חשמל לתושבים, אלא גם לספק אותו, מקום בו אין מקורות מספיקים שלו בשטח. בית המשפט העליון הישראלי הכיר בכך, ולכן אין ספק כי החלטת ישראל לצמצם את אספקת החשמל לעזה לאור הפסקת מקורות המימון, מהווה הפרה של החובות הבינלאומיות של מדינת ישראל

שני אנשים, תושבי אזור חברון, מתקוטטים בתוך שטח הגדה המערבית ונעצרים על ידי הרשויות הישראליות. אחד מהם, יהודי תושב קרית ארבע, נחקר מיד בידי שוטר ומובא כבר למחרת בבוקר לבית משפט השלום בירושלים. בדיון, השופט מחליט להורות על שחרורו בתנאי ערובה; אין מדובר בתיק חמור במיוחד, והחשוד טוען להגנה עצמית. השני, פלסטיני תושב חברון, מבלה שמונה ימים תמימים במעצר לפני שהוא רואה שופט (צבאי) בפעם הראשונה

היום יכנס לתוקף חוק המאגר הביומטרי, עוד הוכחה לכך שבכל הנוגע לפרטיות, יד ימין בממשלה לא יודעת מה עושה יד שמאל

בשמאל צריכים לחוש אמפתיה לסבל המתיישבים בעמונה ובימין צריכים לשמוח על ניצחון שלטון החוק שהוא ערך לאומי ראשון במעלה, המחזק את הממלכתיות.

ערכי הציונות הדתית אינם מאפשרים לה להיות ריאליסטית ולהימנע מתהליך של "תיקון עולם". לכידות חברתית היא הדלק שמאפשר גישה לאומית וניצית. אנשים המרגישים זנוחים מבחינה חברתית וכלכלית, לא ילחמו למען החברה שזנחה אותם.

הצעת חוק המבקשת להגדיר איזה צד בוויכוח הפוליטי פועל למען המדינה ואיזה כנגדה ולהדיר את ישראל ממשפחת המדינות הרואה בפעילות למען זכויות האדם באשר הוא אדם כמו סיוע לילדים סורים, ערך חשוב.

על רקע "חוק שוברים שתיקה", שעבר אתמול בקריאה ראשונה בכנסת, נשלחה חוות דעת הקוראת לשרים להצביע נגד החוק. ההצעה, מבקשת להרחיב את סמכותו של שר החינוך לפסול ארגונים שפעילותם מנוגדת לשיטתו למטרות החינוך הממלכתי, ואוסרת על ארגונים שבשל פעילותם תיתכן העמדה לדין של חיילי צה"ל בחו"ל או פגיעה "במעמדו וכבודו של צה"ל בחברה הישראלית״ להיכנס לשערי בתי הספר